חומר למחשבה

חומר למחשבה

שלמה גלזר

 

"אור השמש הוא החיטוי הוא הטוב ביותר (פרופ' אופנהיימר)


שלמה גלזר

תגובתו של מזכיר התנועה גברי ברגיל - "תתפלא שלמה, אמירת תודה היא לא מכבסת מילים" - כתגובה למה שכתבתי שבוע קודם לכן תחת הכותרת "מכבסת מילים", היא בעיקר מדאיגה ומביכה.

 

נדמה, כי תגובתו של גברי מעידה בעיקר על בלבול מושגים שצריך להדאיג את כל חברי הקבה"א. עד לרגע זה לא ברור לי מדוע זה כל ביקורת הופכת להיות מחלוקת אישית.

 

כולנו חברים בתנועה אחת ויש בה - או לפחות אנחנו אוהבים לחשוב שיש בה - נורמות התנהגות ודיבור אחרות (כדאי להציץ מדי פעם במדור התגובות שהתפתח באתר האינטרנט של התנועה הקיבוצית כדי להבין לאיזו תרבות שיחה ולאיזו אלימות מילולית אנו מגיעים כשניתן להגיב בעילום שם, אבל זה כבר דיון אחר).

 

במקום להטיף מוסר לעורך עיתון ולאיים במרומז בתביעת לשון הרע, אזכיר למי ששכח שלעיתונות הקיבוצית יש תפקיד חשוב במערכת והוא: להביא מידע, לשבח כשצריך, לעורר שאלות וגם לבקר ולחשוף את שדרוש.

 

נכון, זה לא נעים. לפעמים ביקורת פוגעת. אבל במערכת ציבורית היא חיונית, ועוד יותר חיונית במערכת לא ממש שקופה כמו זו של  הקבה"א, בה לעתים פעילים שואלים עצמם "מי בעצם קיבל החלטה מסוימת ולמה?"

 

אז נכון שביקרתי את הניסיון להפוך את כהונתו של גרי ברנר כיו"ר מועצת המנהלים של גבעת חביבה להצלחה. זאת הייתה ביקורת לגיטימית לאור הנתונים שנמצאים במערכת העיתון (ובהם מאזנים, דו"חות כספיים, מינויים וכד') לגבי תקופת כהונתו כיו"ר מועצת המנהלים של גבעת חביבה (אבל לכך עוד אחזור בהמשך).

 

חיכוך ומתח בין מערכת עיתון למזכירי התנועה הם מציאות בלתי נמנעת מעצם חלוקת התפקידים. כך תמיד היה, וככל הנראה כך יהיה, אם התנועה תשכיל לשמור על עצמאותו של העיתון. אחרת, לשם מה צריכים עיתון? אפשר להוציא את עלון התנועה פעם בשבוע וזהו.

 

  • מה לעשות, שלפי הנתונים שבידינו הקבה"א וגופים שנתמכים על ידו, כמו ג"ח, אותה הגדיר מי שהיה מזכיר הקבה"א עמירם אפרתי ואח"כ כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של קרן חבצלת כמערכת היוצרת גירעונות המסכנים את קיום הקרן כולה והציע לגדוע את היד (ג"ח) כדי להציל את הגוף (חבצלת), יצרו בשנים האחרונות, בכל שנה, גירעונות אדירים.

 

  •  מה לעשות שלפי הדו"חות היוצאים מגזברות הקבה"א, יש בשנים האחרונות כל שנה גירעונות בתקציב הקבה"א, שנעים מ-1.5 ל-2 מיליוני שקלים, מתוך תקציב כולל של כ-7 מיליוני שקלים בשנה. כלומר גירעון שהוא קצת פחות משליש התקציב. אפילו מדינה לא יכולה להרשות לעצמה גירעונות בסדר גודל כזה, ובכלל - איזה גוף כן?
    אגב, בתק"ם - סמינר אפעל (המקבילה של ג"ח) מאוזן כל שנה, וכך גם תקציב התק"ם עצמו.

גברי, לפחות לפי הנתונים שיש לנו, ובניגוד למה שכתבת בתגובתך, ב-2004 גבעת חביבה לא סיימה באיזון. לפי הנתונים שהגיעו למערכת, 2004 הסתיימה בגירעון של כ-1.4 מיליון שקלים, שחלקו הגדול, 1.168 מיליון שקלים, כוסה באמצעות הלוואה מקרן חבצלת.

 

גם בנוגע לשנת 2005 לא דייקת. הגירעון הגיע ל-2.8 מיליוני שקלים. 2 מיליון ממנו "כוסו" באמצעות הלוואה מקרן חבצלת ומיליון שקלים נוספים (אני אגב כתבתי 800 אלף) נרשמו כהפסד.

 

מה לעשות, שצוותא, מוסד תרבותי חשוב של השמאל, גירעוני באופן כרוני, ובסופו של דבר לא יהיה מנוס מלקיים דיון האם הקבה"א הוא הגוף שצריך להזרים לשם כדי לתחזק את השמאל בצפון תל-אביב, ולהעביר לשם כל שנה מאות אלפי שקלים (600 אלף בשנת 2005 ובתוכנית - 900 אלף בתקציב 2006). באותו זמן, שניתן היה לסייע, יש האומרים, בסכומים קטנים פחות, לפעילויות קיבוציות מובהקות.

 

מה לעשות, שהשומר הצעיר "בולע" כל שנה מיליוני שקלים ויש לו חובות כבדים (למשל, חוב של למעלה מחצי מיליון שקלים ארנונה לעיריית תל-אביב, שמישהו יצטרך לכסותם). ושלא ינסו גם הפעם לומר שאני נגד השומר הצעיר; להפך, אני בעד. רק צריך לקיים דיון אמיתי, פומבי ושקוף על "האיך עושים את זה?"

 

איך מממנים זאת? פשוט מכלים ומנזילים את קרן חבצלת במכירת נכסים. במאזן המבוקר של 2004 כתוב כי תקציב הקרן היה 10 מיליוני שקלים. בפועל הוצאו 20 מיליון, שמומנו במכירת נכסים.

יו"ר מועצת המנהלים החדש של חבצלת, יעקב בכר, הבטיח בראיון ב"הדף הירוק" כי נגמר עידן מכירת הנכסים למימון גירעונות, או בשפתו הציורית: " אצלי לא תהיה צ'רקסידה".

 

אז אפשר לכתוב בתגובה, כפי שנכתב: קודם "משמיצים את צוותא", אח"כ את "השומר הצעיר" ובסוף את ג"ח ועוד להוסיף שצריך לזכור שבגופים האלו עובדים עשרות חברים שעושים עבודת קודש.

 

ראשית, חשוב וצריך להזכיר, כי חברים וחברות אלה עושים עבודתם ממש כמו חבריהם בקיבוץ. רק שאלה בחרו לעבוד "בחוץ". עבודת קודש, יש, אם בכלל, רק בבית המקדש. שנית, איש לא בא אליהם בטענות. הטענות הן למנהלים שהאחריות היא עליהם, ומתיחת ביקורת על התנהלות גירעונית אינה הכפשה והשמצה בגופים שממומנים על-ידי כספי ציבור ושייכים לאגודה שיתופית.

 

אבל, אתה יודע מה? במקום חילופי הדברים בעיתון, יש הרי דו"חות ביקורת לשנים 2004-2002 על ג"ח, השומר הצעיר, צוותא והנהלת הקבה"א. שמא תשלח את הדו"חות האלו למזכירי הקיבוצים (כמו שעושה אגב מבקרת התק"צ, עליזה בורשטיין) כפי שגם מורה תקנון האגודה השיתופית ובדרך זאת יוכלו כל חברי הקיבוץ הארצי שירצו בכך לעיין בהם וללמוד על האופן שבו מתנהלים הדברים.

 

לאחר מכן, אפשר להביא את הדו"חות האלו לדיון פתוח במועצת הקבה"א, ומאחר ועבר זמן רב מאז כתיבתם, גם לדווח כיצד ואם תוקנו הליקויים שמצאו בהן המבקרים; היש טוב מכך?

 

שהרי אמר כבר פרופ' אופנהיימר: "אור השמש והחשיפה אליו הם התרופה הטובה מכולן".

 

אם יתברר ששגיתי, אני מתחייב להיות הראשון שיתנצל מעל דפי העיתון.

 

לסיכום: אתה צודק. אמירת תודה היא נכונה, ראויה ואינה מכבסת מילים.

תתפלא גברי, לא הייתי מתייחס ל"אמירת התודה" הזו, אם היית מסתפק באמירת תודה, ולא מוציא הודעת דובר לשני העיתונים התנועתיים שכל כולה ניסיון להפוך תקופת כהונה מאוד שנויה במחלוקת, במוסד שצבר באותה תקופה גירעון של כ-15 מיליוני שקלים - לסיפור הצלחה.

 

קטסטרופה היסטורית

 

ככל הנראה, מועצת מינהל מקרקעי ישראל מתכוונת בישיבתה ביום ראשון לבטל סופית את החלטת המינהל 751 הנוגעת לשיוך דירות ולאפשר להמשיך בה (עם מגבלות קשות) לאלו שכבר נמצאים על המסלול.

 

מדובר במחטף של ממש: נכון להיום, כ-180 קיבוצים עוסקים בנושא שיוך הדירות לחברים על פי החלטה 751 (כ-130 בעיצומו של התהליך והשאר בשלבים ראשונים או לקראת קבלת ההחלטה).

 

המשמעות של המספרים האלו היא אחת - מרבית הקיבוצים רוצים לשייך את הדירות לחברים ורוצים לעשות זאת במסלול של החלטה 751 וממש לא מעוניינים לפעול לפי תכתיבים המונחתים עליהם. צריך להבין כי מי שהולך לחטוף אותה הכי חזק הם דווקא הקיבוצים שעד היום אינם עוסקים בשיוך הדירות. מי שלעולם לא ישייך את הדירות לחברים, לא צריך להיות מוטרד, אבל מי שנגיד, בשנת 2020 יחליט שהגיע הזמן לשיוך, ימצא עצמו עם החלטת המינהל 979 שבה השיוך חל על כל מי שהיה חבר קיבוץ בשנת 2003. עכשיו לך וצא מהפלונטר משום שיש בהחלטה הזאת גם בעיה עם קבלת חברים חדשים בנוסף לאלו שהלכו בינתיים לעולמם וכו'.

 

אבל גם אלו שכבר פועלים על בסיס 751, הולכים להיתקל בשורה של קשיים תוצרת החלטות המינהל, בהן החלטה שמקשה מאוד על לקיחת משכנתאות לבנייה חדשה, החלטה אחרת ההופכת את השכרת הדירות בקיבוצים ללא חוקיות (בניגוד למצב הקיים) ועוד.

 

בקיצור - מינהל מקרקעי ישראל דוחף בכוח את הקיבוצים לשיוך על פי החלטה 979 שמשמעותה האמיתית היא הפיכת הקיבוץ בהדרגה לישוב קהילתי.

 

השאלה הגדולה היא מה עושים. בגדול, כנראה, לא הרבה. בתנועה כמו בתנועה, מזכיר אחד (ברגיל) סבור ש-979 היא הישג, השני (ולוולה) חושב שצריך להיאבק בה. וכמו שכתוב בספר הילדים הנפלא "גן גורים", "ובינתיים צוהריים, שמש בחצי שמיים, והגורים - נמים, הס פן תעיר". בשטח העניינים מתחממים.

 

עשרות קיבוצים תרמו מרצונם החופשי 5,000 שקלים כל אחד, להתארגנות בראשה עומד יעקב בכר (מענית) שהחליטה לצאת למאבק משפטי כנגד המלצות ועדת הבר בכל הנוגע לשיוך חלקת המגורים או בעברית, 979.

 

המוטו של ההתארגנות הזאת בשם "כאן ביתי" הוא ששמים את החבר במרכז והפעם החברים יוצאים למאבק על זכויותיהם ולא מחכים שהתנועה או מישהו אחר, לא יעשו בשבילם פעם נוספת את העבודה.




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים