מנהל תהיה לנו | מפגש צמרת של כלכלני התנועה הקיבוצית ביום עיון על "ניהול קיבוצי"

מנהל תהיה לנו

אריק בשן

 

מפגש צמרת של "תותחי הניהול" הקיבוציים נערך בשבוע שעבר * כשעל השולחן סוגיות כבדות משקל * האם יש ניהול קיבוצי * מה הקשר בין ניהול קיבוצי לערכים קיבוציים * והאם המנהלים המקצועיים (הטכנוקרטים) מובילים את הקיבוץ בדרכם * דו"ח שמיעה


גזי קפלן כבר סימן את קץ הקיבוץ: היום בו החליטו קיבוצים, כולל קיבוצו, לוחמי-הגטאות, להעדיף את המודל הדיפרנציאלי. קפלן, שהוא אולי הקיבוצניק בעל השכר הגבוה ביותר, העומד להיכנס בעוד חודשיים למשרה הרמה של מנכ"ל "אסם" (ראו מסגרת) - מתקשה להיפרד, כך נראה, מהערכים השיתופיים אתם התבגר ואותם טיפח במשך עשרות שנים. ביטוי לכך ניתן בשבוע שעבר, ביום עיון מטעם יד טבנקין והמכון לייעוץ ארגוני, בשאלה "האם יש ניהול קיבוצי", בעקבות ספרו של ד"ר מנחם טופל (מפלסים) על "המנהלים החדשים" בתנועה הקיבוצית (הוצאת מכון בן גוריון ויד טבנקין): מקצוענות, אמר קפלן, איננה סותרת את ערכי הקיבוץ. החקלאות, לדבריו, הייתה מופת למקצוענות - וכולה יצאה מהקיבוץ. התעשייה, בעידן של תחרותיות וגלובליזציה - מורכבת יותר, ומכאן נובע הכורח לגייס את המנהלים הטובים ביותר, גם מבחוץ. אבל לא על זה קמה או נופלת מערכת. לכל ארגון יש חזון, אומר קפלן, בכל מקום מחפשים מנהל שיכול לתת דוגמה אישית, בכל מערכת מציבים מטרות. בעיות הקיבוץ עמוקות יותר: הן אינן קשורות לתחום הניהול הטכנוקרטי, אלא לעובדה שאין בקיבוץ חברים המעוניינים לעסוק בניהול המערכת החברתית. "אין קשר בין רמת תגמולו של המנהל לטיבו", מבהיר קפלן. "אין קשר בין ערכי הקיבוץ להצלחה עסקית. לוחמי-הגטאות שגשג דווקא כשהיה שיתופי. הוא הפסיק להיות קיבוץ דווקא בגלל המשוואה: לקבל מהחבר כפי יכולתו ולתת לו לפי צרכיו. לא השכלנו להבין בעוד מועד את מרכזיות הצרכים האנושיים, לא השכלנו להבין בזמן את זכות ההורה לעזור לבניו שעזבו את הקיבוץ, ולא טיפחנו מצוינות. טיפחנו בינוניות".

 

קפלן, מגן הקיבוץ השיתופי, יוצא בשצף קצף נגד הגישה של "קיבוץ ללא גבולות שאינו ניתן לניהול", ואומר: "מערכת ללא גבולות לא שייכת לד-נ-א הערכי של הקיבוץ. בלי גבולות אי אפשר לנהל. עם ערכים - כן. יענקל'ה גדיש ז"ל הציב דוגמה לכך שכדי להצליח לא צריך להיות קיבוץ מופרט". ואלה, אכן, היו השאלות המרכזיות של הדיון: האם בכלל יש ניהול קיבוצי? מה הקשר בין ניהול קיבוצי לערכים קיבוציים? והאם המנהלים המקצועיים (הטכנוקרטים) מובילים את הקיבוץ בדרכם?

 

מבחן הכוונה, מבחן התוצאה

 

לא כל יום מסתופפים תחת קורת גג אחת מנהליו הבכירים של הקיבוץ: מנכ"לים בהווה ובעתיד של שתיים מענקיות המזון בישראל: קפלן מ"אסם", אריק רייכמן מ"תנובה", כשאליהם חוברים עוזי צור, אשר על כלכלת שמיר המצליחה, ניר מאיר, מנכ"ל קמ"ה, חברה המעניקה שירותי ניהול לקיבוצים, אבנר ברזילי, מנכ"ל ניר שיתופי, מיכל קראוס ונמרוד זיו - שגם הם אינם קוטלי קנים בתחום, מזכיר התנועה הקיבוצית גברי ברגיל, ועוד. רק גורם אחד לא הופיע - הקהל, וחבל.

 

ניר מאיר מחזק את התזה שהשתנות הקיבוץ קשורה יותר לסולם ערכים שהשתנה בכל העולם וגם בישראל. "ממדינה הכי שוויונית בעולם היינו למדינה הכי פחות שוויונית. אנחנו חלק מהחברה, לא אי בודד, ולכך היו השלכות". עד 1985 רווח בתנועה הקיבוצית, לדבריו, "מבחן הכוונה", ומאז -"מבחן התוצאה". וכשמדובר בתוצאה, כמו בחוץ, אין הנחות. מאיר סבור שהשינוי הגדול הגיע מלמטה, מהחברים, בדרך דמוקרטית. עובדה היא, לדבריו, שבמקומות בהם מנוע השינוי העיקרי דוחף מלמעלה - עדיין אין שינוי. "אני חושב שיש דבר כזה, 'ניהול קיבוצי'", אומר מאיר, "ושעבור מנהל זר זו צורת חיים מאוד מורכבת, פשוט משום שאין 'פתרון בית ספר'. הפתרון צריך להיות רלוונטי. במקום שבו העסק עובד לשביעות רצון החברים - המנהל זוכה לתמיכה וגיבוי. כאשר הוא נכשל במבחן התוצאה - מחפשים לו מחליף".

 

גברי ברגיל, מזכיר התנועה, מפליג בהיסטוריית הניהול. פעם, הוא אומר, כשהלכו ללמוד "ניהול" - רבים חשבו שזה בזבוז זמן, ושכולם צריכים להחליט על הכול, כמו בעסק משפחתי. ל"מנהל" קראו "מרכז". אבל מתברר כי בעולם העסקי, בקצב החלטות מהיר, מנגנון ההחלטה חייב להיות רלוונטי. "היום ברור שהחיים הם דבר משתנה ומי שמנסה להישאר במקום אחד נדון לכליה", אומר ברגיל. "הכפר הגלובלי והמשבר הפנימי הם הגורמים המרכזיים לשינוי". על כך העיר אהרון ידלין שהוא משוכנע כי דווקא ההנהגה הכלכלית, שגייסה כספים בשוק האפור - היא שהביאה לאובדן דרך ולמשבר במצב הרוח הקיבוצי.

 

ניהול מוצלח, ניהול קיבוצי

 

אריק רייכמן אינו מגדיר "ניהול קיבוצי". הוא תורם לדיון את "11 הדיברות של ניהול מוצלח", בכל מזג אוויר - מבית מדרשו. מיכל קראוס דווקא מפרידה בין ניהול כלכלי-עסקי לניהול קהילת הקיבוץ. 70% מהמנהלים בתעשייה הקיבוצית, היא מציינת, הם קיבוצניקים שאמות המידה הניהוליות שלהם, כמו בכל עסק, צריכות להיות "טכנוקרטיות". היא מעדיפה מנהל מקומי, למרות "שיטת הבחירה הדמוקרטית" שנוטה להעדיף את "הנחמד יותר", ולאו דווקא את הבחירה העניינית. הבעיה, לדבריה, היא שהבאת מנהל חיצוני עלולה ליצור מצב בו "הוא מנהל את הבעלים הכפופים לו, וכדי להצליח הוא צריך, לעתים, להתכופף בפניהם". אבל הבעיה הקשה באמת, מעידה קראוס, היא בניהול הקהילה. עד כמה הדבר מורכב היא מדגימה באותן שלוש מיטות של נער קיבוצי מתבגר בקיבוץ-הארצי: במוסד, בבית ההורים ובבית הנעורים. "קשה לשכנע את ההורים שאין צורך בכל כך הרבה מיטות. לצערי, רק כשעוברים למודל חיים שונה מתחילים ההורים להבין, דרך הכיס, את חוסר היעילות".

 

אבנר ברזילי - בעבר מנכ"ל משקי-דרום וכיום מנכ"ל ניר שיתופי וגם דירקטור בקיבוצים ובמפעליהם - מגדיר את ההבדל בין מנהל חיצוני לפנימי: הראשון "בא לזעזע", השני - "לעשות סדר". "טכנוקרטים מבחוץ", הוא אומר, "חייבים להוכיח הישגים בזמן נתון ולא - יפוטרו. הם לא תמיד ערים לכך שבתוצאה כלכלית יש דברים נוספים, למשל מוניטין, שלא נרשמים בספרים, אבל חשובים לטווח ארוך". לגבי עקרון "הדמוקרטיה", סבור ברזילי שצריך להפנים את הסדר הנכון: הדמוקרטיה (החברים) ממנה את מועצת המנהלים, והמועצה אחראית למינוי המנכ"ל המקצועי ובעלי התפקידים המרכזיים.

 

עוזי צור מסכים עם קודמו. "לפני הפרדת המשק מהקהילה בשמיר", הוא אומר, "שררו בעיקר בלבול וחוסר יכולת לנהל דיון ענייני. הכול היה מעורבב בכל וקשה היה לתפקד. מאז ההפרדה, שנעשתה לפני 16 שנה, הסיפור אחר - המערכת הדירקטוריונית שואבת את כוחה מאסיפת הבעלים, והאקזקוטיבה (המנהלים) שואבים את כוחם מהדירקטוריון". לפני ההפרדה, סבור צור, השפעת המנהלים על המתרחש בקיבוץ הייתה מאוד מוגבלת. היא נבעה ממעמדם בקיבוץ ומהמוניטין שלהם בחיים הקהילתיים, הרבה יותר מאשר יכולת הניהול המוכחת שלהם. צור עדיין מעדיף מינוי חבר קיבוץ למנהל, ואם לא מהקיבוץ שלך, אזי מהקיבוץ השכן. אבל, כקודמיו, אומר גם הוא: "אסור להתפשר על ההתאמה". הנקודות העקרוניות לניהול טוב, הוא סבור, הן יושר, הגינות וההבנה שהגורם הכי חשוב במערכת הוא האדם. "אין מנהל 'טכנוקרט' אלא מנהל טוב ולא-טוב, והאפיון של הטוב הוא יכולתו לשכנע את האנשים לנוע למטרה אחת ולכיוון אחד".

 

אפרופו כיוון ומטרה, אצל אמרי רון זוהי השיתופיות. "היו שנים שהמצב במשמר-העמק היה קשה במיוחד", הוא נזכר, "אבל המובילים שלנו החליטו להתעקש על הכיוון. לא עשינו הפרדה בין משק לקהילה אלא ניצלנו את התכונות הטובות של הקהילה השיתופית. אם גזי ועוזי, כמנהיגים מובילים, היו מתעקשים לקיים קיבוץ", מחדיר רון את המוטיב השיתופי כמעט בכוח, "גם הם היו מצליחים".

 

המירוץ לצמרת של גזי

 

גזי קפלן נבחר למנכ"ל קונצרן "נסטלה אסם" * כך הגיע הקיבוצניק מלוחמי-הגטאות לצמרת התעשייה

 

ביום רביעי האחרון התכנס דירקטוריון "נסטלה אסם" ואישר פה אחד: גזי קפלן ייכנס לתפקידו כמנכ"ל הקונצרן ב-1.4.2006. היסטוריה. לראשונה תופס קיבוצניק, אם תרצו סוציאליסט, את המשרה הרמה ביותר ב"חברה המשפחתית" שהתחברה עם הענק הבינלאומי "נסטלה" (המחזיק כיום 57% ממניותיה), מייצגי הקפיטליזם במיטבו.

 

את הדרך לפסגה החל קפלן (57) לפני 21 שנה, כאשר הימר על רעיון לעבד מזון דמוי בשר מהצומח והקים את "טבעול". כשהעסק התחיל להתרומם, ב-1995, דחף רעיון נוסף: להתחבר עם חברת מזון מובילה - אסם. תחילה התחלקו שווה בשווה (50% כל-אחד), כעבור מספר שנים רכשה אסם את השליטה (51%) בתמורה לכמה מיליונים טובים, וגם מימשה לימים את האופציה - רכישת עוד 7% מהאחזקות בתמורה ל-77 מיליון ש"ח. קפלן, כמנכ"ל טבעול, ידע לנווט את המפעל להצלחות, ידע "להוציא" מהשותפה את המקסימום, והדברים לא נעלמו מעיניו של דן פרופר, המנכ"ל-הבעלים, שהזמינו לעמוד לצדו על הסיפון, "כמשנה למנכ"ל". עכשיו, עם פרישתו של פרופר, תופס קפלן את עמדת הקברניט הראשי בקונצרן, שהיקף רווחיו בשמונה השנים האחרונות נאמד ביותר ממיליארד דולר - זאת לפני קבלת מניות או אופציות המובטחות למנכ"ל, שערכם עשוי להגיע למיליונים רבים.

 

קפלן, הממשיך במקביל לשבת בראש המועצה העסקית של קיבוצו, גזר על עצמו שתיקה עד כניסתו לתפקיד החדש. בלוחמי-הגטאות עדיין לא יודעים כיצד להתייחס לאותו הון שיאגור, מן הסתם, חבר קיבוצם. לשיטתם, אומרים שם, חברים מקבלים את משכורתם ומשלמים מתוכה מסי קהילה. מי שיש לו נכסים, על-פי עקרון זה - הם קניינו. עד שתיפול ההכרעה בסוגיה זו, יש מי שמפרגן לגזי. שמוליק גיא, מנהל העסקים של הקיבוץ ושכנו לדירה: "בחירתו הנה הישג אישי גדול. האיכויות שלו, מהן נהנינו בקיבוץ שנים רבות, זוכות היום להכרה בקרב המנהיגות העסקית הבכירה. כחבר, וכמי שעבד תחתיו בשנים האחרונות, אני רוצה לאחל לגזי הצלחה בתפקידו".

 

העידן הטכנוקרטי

 

כך השפיעו "המנהלים החדשים" על השינוי בקיבוץ * עכשיו הספר

 

הספר של ד"ר מנחם טופל עוסק בתפקידם של "המנהלים החדשים" בשינוי הקיבוץ. מתכניו עולה כי האליטה הטכנוקרטית שצמחה בקיבוץ אינה קבוצה מגובשת ואינה מבחינה בהכרח בין "שלטון" לבין "ניהול". לדברי טופל, החל שילובם של הטכנוקרטים בממסד החל כבר בשנות ה-60 וה-70. אלא שאז עמדתם עודנה בהשפעת המנהיגות הפוליטית (ראה ערך: חזן, יערי, טבנקין), "שצריך היה להתקבל אישור ממנה כדי לפתוח את הברז". בתווך, מצביע החוקר על התהליכים שעברו אותם טכנוקרטים קיבוציים בדרכם לצמרת. תחילה הרגישו "מקופחים" בתגמוליהם ביחס למקבילים אליהם בחברה הסובבת, בשעה ששאר החברים טרם חשו "קיפוח". לימים, הצליחו להגיע ל"דיל" עם החברים: תאפשרו לנו לנהל את העסק, את המערכות (לאו דווקא את החברים), ואל תפריעו. בתמורה, נאפשר לכם "לנהל את חייכם". מזמן רצו בכך החברים, טוען טופל, ואז נוצרו גם הנסיבות המתאימות. התהליכים המשלימים הגיעו בהמשך. הטכנוקרטים אמרו: לנהל אפשר גם מחוץ לקיבוץ ("עבודת חוץ"). החברים אמרו: לקנות לביתנו אפשר גם בחוץ, לא חייבים בכלבו המקומי. זו הייתה "העסקה", אומר טופל, זו הייתה מציאות מורכבת שנוצרה ללא תכנון.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים