עם הפנים לעתיד

אורית פראג

 

"חלק גדול מהקיבוצים איבדו אמון בכך שיוכלו לחיות מחדש כחברה רב דורית, משום שהבנים הצביעו ברגליים. לתנועה אסור להישאר רק עם תיאוריות, היא צריכה להיות מחוברת לשטח ולתת תשובות". עוזי לוינבך ועינת נעמן שפיגלר מסכמים 10 שנים בראשות מחלקת הצעירים/צמיחה דמוגרפית בתנועה


עוזי לוינבך

עוזי לוינבך (אלונים) הוא בן 41, נשוי לרחלי ואב לשלושה. עינת נעמן שפיגלר (מזרע), היא בת 39, נשואה למשה ואם לתינוק. שניהם אקדמאים, רציניים, ערכיים, עם ראש פתוח - שסיימו לאחרונה (נעמן לפני כחצי שנה ולוינבך בימים אלו) את ריכוז מה שהחל כמחלקות הצעירים בקבה"א ובתק"ם והסתיים אחרי כ-10 שנים כמחלקה לצמיחה דמוגרפית בתק"צ. היא שבה למזרע, שבו היא מתחילה יזמות של ייעוץ ארגוני, והוא שב לאלונים, שבו הוא מנהל החינוך.

 

"הסיפור האישי שלי", נזכר לוינבך, "היה גם לעזוב קיבוץ וגם לבחור קיבוץ. זה תהליך שהרבה אנשים צעירים עשו ועושים, מצד אחד לעזוב את הקיבוץ ומצד שני לבחור בו מחדש".

 

היום, למעלה מחצי שנה מאז סיימו את תפקידם המשותף (נעמן יצאה קודם, ולוינבך נשאר עוד כחצי שנה במחלקה ועבד עם עמיקם אסם שהחליף את נעמן), הם רוצים לסכם את התקופה ביחד. אחד דובר והשני משלים אותו. עבודת צוות שהבשילה כמעט מההתחלה ויצרה הרכב מנצח. "הבאנו מודל לא נורמטיבי לעבודה בבית התנועה", הם אומרים יחד. "נוצרה בינינו עבודת שותפות של עמיתים. סוג של ידידות".

 

השלב הראשון בעבודתם היה לימוד, איסוף, ריכוז וניתוח של מידע וכינוסו בתרשימים שהוצגו בקיבוצים. "זאת הייתה תקופה קשה", אומר לוינבך, "כי אנשים שאלו את עצמם אם ההסדר שהם מציעים לצעירים אכן אפקטיבי. הגישה הייתה אז להציע לצעירים, במסגרת הסדרים שונים, עולם ומלואו, כדי שהם יישארו בקשר עם הקיבוץ. אבל הצעירים לא נשארו". 


עינת נעמן שפיגלר

נעמן: "שיאה של התקופה ההיא הייתה ב-1999, בסקר מאוד גדול שעשינו ב-120 קיבוצים, על מיפוי כל ההסדרים. מין מורה נבוכים. בעקבות הסקר ערכנו כנס גדול שקראנו לו 'עם הפנים לעתיד'.

בתקופה ההיא היו אותם הסדרים בראשיתיים, שהקצו מספר קצוב של ימי עבודה הכרחיים, העניקו שנות חופש ולימודים, אבל בסופו של דבר בכל אלה היה מסר מותנה, של הקיבוצים לבניו, 'תמורת ההסדרים האלו - אנחנו רוצים לראות אתכם פה.

עם הזמן החלו להבין שהמגמה צריכה להיות לצמצם את המגבלות ולפתוח אפשרויות לצעירים עצמם לנהל את חייהם באופן עצמאי. עדיין עולות במספר קיבוצים שאלות כמו אם לתת לצעירים לגור בשכר-דירה בקיבוץ, אבל בשלב מסוים היה ברור שהכיוון השתנה.

בינתיים מאוד עודדנו לחשוב אחרת, לעבור מהסיטואציה שבה מדברים על כך שהצעירים יישארו בכל מחיר, אל הדיבור המשפחתי, אל יצירת דיאלוג שבין בנים להוריהם ושיקול דעת לגבי העתיד וההתמקמות בבית אחד קבוע. תקופת חיפוש הפתרונות כפתרונות קבע לעתיד החלה לצבור תאוצה.

בהתחלה עם הרבה ביקורות וספקנות, גם מצדנו, אך הבנו שאין מסר אחד שישאיר את הצעירים. אין רצפט. אמרנו לקיבוצים, בואו נשים את הסדרי הביניים בצד ונתחיל לדבר על הסדרי קבע. כלומר, על בניית בית. על אופציה של הצטרפות בסוף המסלול. בואו ניצור את אותם מסלולי נחיתה ולא רק מסלולי המראה. כל הזמן חיפשנו בשטח רעיונות יצירתיים. כלומר, מלבד אותה חברות קלאסית באגודה השיתופית, אפשרויות נוספות שדרכן הצעירים יוכלו להישאר כתושבים עד שיחליטו מה הם עושים עם עצמם".

 

לוינבך: "חלק גדול מהקיבוצים איבדו אמון בכך שיוכלו לחיות מחדש כחברה רב דורית, משום שהבנים הצביעו ברגליים. זה שהקיבוץ עשה שינוי זה לא אומר שהוא גמר להיות קיבוץ. זאת עמדה חד משמעית שאנחנו אומרים כל הזמן. נדרשת תקופת זמן הכרחית לאחר השינוי עד שמגלים מחדש את האחווה. קולטים את המושג של הקהילה ואת הנכסים הייחודיים של הקיבוץ, כמו מערכות חינוך נפלאות ומערכות תרבותיות, את היכולת וההזדמנויות להשפיע בתוך הקהילה, ואת היכולת לחזור אל נופי הילדות, עם קרבה למשפחה, עם יכולת לפתח חיי עצמאות".

 

במהלך הריאיון הם מדגישים שוב ושוב כי אותם צעירים שמגיעים לקיבוץ מחפשים את סממני השיתוף בחינוך, בתרבות ובניהול החיים הקהילתיים המשותפים.

 

"כשקיבוץ אומר בואו, יש לנו מה להציע לכם, עשרות רבים של בניו מגיעים לשמוע על כך וזה מרגש. אנשים חשבו שהצעירים יצאו וטרקו את הדרך ואף פעם לא יחזרו, וזה לא נכון. הם מתפתחים, הם מקימים משפחות ואז חלקם חוזרים.

 

יחד עם זה אנחנו חושבים שאם המטרה בצמיחה ובקליטה בכל ריבוי הצורות, קליטת בנים, הרחבה קהילתית וכד', היא רק לסמן וי, כלומר, העיקר זה לגדול ולהוסיף אנשים, אז זה לא מספיק, ואין לה סיכוי. יותר ויותר אנשים מבינים שצריכים לעשות עבודה פנימית תחילה".

 

לדעתם, קליטה מוצלחת היום מחייבת שינוי דפוסי הקליטה ומעבר מקליטת משפחות בודדות לקליטה קהילתית רחבה במסגרתה הקיבוץ צריך להתאים עצמו אליה.

 

צמיחה דמוגרפית משמעותה הכנת התשתית של הקיבוץ בכל המובנים, במובן המשפטי, הפיזי והחברתי ובעיקר במוכנות של הקיבוץ לקלוט קבוצת משפחות. השינוי הדרמטי הוא להסתכל אחרת על עצמנו.

 

נעמן: "זה אחד הדברים שכל הזמן נשאלנו וגם שאלנו את עצמנו - עד כמה העבודה שלנו אפקטיבית? והאמת היא שקשה למדוד, כי תהליך של צמיחה דמוגרפית או קליטה דומה לתהליך חינוכי - אתה זורע זרעים ויום אחד זה צומח. זה לא דבר שאתה יכול לראות מעכשיו לעכשיו. מספר הנקלטים אינו מעיד על תפוקה ישירה.

עניין אחר הוא ההשפעה שלנו כנציגי התנועה. זו צריכה להיבחן על פי הצרכים של השטח והתנועה צריכה לענות עליהם ולדעת שיש לה עדיין ערך נוסף כתנועה. התנועה מביאה מסר שהוא אובייקטיבי, שלא למטרת רווח, והיא מביאה גם מבט ההסתכלות ממעוף הציפור. לכן אחד התפקידים שלה הוא לעשות אינטגרציה של המידע, להביא את החומרים מעובדים לקיבוצים, גם ידע, גם מידע, גם לארגן כנסים וימי עיון שיחברו בין האנשים בקיבוצים השונים ואנשי המקצוע".

 

לוינבך: "בשנים האחרונות הרגשנו שאנחנו יותר רלבנטיים. לכנסים שארגנו באו מאות צעירים. כמות הנכנסים לאתר שלנו הלכה וגדלה וכמות הפניות הייתה מאוד גדולה. התפתחנו לגוף מקצועי בכל הקשור לצמיחה דמוגרפית בקיבוצים. בשלב מסוים אגף חברה החל לגבות תעריף סמלי עבור השירותים. עזרתנו אף פעם לא נמדדה בכסף אלא במחויבות, באמינות, בכנות שהייתה מעבר ליחסי ספק-לקוח, ונעשתה מתוך תחושה של שליחות".

 

זה לא הגיל

 

"הרבה אנשים הרימו גבה בקשר לגיל של עמיקם אסם. אבל אני דווקא חושב שעמיקם מייצג שכבה של גיל שההשפעה שלה והתרומה שלה לגבי מהלכים של צמיחה דמוגרפית הן מאוד חשובות.

זה קצת פופוליסטי, כמעט שקוף, שאנשים ייתפסו לעניין הגיל ויבקרו את עמיקם מראש. זאת מחלקת צעירים, אבל מחלקת צעירים לא עוסקת רק בצעירים, היא עוסקת גם בהורים של הצעירים, היא עוסקת בצמיחה דמוגרפית שהמפתח שלה הוא הקיבוץ בכללותו. אגב, אותי החליף ניב ויזל מנתיב הל"ה, שהוא בגיל שלנו והיה מנהל קהילה והוביל מהלכים של צמיחה דמוגרפית.

אם יש לי ביקורת היא לא לגבי גילו של עמיקם אלא לגבי הדרך והצורה שבה נבחר, זה היה דבר לא ראוי וחבל לי שהתקיים באופן הזה".

 

נעמן: "כשנמצאים בתנועה נמצאים בצומת שמאפשרת גישה לרוב הקיבוצים וצריך לדעת להקשיב למה שקורה, להקשיב לקולות ממקום לא שיפוטי, שאינו מתנשא ואינו מחנך.

רצוי לקחת את כל המידע שמצטבר ולהפוך אותו להצעות פרקטיות כך שחברי הקיבוצים יוכלו להשתמש בו. אסור שבקיבוצים יגידו, יושבים שם כמה אנשים בליאונרדו והם כותבים לי פטיציות ומאמרים. הקיבוצים זקוקים לעזרה מעשית. הסיבה שהם פונים להרבה יועצים ולעורכי דין היא כיהם רוצים תמיכה פרגמטית שהתנועה לא ממש מספקת. לתנועה אסור להישאר רק עם תיאוריות, היא צריכה להיות מחוברת לשטח ולתת תשובות".




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים