מודל, סיווג ושיוך

כתב הדף הירוק

 

תקנונים, מסים, פערים, תפוקה וגם 979 בכנס התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים 


כנס התאחדות הארגונים 2006 בראשות גיורא מסד, עסק בשבוע האחרון, נוסף לדיונים מקרו-כלכליים, גם בשני אירועים משמעותיים וחשובים הנוגעים לקיבוץ. האחד, "תקנות הסיווג", והמשמעות היישומית שלהם בשטח. עו"ד יעקב דרומי בחן את ההשפעה שיש לתקנות החדשות בסוגיות של "מודל שכר", "שיוך דירות", "שיוך נכסים", ערבות הדדית ורשת ביטחון" וקליטה מתחדשת, הכוללת חברים בעצמאות כלכלית.

 

עו"ד רותי שפירא ממשרד רשם האגודות, הציגה את הערכות משרד רשם האגודות לבחינה של תקנונים בקיבוצים מתחדשים, בשים לב לתקנות הסיווג החדשות. ד"ר אריאל הלפרין, שהיה חבר ועדת הסיווג, וצירף הסתייגות בנושא שיוך הדירות לדו"ח הוועדה, הציע לכל קיבוץ לבחון, בנפרד, מה התועלת שתצמח לו אם יהפוך לקיבוץ מתחדש ומה המחיר שיידרש לשלם לשם כך.

 

רו"ח ירון רייכמן מ"ברית פיקוח" יצא נגד "כינוסי מסים" היוצרים בהלה מיותרת, והסביר כי בעת המעבר לתקציב דיפרנציאלי, עולה שאלת דרך חישוב המס בעתיד של הקיבוץ מתחדש, כ"שותפות" או כ"תאגיד", ולכך יכולה להיות השפעה מהותית על חבות המס של הקיבוץ. לפי "ברית פיקוח", גם קיבוץ מתחדש יכול להיות במשטר מס של "שותפות", תוך שמירת מאפייני השותפות בקיבוץ והיעדר יחסי עובד-מעביד. לשם כך, צריכים הקיבוצים להיערך באופן מושכל.

 

קיימת חשיבות גם לדרך ולצורה של הפקת "דפי התקציב" החדשים הפנימיים לחברים, בקיבוצים בהם קיים שכר דיפרנציאלי, וראוי להימנע ממתכונת דומה לזו המופקת לעובדים שכירים במדינה, במיוחד נוכח ההבדל בין המערכות השונות.

 

קדמה לדיון הרצאה של פרופ' ספיבק, סגן נגיד בנק ישראל, שהציג כמה נתונים מעניינים: כך, למשל, התוצר המקומי הגולמי בישראל - הוא 17,000 דולר לנפש בשנת 2004 (מול מדינות "מתפתחות יותר", כמו אוסטרליה, קנדה, צרפת ודנמרק, למשל, בהם התוצר מגיע ל-30,000 דולר לנפש, או מדינה קטנה אחרת, שהיא "מודל לחיקוי" אצלנו: ארצות הברית, שם מגיע התוצר לנפש לכדי 37,000 דולר). מדינת ישראל נמצאת בשורה בה נמצאת יוון, למשל. אם נרצה להשיג את האירופאים, נידרש לצמוח בשיעור של 7% לשנה, כך שקצב של 3% צמיחה אצלנו, אינו מעודד בנתונים אלה.

 

ואולם ב"מדדי אי שוויון" - אנו כן מוצאים עצמנו דומים לארה"ב ו"גבוהים" בסולם טבלת "האי שוויון" מדנמרק וצרפת. האם אנו עצלנים? שאל פרופ' ספיבק, התשובה היא כנראה שלא.

 

לדבריו, אנו עובדים קשה יותר מכולם ומגיעים בממוצע, לפי מדדים מסוימים, לכדי 2,000 ש"ע בשנה, לעומת 1,825 בארה"ב, 1,500 באירופה (צרפת) או 1,500 בנורבגיה.

 

האם זה מצביע על יעילות? גם כאן התשובה שלילית, שכן בעוד המדד לחישוב התוצר הגולמי לש"ע אצלנו עומד על 30 (מספר מדדי), בדומה ליוון, הרי בארה"ב הוא גבוה פי 1.5 ומגיע שם ל-46 ובצרפת ל-47.

 

הכנס שנפתח בסיור באתרי קרבות תש"ח בדרך לירושלים, הכין את המשתתפים ל"עימות" שהתקיים בין קובי הבר לבין הנוכחים, באשר להמלצות הוועדה שבראשותו, 979 החדשה.

 

מנותקים או מקופחים?

יעקב דרומי

 

"בכל פעם שחשבתם שתקבלו יותר", אומר קובי הבר, "קיבלתם פחות. זו עקומת למידה כואבת. אתם קצת מנותקים ממה שמתרחש כאן. המדינה השתנתה". התארגנות "כאן ביתי", לעומתו, בטוחה שהחלטה 979 מקפחת את הקיבוצים - ויוצאת למלחמת חורמה

 

התאחדות הארגונים הכלכליים" של הקיבוצים הפכה ל"זירת" עימות בין קובי הבר, מי שעמד בראש הוועדה, שגיבשה את המלצות 979 החדשה, לבין מתנגדיה בראשות אנשי "כאן ביתי".

 

הבר: "חברים, אתם מנותקים ממה שקורה במדינה. קיימת שונות רבה בין המגזר העירוני לבין זה החקלאי. זו החלטה עם איזונים ומי שחושב שיש לו זכויות בקרקע, שיפנה לבית המשפט".

 

עו"ד רוגין ובן אור תוקפים: מדוע תושב שכונת דניה בחיפה ישלם 4.5% דמי היוון וימכור וחבר בית אורן ישלם 33% בעת המכירה?" התארגנות "כאן ביתי" קוראת למאבק.

 

יונתן בשיא, מנסה להרגיע: הדו"ח ראוי ולא יהיה נכון לקעקע את ההמלצות בבג"ץ. דרוש טיפול נקודתי.

 

המלצות הוועדה של קובי הבר, לא הותירו, זו הפעם, את הקהל הקיבוצי אדיש. לכל המשתתפים ברור כי הפעם אין זה רק עניין של "התנועה", "הארגונים" או המערכות המרכזיות. הפעם זה נוגע לכל אחד מאתנו, או נכון יותר, ממש בכיס של כל חבר ובתקציב של כל קיבוץ. סוגיות של "שיוך דירות", בנייה וקליטה, רק מתחדדות מול ההמלצות הללו, שבשלב זה הן רק "אושרו", והועברו לצוות שתפקידו לנסח הצעת החלטה.

 

בד בבד עם אישור המלצות אלה, באותה ישיבה ממש, אישרה מועצת מקרקעי ישראל, את דו"ח גדיש, לפיו במגזר העירוני יקבלו חוכרי המינהל בעלות מלאה בקרקעותיהם וייערך מבצע היוון נוסף בקרקע עירונית למגורים בשיעור של 4.5% לכל 100,000 החוכרים עירוניים שטרם היוונו את זכויותיהם (לפי המלצות גדיש, הארכת חוזי חכירה קיימים לתקופה נוספת של 49 שנים היא בשיעור היוון של 3.75%).

 

לפי נתוני המינהל, בעלים של בית עירוני צמוד קרקע, בשטח מגרש של 346 מ"ר, עם שטח מבונה של 207 מ"ר - ישלם "במבצע ההיוון" הקרוב 21,322 שקלים. ובאשר למגזר הקיבוצי, שגם בו קיימת אוכלוסייה קבועה העולה על 100,000 איש, מתוכה למעלה מ-60,000 חברים ומועמדים (לפי נתוני 2003) - הגישה שונה לחלוטין. מבקריו החריפים של הדו"ח מציגים שורה של טענות המבוססות על אפליה של המגזר החקלאי מול זה העירוני.

 

חבר שהתקבל לקיבוץ קודם ל"מועד הקובע" (ספט' 2003), יידרש לשלם אומנם בעת השיוך רק 3.75%, אך בהמשך, אם הוא או יורשיו (העברה בירושה כשלעצמה אינה טעונה תשלום), יבקשו לממש את זכותם וימכרו את הנכס לצד שלישי - יידרשו להשלים את הסכום לשיעור של 33% פלוס מע"מ. שיעורים כאלה אינם קיימת במגזר העירוני. טענות אחרות יוצאות נגד קביעת מועד קובע שקודם למועד ההחלטה, שלילת הטבות לאזורי עדיפות ועוד.

 

בעיה מראשית הציונות

 

"הבעיה החלה", אמר קובי הבר, "כשהתחילה הציונות. אז לא עשו את זה מסודר, ומאז נולדו עשרות סוגי חוזים שונים שהגיעו עד כדי התייחסות שונה במחוזות המינהל למצבים שונים". לאחר שגם דו"ח מילגרום לא הגיע לכדי החלטה מחייבת, הנוסח המקורי של 979 נפסל בידי היועץ המשפטי וניתן להבחין במגמה ברורה של הקטנת הזכויות לחקלאים. "יצאנו לסגור את החלק האחרון בנושא המגורים", אומר קובי הבר, אותו הקדים והציג יונתן בשיא, "כמי שאת הסטאז' שלו בקרקעות עשה כמזכיר ועדת מילגרום".

 

"עברנו לעולם של זכויות", מדגיש הבר, ו"זה לא עולם של קרקעות. ההיוון המיצרפי של כל קרקעות האגודה נועד ליצור תא שטח, שלאחר התשלום יחולו עליו כללים עירוניים". לפי חישוב זה, קיבוץ במרכז הארץ ישלם בין 3 ל-5 מיליון שקלים.

 

על הביקורת בדבר האפליה שבין שיעורי ההיוון הנהוגים במבצעי ההיוון העירוניים, לאלה בקיבוץ, משיב הבר, כי "קיימת שונות רבה בין המגזר העירוני לזה החקלאי בהרבה תחומים". לטענתו, בדיקת המגזר העירוני מצביעה כי חוכר עירוני שילם דח"ר (דמי חכירה ראשונים) בשיעור 40% בממוצע. מכאן המלצות הדו"ח בדבר תשלום ראשון של 3.75% והשלמתו עד 33% בעת מכירה, אומר הבר.

 

אפליה לשמה

 

עורכי הדין רון רוגין וצפריר בן אור אינם משלימים עם התשובה ומבקשים להבין מדוע "קיבוצים שכבר השלימו 49 שנים של חכירה ושילמו למעשה דמי חכירה מלאים, צריכים עוד להוסיף כסף. לפי עמדתם, רוב הקיבוצים כבר שילמו מחיר מלא על הקרקע, ואין זה משנה אם שילמו דמי חכירה ראשונים אם לאו, שכן הם שילמו בפועל דמי חכירה שנתיים משך למעלה מ-49 שנות חכירה, ואין הבדל בין מי ששילם בתחילת התקופה דמי היוון או דח"ר לבין מי ששילם דמי חכירה מלאים, משך כל התקופה".

 

מדוע, שואלים מבקרי הדו"ח, תושב דניה זכאי למבצע היוון לפיו ישלם 4.5% דמי חכירה ויוכל לאחר מכן למכור את ביתו, ללא כל תשלום למינהל, ואילו חבר בבית אורן ישלם עתה 3.75%, אך בעת מכירה יידרש להשלים עוד 29.25% למינהל?

 

עוד הם טוענים, כי החלטה 751 ו-979 החדשה יוצרת "מאבק" בין הוותיקים לבין הצעירים, לגבי השאלה איזו החלטה ליישם? חבר אחר אומר שסבו כבר החזיק בקרקע עליה מצוי קיבוצו, בשנת 1912, ולכן לא ברור לו מדוע המינהל דורש עתה תשלום לגביה.

 

הבר לא נותר חייב ומציע "לכל מי שחושב שהזכויות בקרקע ניתנו להוריו או להורי הוריו, ללכת ולהוכיח את זכויותיו בבית המשפט, או לפעול לפי המלצות הדו"ח, או להמשיך לגור בקרקע באותם תנאים כמו סבו או אבי סבו. הם לא ביקשו לרשום את הקרקע על שמם או לשייך את הבית ולרשום אותו בטאבו".

 

"בכל פעם שחשבתם שתקבלו יותר", אומר הבר, "קיבלתם פחות. זו עקומת למידה כואבת". לא ניתן ליהנות משני העולמות, קצת מ-751 וקצת מ-979. אתם קצת מנותקים ממה שמתרחש כאן.

 

המדינה היא זו שהשתנתה. זה לא הפרקליטות ולא היועץ המשפטי. עסקנו בעיצוב מדיניות הקרקע החקלאית ואלמלא הוועדה הזו, שום דבר לא היה קורה שנים בתחום הזה והמצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע".

 

"קיבלנו החלטה עם הרבה מאוד איזונים. החבר הוותיק יידרש לשלם כסף רק כשיעבור כסף מצד לצד". מחלקת הבג"צים של הפרקליטות התחייבה להגן בבג"ץ על ההחלטה מפני אלה שיבואו לתקוף אותה (פורום 15 הערים הגדולות, הקשת המזרחית ועוד).

 

מול התארגנויות להגשת מטח בג"צים קיבוציים כנגד ההחלטה, אומר יונתן בשיא, שלא יהיה זה נכון ללכת לבג"ץ כדי לקעקע את ההחלטות. הניסיון הוא לא טוב וכבר עתה אנו עלולים להצטער, למשל, בטווח הקצר, על הקפאת החלטה 969 (המעניקה פיצויים בעת שינוי ייעוד). אדמתי הצליחה בבג"ץ אך המינהל הקפיא את ההחלטה, ולא ברור אם המצב עתה עדיף. הדו"ח, לדעתו, הוא ראוי.

 

ישנם תיקונים שצריך להשיג בהידברות ולאו דווקא בבג"ץ. לבג"ץ צריך לשמור את הנושאים "שזועקים לשמיים", ביניהם ביטול ההנחות בפריפריה או מועד קובע רטרואקטיבי.

 

מיכי דרורי הזכיר כי אומנם חבר הקיבוץ יידרש לתשלום נוסף רק בעת מימוש הזכויות, אך הוא אמור לקבל, כשימכור את הנכס, מחיר מלא בשווי שוק. החבר לבדו הוא זה שייהנה ממלוא עליית ערך הקרקע, לעת מכירה, ומההפרש שבין הסכום שיידרש לשלם למינהל (33%), וכל ההפרש יעמוד אך ורק לזכותו. "מי שהולך להילחם בבג"ץ - צריך לקחת בחשבון גם שההחלטה תבוטל".

 

השטח ידבר

 

בהתארגנות "כאן ביתי" משוכנעים שעתה תורו של "השטח" לדבר. לא התנועות ולא הארגונים (גם אם הם ישתתפו במימון) יכתיבו את סדר היום, ויש להיערך לבג"ץ. מיכי דרורי לא מבין את הקמפיין המוקדם לאיסוף כספים למאבק, "לרוץ ולירות באופן לא ממוקד, כאשר עוד אין נוסח החלטה סופי".


ולוולה שור

זאב שור קרא בכנס "להיערך למאבק ציבורי על עיגון הזכויות כדי לשנות את דעת הקהל". מכל מקום, נראה שמוסכם על כולם, שבשלב הזה יש לנסות לשפר ככל שניתן באמצעות הצוותים המקצועיים. כבר עתה, אומר בכיר בתנועה, בשלב שבין "שולחן הוועדה" ל"שולחן המועצה" - עלה בדרך של מו"מ ישיר עם גורמי המדינה לתקן מספר עיוותים (ללא בג"ץ). רק לאחר קבלת ההחלטה, יוסיפו וייבחנו הנושאים לגביהם יישקלו טיפול ציבורי, פוליטי או משפטיים.


גברי ברגיל

גברי ברגיל אינו אוהב את "ההלקאה העצמית ותחושת הנרדפות שמכניסים גורמים כאלה ואחרים לחברי הקיבוצים שלא לצורך". הוא פוסל את הניסיון להציג את הדברים באופן ש-751 טובה לוותיקים ו-979 לצעירים, ולהפוך זאת כמקור למתחים. ברגיל מציע "לא לרוץ כעת להתארגנויות שכוונתם טובה, אך הן לא בהכרח יעזרו. ניסיון העבר מלמד שחייב להיות תיאום כולל. יש הסכמה כוללת שנקודות שלא נצליח לתקן פוליטית - ייתקפו משפטית; השאלה היא רק איך נעשה זאת?

 

באופן מסודר או לפתח 101 מהלכים צדדים ורוחביים". ברגיל מבקש ש"לכל מי שיש הצעה בנושא, רצוי שיעמוד בתיאום עם מטה ההתיישבות, כדי להגיע במשותף למסקנות, מה לתקוף ובאיזו דרך".

 

התנועה תקרא בכנסים האזוריים לקיבוצים לבצע לימוד נכון של ההחלטה, ועם כל הבעיות שיש בה, עדיין, לדעתו היא הנכונה ביותר בראיית הקיבוץ המבקש לצמוח דמוגרפית ולתת ביטחון לחבריו.




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים