979 זה אדום אדום | יעקב בכר ממענית מתראיין על 979 ועל "חבצלת"

979 זה אדום אדום

יעקב לזר

 

"כשעגל נכנס למסלול אדום אדום, שמים לו קצת תערובת והוא רץ פנימה. אין לו מושג שהוא ייצא בצד השני ארוז. כזה היה הסדר הקיבוצים, וכזו היא 979 החדשה". יעקב בכר, על המרד אותו הוא מוביל, ועל קרן חבצלת שהוא היו"ר החדש שלה. אין מצב שחבצלת תמשיך למכור נכסים, ומי שלא יעמוד בתקציב ונכון להיום אלו גבעת חביבה, השומר הצעיר וצוותא - יסגור את הפעילויות שלו. "שום צ'רקסיידה לא תהיה פה"


הרבה יעקב בכר יהיה בתקשורת הקיבוצית בעת הקרובה. ראשית, משום שהוא מוביל היום את קבוצת "כאן ביתי", שהחליטה לנהל מאבק משפטי וציבורי כנגד המתכונת הנוכחית של 979, והיא מציבה אלטרנטיבה ברורה להנהגה הקיבוצית התומכת ב-979. שנית, משום שהוא התמנה לא מכבר ליו"ר חבצלת, ותפיסת התפקיד שלו היא מסלול די ודאי ליצירת מהומה רבתי בקבה"א.

 

גבעת חביבה, השומר הצעיר, צוותא וכיו"ב, שהיו רגילים להסדר נוח, שהם יוצרים בפעילותם השוטפת גירעונות כבדים ואז באה חבצלת, מוכרת נכסים ומכסה את ההפסדים, יצטרכו להתרגל למציאות חדשה. וזה לא יהיה פשוט.

 

יש מאחוריו היסטוריה של שחקן בימה חובב (רק לאחרונה תלה את נעלי המשחק שלו) וההשכלה הבימתית מסייעת לו במלאכת הדיבור - הוא משחק עם הקול מעלה מטה וחלש חזק, והוא מדבר לטייפ של המראיין באותו אופן שהוא מדבר על הבמה מול קהל שומעים. כשהוא אומר ש-979 זו "מלאכה גאונית", ה"גאונית" מקבל הדגשה שאי אפשר לטעות בה. ושלא תהיה אי הבנה - 979 היא מלאכה גאונית, בדרך הארוכה של מינהל מקרקעי ישראל לנישול הקיבוצניקים מכל זכויותיהם בקרקע.

 

הידעתם את זה?

 

"קרו בעת האחרונה שלושה דברים", הוא אומר. "תמ"א 35, ועדת הסיווג, 979. מי שלא מבין את הקשר ביניהם, לא מבין. התוצאה המצטרפת לגבי קיבוצים היא קטלנית. אין מילה אחרת - קטלנית. אני מכיר את ההחלטות האלה על בוריין ואני יודע על מה אני מדבר. רוב הקיבוצניקים, לצערי, לא שולטים בחומר. לכן החליט הוועד הציבורי לצאת בפרויקט שקראנו לו 'הידעת ש..'.

 

למשל - הידעת שאתה, הקיבוצניק, נדרש לשלם פי 10 מדמי ההיוון במגזר העירוני? הידעת ש-979 אוסרת עליך לפנות למסלול חוקי להגדלת היישוב? הידעת שב-979 יש שמאות פרטנית, מה שלא קיים במדינה? שמאי עולה כסף. תביא שמאי לנחשון, הוא לא ידבר אתך לפני שאתה שם לו 150 אלף שקל. הידעת את זה בכלל? הידעת שאתה לא יכול לשייך לעצמך את הדירה עד שהקיבוץ יסדיר את השימושים החורגים שיש בו? פאב מקומי, סטודיו מקומי, השכרת דירות, מכירת מינויים בבריכה, מכירת כלבו החוצה, ועוד כהנה וכהנה, כולם שימושים חורגים. יבוא המינהל ויגיד לך - אתה בן זונה, אתה כבר עשר שנים מפעיל את הפאב בלי רשיון עסק. אתה רוצה שיוך דירות? תשלם על כל השנים האלה. הסדרת השימושים החורגים יכולה לעלות מיליונים. קיבוצים לא יעמדו בזה".

 

לפי התיזה הזאת, בהיעדר יכולת מימון, ייתכן שהקיבוצים גם לא יסדירו את השימושים החורגים וגם לא יבצעו שיוך דירות, ויישאר המצב הנוכחי. כתוצאה מכך המדינה תפסיד הרבה מאוד כסף.

 

מה האינטרס שלה ליזום מהלך כזה?

"לנשל אותנו".

 

איך היא תנשל אותנו?

"לא יודע. היא התחילה מהלך. גם היא לא יודעת. היא רוצה לנשל אותנו. מי שלא מבין את זה, לא מבין כלום. היא לא רוצה אותנו, היא שונאת אותנו. אנחנו דפקנו אותה בקרקעות, אנחנו עשינו לה את שפיים ואת געש, עשינו לה הסדר קיבוצים, אנחנו בעיניה אסון. אז ככה היא מתחילה לסגור עלינו חוקית ומינהלית.

 

"ואנחנו אוכלוסייה חלשה. במטווח בצבא, אתה יורה לעבר מטרה תוך כדי ריצה ומנקב אותה, וכשאתה מגיע אליה ועושה לה פו! היא נופלת. היא כל כך מנוקבת, שכבר לא צריך להפיל אותה, היא נופלת לבד. זה מה שהמדינה עושה לנו".

 

אנחנו בשלב הניקוב?

"אנחנו בשלב ההסתערות. זה התחיל בבג"ץ הקרקעות. שם אמרו לנו, שאומנם באבוקדו אין לנו זכויות, אבל על הזכויות בבית המגורים אין חולק. מה זה אין חולק? יש חולק! אם רוצים שסבתא ליאורה ממענית תשלם 150 אלף שקל דמי היוון על הקרקע, כשסבתא ויקי מג'סי כהן שילמה 8,000 שקל על אותה חלקת קרקע, אז יש חולק".

 

סבתא ליאורה ממענית היא אם אשתו. ויקי היא הסבתא שלו, וג'סי כהן (חולון) היא השכונה בה גדל וממנה הגיע לחברת הנוער במענית. הוא בסך הכל בן 42, היה תשע שנים מזכיר מענית, והיום, לבד מהיותו יו"ר קרן חבצלת והרוח החיה בוועד הציבורי הנאבק נגד 979, יש לו גם עיסוק "צדדי" נוסף - הוא מנכ"ל משקי גרנות בקדנציה שנייה, אליה נבחר פה אחד. הוא גם חבר בוועד המנהל בכמה קיבוצי מצוקה, וכך הוא שומר על הקשר עם האנשים שבשטח. הקריירה הציבורית שלו, אם אני יודע לאבחן נכון, נמצאת רק בראשיתה.

 

"זה הצדק החלוקתי החדש", הוא קובע, "שלא רק שאין לך זכויות בקרקע שעליה אתה יושב ואותה אתה מעבד 70 שנה, אלא שיש לך הרבה פחות זכויות מכל רוכשי שיכוני מדינת ישראל לדורותיהם, כולל דיירי הדיור הציבורי.

 

"נשאלת השאלה, למה המדינה חושבת שאנחנו במצב שאפשר לדחוף לנו את השפיץ הכי עמוק?

התשובה מאוד פשוטה - כי היא יכולה. "הוכחנו, שלא משנה מה היא תעשה לנו, לא נעשה כלום. לא נמחה, לא נמרוד ולא נבעט. וכשעשינו את זה בהסדר הקיבוצים, מי קם נגדנו? המנהיגים שלנו".

 

979 זה מסלול אל חזור

 

הוא לא נותן אף פעם שידחפו לו את השפיץ, בוודאי לא כמה עמוק שאפשר. הוא הוכיח את זה לא פעם ולא פעמיים. למשל בהסדר שנחתם עם קיבוצו. "בנייר השני של ההסדר, אמרתי למי שעבד מולנו - לך תמות, שקל לא תראה מאתנו. תבוא למענית, אני אתלה אותך איך שתעבור את השער. אמרו - בכר הוא מיליטנט, הוא משוגע, הוא לא מבין כלום. לא חתמנו. תראה איפה מענית היום".

 

את הלהט שיש בו הוא מתכוון לתעל עכשיו לטובת המאבק על הבית.

 

"אני טוען, שהנושא של בית, שהוא שלך ויש לך בו זכות הורשה וסחירות, זו כמיהת נפש של כל חבר קיבוץ. ואם אכן זה כך, יש לי בעצם לגיטימציה ציבורית רחבה להיכנס למקום שאף אחד לא נמצא בו. גם התנועות. העניין האמיתי הוא לא הארגון, לא התנועה וגם לא הקיבוץ. העניין האמיתי הוא החבר, הוא בראש הפירמידה. ובמעבר בין הדירה בבעלות האגודה נחשון ובין הדירה בבעלות משפחת לזר, אין שום סיבה שמשפחת לזר תשלם 200 אלף שקל. אין מצב כזה בעולם, ואם ירצו שנשלם 200 אלף שקל, צריך לשרוף את מינהל מקרקעי ישראל בירושלים.

 

"חד וחלק. אין באמצע. אני מתכוון לנהל את הקרב של חברי הקיבוצים. לטעמי, אם לא נעשה צדק חברתי סוציאלי כלפי חבר הקיבוץ, לא עשינו כלום".

 

מוכרת לו כמובן הטענה, שכל פעם שיצאנו למאבק קיבלנו ועדה חדשה, שההחלטות שלה מבחינתנו היו גרועות מאלה של קודמתה, או בתרגום ללשון הראיון - נעצו בנו את השפיץ עוד יותר עמוק. "לא יצאנו למאבק", הוא עונה, "תמיד נגררנו אליו. תמיד הלכנו לפשרות. כל התבוסתנים אלה אותם אנשי ציבור, פוליטיקאים, שלא מעוניינים לעבוד בשביל הציבור שלהם. זה לא מספיק חשוב להם. הם דואגים לשלום בין המעצמות. אתה מכיר את הסיפור ששואלים אישה איך נחלקת העבודה בינה ובין בעלה והיא אומרת: חצי חצי. אני אחראית על הפרנסה, על הילדים, על הבית, על הבישול, הכביסה והניקיונות. ובעלך? הוא אחראי על השלום בין המעצמות. הסיפור של להתעסק בחבר ובזכויותיו זו עבודה שחורה, סיזיפית, ואנשים לא בוחרים בה. אף אחד לא קיבל פרס נובל על זה שהוא טיפל בדו"ח העוני במדינה שלו. האשם העיקרי בעיני הוא חבר הקיבוץ, שמרשה לעצמו לבחור אנשים שלא מחויבים ישירות לאינטרס שלו ומרשה לעצמו לנהל חיים נטולי מאבק על האינטרסים הישירים שלו".

 

החבר הזה יהיה עכשיו מאוד מבולבל, כי הוא יצטרך להחליט אם 979 היא הרע במיעוטו כמו שגורסת הנהגת התנועה שלו, או שהיא אסון, כמו שמציג אותה יעקב בכר.

 "שילמד. שיתעמק בחומר. שיפסיק להיות אימפוטנט. ואז יחליט. התיאוריה שהלכנו על הכל ונשארנו בלי כלום היא תיאוריה רפוסה ומטופשת. מעולם לא נלחמנו על דבר. נלחמנו בזמנו על הסדר הקיבוצים וטענו שההסדר ישחט את הקיבוצים לנצח. מי צדק? בגדול צדקו אלה שלא הסכימו למתווה ההסדר, למרות שההנהגות התנועתיות כפו עלינו את המתווה הזה. מה התוצאה? חורבן. זו התוצאה".

 

קיבוץ רשפים, הוא אומר, עשה הסדר לפני ארבע או חמש שנים, והתחייב להחזיר כל שנה קרוב ל-7 מיליוני שקלים. "ראיתי את ההסדר של רשפים והתעלפתי. אמרתי להם - חבר'ה, אתם לא נורמליים. אל תחתמו! חתמו. הקיבוץ קרס אחרי ארבע שנים. אתה יודע לאיזה הסדר הגיעו אתם היום? 600 אלף שקל לשנה. פחות מעשרה אחוז. החותרים כנ"ל. חייבו את הקיבוצים להיכנס להסדרים, שמשולים בעיני למסלול אדום אדום".

 

מה זה מסלול אדום אדום? כשהעגל נכנס לאדום אדום, שמים לו קצת תערובת והוא רץ פנימה. אין לו מושג שהוא ייצא בצד השני ארוז לשיווק. כזה היה הסדר הקיבוצים, וכזו היא 979 החדשה. בכר מזהה אדום אדום, לא נכנס, אלא בורח לאחור, ועובדה - הוא לא נשחט עד היום.

 

"מי שייכנס ל-979, בסוף היום לא יישאר קיבוץ. הוא יתרסק. זה לא יקרה מחר בבוקר. זה חלק מההסוואה. כל הרעיון הוא לא להיכנס, לא להעלות את זה על הדעת. להפוך את 979 למציאות מתה. אף קיבוץ שלא יעז לגשת אליה, זה מסלול אל חזור".

 

המאבק כנגד 979 יתנהל בשני מישורים - המישור המשפטי והמישור הציבורי. כדי לממן את הצד המשפטי הם מתכוונים לגייס כסף מקיבוצים. "בציר הציבורי, אני רואה בעיני רוחי הפגנה אחת של אלפי חברי קיבוץ, שבה יבהירו המפגינים שלאדום אדום הזה הם לא נכנסים. שהדוב הזה, כל כך נגסו בו, כל כך פצעו אותו, כל כך לא התחשבו בו, שהוא הצליח לקום מתרדמתו. זה יקרה, משום שבהרבה קיבוצים יש הרבה מאוד חברים שאין להם מה להפסיד. אין להם כלום לעומת המושבניקים שלידם, לעומת החברים שלהם בעיר, ואם הם לא ידאגו שייעשה עמם צדק חברתי, אף אחד לא ידאג להם. המינהל כל הזמן הולך ומגביה את הגדרות. אנחנו שותקים והגטו הולך ונסגר עלינו. מי שלא ימרוד - ימות. אני לא מכיר אלטרנטיבה אחרת".

 

אתם במידה רבה קוראים תיגר על ההנהגה הקיבוצית הנוכחית.

"חס וחלילה. אני לא קורא תיגר על אף אחד. אני אשמח מאוד שההנהגה תצטרף והתנועות יצטרפו, ושסדר היום שלנו ימומש. אני רק לא מחכה להם. ואני אומר שוב - הטענה העיקרית שלי היא לא אליהם אלא לחברי הקיבוצים, שלא נלחמים על האינטרסים שלהם. שלא יאשימו אף אחד אחר, אלא רק את עצמם".

 

נגמרה החגיגה

 

מכאן עברנו לחבצלת. אמרתי לבכר שאנחנו עוקבים בדאגה רבה אחרי מה שקורה בקרן. ההתנהלות המקובלת בקיבוץ הארצי היא שגופי התמך של התנועה, גבעת חביבה, השומר הצעיר, צוותא, צוברים בשנים האחרונות גירעונות עתק המגיעים למיליונים רבים, ובכדי לכסות את הגירעונות הללו מוכרים נכסים של חבצלת, שהולכת ומתכלה וסכנה מרחפת על המשך קיומה.

 

ניסינו ב"הדף הירוק" מספר פעמים לעורר תשומת לב ציבורית לעניין הזה, אבל חברי הקיבוצים אדישים, משום שהם לא מרגישים שהעסק הזה שייך להם.

כאן נעשה בכר קצת יותר זהיר וקצת יותר דיפלומט. "קודם כל צריך להודות שאני בחבצלת עוד ירוק ועוד לא כל כך נכנסתי לתפקיד", הוא אומר. "עברתי על תיקי הנכסים ואני מקבל באופן קבוע את תזרים המזומנים. אני חייב להגיד, שאת השנה האחרונה גבעת חביבה, השומר הצעיר וצוותא, לא סיימו בגירעון גדול. בשלושת הגופים נעשו צעדי התייעלות מאוד משמעותיים, והם לא סיימו את הדרך. אני אדאג שהם יסיימו את הדרך. תקציב יהיה תקציב, ומי שלא יעמוד בתקציב יסגור את הפעילויות שלו. אין מצב שחבצלת תמשיך למכור נכסים. משול העניין לתרנגולת שמטילה ביצי זהב, ומישהו החליט יום אחד לשחוט את התרנגולת. לא אצלי. אני לא מנהל גבעת חביבה, לא מנהל השומר הצעיר, לא מנהל צוותא וגם לא מזכיר התנועה. אני מוניתי כנאמן חברי הקיבוץ הארצי לקיומה של קרן חבצלת, ואני מצהיר בזאת, שלא יימכרו נכסים לכיסוי גירעונות. מי שיוביל מהלכים לחצוב בנכסיה של חבצלת, ייתקל בי בקרב פנים אל פנים. שום צ'רקסיידה לא תהיה פה".

 

בעניין זה, הוא אומר, יש תמימות דעים בינו ובין יהודה ברעם, שמונה לאחרונה למנהל הקרן, והם רואים עין בעין את הדברים. "יהודה מאוד מודאג מהמצב, והוא שולט בחומר טוב יותר ממני".

 

אתה מצהיר שלא ימכרו נכסים לטובת פעילויות שוטפות, אבל לא זה מה שקרה בשנים האחרונות.

"אני מעדיף לא לדבר על מה שקרה. כולם מכירים את השמות, כולם מכירים את האנשים. אפשר לפנות אליהם. הציבור ישפוט. מעתה חבצלת תתנהל כמו שאני מנהל את מפעלי גרנות. היא תנוהל למען המטרות שלשמן יועדה ולטווח ארוך. השחיקה נכפתה על חבצלת כתוצאה מפעילויות בעייתיות, ואני מודיע בזאת למנהלי גופי התמך של הקיבוץ הארצי, שהגירעון שלהם ייעצר בטרם יאיים על נכסי חבצלת. אם יהיה צונאמי בארגון שלהם, הוא יציף אותם, לא את חבצלת".

 

כמי שמצהיר שמה שחשוב לו הוא האינטרס של החבר בקיבוץ, מתי בפעם האחרונה נשאל החבר הזה, האם סדרי העדיפויות על פיהן פועלת חבצלת הם גם סדרי העדיפויות שלו?

"חבצלת כפופה לתקנון מאוד קשיח. אני חושב שראוי לבחון אותו ולברר מהן האלטרנטיבות הראויות לפעול ולהשקיע בהן. חינוך ותרבות הן אלטרנטיבות ראויות בעיני. אני תוצר של החינוך הזה. אולם, אני מודע למצבם של חלק מהקיבוצים, ונחמץ הלב. כמי שנמצא בכמה וכמה ועדים ממונים בקיבוצים, המציאות שם מדירה שנה מעיני. במיוחד מצבם של החברים הוותיקים בקיבוצי המצוקה. זה הורג אותי".

 

דווקא משום כך. הדוגמה שחוזרת ועולה היא התמיכה בירחון אמנות אליטיסטי כמו סטודיו. מדוע זה נחוץ לנו?

"אתה האדם ה-20 שמעיר לי על 'סטודיו'. מעולם לא ראיתי אותו, אין לי מושג במה הוא עוסק, אני לא יודע מי עורכו, ואני גם לא יודע להגיד מה ההקצבה שהוא מקבל מחבצלת. אני רוצה לדבר על הדבר האמיתי. כדי לשנות את תחומי הפעילות של חבצלת, צריך לפתוח את התקנון שלה. אני אגיד את זה במילים עדינות - יש אנשים, שפתיחת תקנון חבצלת ושינוי ייעודה, זו מבחינתם שאלת הר הבית. להשקפתם, חבצלת חייבת להישאר נאמנה לגופי התמך של התנועה. האם דווקא אני אגע בתקנון, דווקא אני אהיה השייגעץ שיפתח אותו? לא יודע. האם את מצוקת הוותיקים בקיבוצים המתפרקים חייבים לראות דווקא דרך עיני חבצלת? אני לא בטוח. אולי גם דרך העיניים האלה".

 

הוא פעיל ציבור מאז כיתה ד', כשהיה יו"ר ועד הכיתה בבית ספר ויצמן בג'סי כהן, ודרש לסלק את המורה לציור כי היא זרקה עליו כפכף. אנשים שואלים אותו מה הוא יותר - איש ציבור פוליטי או מנהל? והתשובה שלו היא שהוא גם וגם, ושהוא מתכוון להמשיך להיות גם וגם.

 

לסיום שאלתי, בזהירות הראויה, האם אפשר למתוח איזשהו קו של דמיון בינו ובין עמיר פרץ, אתו הוא מזדהה ברמה האישית, במובן הזה שכמו שעמיר, המרוקני משדרות, הפך להיות מנהיג מפלגת העבודה ואולי ראש ממשלה בעתיד, גם הוא, יעקב בכר מג'סי כהן, שהתחנך בחברת הנוער של מענית, יגיע יום אחד להיות מזכיר הקיבוץ הארצי ואולי חבר כנסת?

 

הוא פרץ בצחוק. "עמיר הלך הרבה יותר רחוק. אני בכלל לא בליגה הזאת. אבל אני כבר מזמן לא בוחן את עצמי מהמקום של מאין הגעתי ולאן אני הולך. כאילו אומרים לי - הגזמת, כמה רחוק אתה רוצה להגיע? אני מתכוון להמשיך ולפסוע במשעולי המגזר הציבורי התנועתי, זו ההוויה שלי ושם התוכניות שלי. אני לא יודע להגיד מה יילד יום, האופציות פתוחות וכל דבר יישקל בעתו. דבר אחד ודאי - אני אף פעם לא אתנתק ממענית. כל ניסיונות הגמילה שלי ממענית כשלו. המקום הזה כל כך חשוב ויקר לי, כל כך השקעתי בו, שאני לא מסוגל להתנתק ממנו. זה חלק ממני. אני אף פעם לא שוכח מאיפה באתי, במובן הקיבוצי".





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים