והנה הקשת

קרני עם-עד

 

"הקשת המזרחית", שעוררה בזמנו סערות בחצר הקיבוצית, הוזמנה להשמיע את דברה בבית התנועה * נציגה הצהיר: אנחנו לא מדברים על חצי הדונם הצמודים לדירת החבר, אלא על שטחי החקלאות שיהפכו לנדל"ניים ועסקיים * הו, אדמתי


מדי כמה חודשים מתכנס במרתף בית התנועה בליאונרדו חוג רעיוני, בחסות "אגף המשימות" וד"ר אודי מנור (קיבוץ תמוז), שמארח אישים שונים בציבוריות ובחברה הישראלית - לשיח בענייני השעה. ביום חמישי שעבר עלה על המדוכה נושא "בוער" שמעסיק (במיוחד בזמן האחרון) את הנהגת התנועה וחברי הקיבוצים - הקרקעות, השיוך, התנועה הקיבוצית ו"הקשת המזרחית". האיש שהוזמן לשוחח ולהתווכח היה ד"ר משה קריף - מרצה לשיווק פוליטי באוניברסיטת בר-אילן, בעליו של משרד תקשורת ובעל טור עמדה בעיתון "גלובס". קריף הוביל בשנים האחרונות את המאבק החברתי בישראל והיה ממייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ודובר התנועה עד לקבלת בג"ץ הקרקעות בבית המשפט העליון באוגוסט 2002. לאחרונה הוציא קריף לאור את ספרו "המזרחית", שמתאר את המאבק החברתי על עקרון הצדק החלוקתי בסוגיית האדמות שניהלה הקשת, על הקמת המועצה לביטחון חברתי וניסיון לכונן את "המשפחה השביעית" - משפחת משקי הבית והעסקים הקטנים מול הבנקים בישראל. הספר, שמתעד עשר שנות פעילות חברתית, אינו פוסח על המשברים שחוותה הקשת, בצד ההצלחה הגדולה של בג"ץ הקרקעות. בדברי הפתיחה הזכיר ד"ר אודי מנור לנוכחים: "בחדר הזה היו כבר כמה ניסיונות להידברות, למציאת מכנה משותף בין קבוצות חלוקות ביניהן, והיו גם סערות וזעם נורא. אני מקווה שיתנהל כאן שיח פורה ותהיה הקשבה...".

 

ד"ר משה קריף הקדים ואמר שהקשת המזרחית באה לעולם בשנת 1995, מתוך רצון לעצב למדינה גבולות פנימיים, לאחר עיצוב הגבולות החיצוניים ב"ועידת אוסלו". "טיפלנו בשינוי שפה ותודעה באמצעות שיח והתוויית חזון אחר לחברה הישראלית", אמר קריף. "המאבקים שלנו התמקדו בגיוס מאמץ של ארגונים חברתיים למען חוק הדיור הציבורי. בשנת 1998 חוקק ח"כ רן כהן את החוק החשוב הזה, אבל הוא לא יושם, למעט 12 אלף דירות, שמהוות עשרה אחוזים מכלל הדירות בבעלות המדינה, שהיו אמורות לעבור לרשות הדייר, בגלל הקפאת חוק ההסדרים". המהלך השני, על-פי משה קריף, היה בג"ץ הקרקעות. "עברנו מחשיפה ובלימה לחלוקה צודקת", הסביר, "פתחנו בשיח ציבורי שנועד לחולל צדק חלוקתי של אדמות מדינה בין חברי קיבוצים ומושבים לבין תושבי הערים, בין מועצות אזוריות לערי פיתוח. השאלה שעמדה במרכז הוויכוח: למי שייכת הקרקע, שהיא המשאב האדיר ביותר שיש במדינה הזו, וכיצד ניתן לחלקה באופן פחות או יותר שוויוני. היה ניסיון להידבר עם מזכירי התנועה, והיה ניסיון מוצלח עם הזרם השיתופי. בסופו של יום הבג"ץ קיבל את פנייתנו. למרות ההתקפות עלינו ניסחנו יחד עם ה'זרם' את אמנת 'אדמה' - נייר הפריפריה - שנדחה על-ידי קברניטי התנועה הקיבוצית. ההתדיינות על המסמך, שנמשכה כשנה, הביאה להקמת קואליציה חברתית חדשה ממקום של שותפות ולא של כתבי אישום". ד"ר משה קריף סיפר לחברים על הניסיון לאגד את משקי הבית והעסקים הקטנים מול הבנקים והריבית הרצחנית שלהם, במסגרת "המשפחה השביעית", כתנועת נגד לשש המשפחות השולטות בשוק ההון והבנקים בארץ - מהלך שגווע בטרם החל לחיות. קריף הצר על כך שאין מפלגה בישראל שמניפה דגל חברתי, שנאבקת במופגן נגד עריצות הבנקים, למרות שיש ציפייה לגוף כזה.

 

אמרי רון, רכז הזרם השיתופי, תיאר מצב אבסורדי בו הקשת מגיעה להישגים מוכחים שעוצרים את מכירת קרקעות הנדל"ן, ואילו המזכירים רבים ביניהם אם לקבל או לדחות את החלטות המינהל הנוגעים לפרנסה חלופית על הקרקע, שכונות קהילתיות וכדומה. רון חזר על עמדתו הגורסת כי התמורה עבור קרקעות הנדל"ן תשמש לפנסיה של חברי הקיבוצים ולא לצרכים אחרים, בדומה למה שצריך להיעשות במגזרים אחרים. משה קריף הגדיר מחדש את אמירתו לגבי הצדק החלוקתי. "אם מטה לחמו של החקלאי בכפר-גלעדי נכרת, וגם הפועל מקריית-שמונה שעובד ב'סלילים חולה' מפוטר - שניהם זקוקים לפרנסה ולסיוע. זה הצדק החלוקתי. אנחנו לא מדברים על חצי הדונם הצמודים לדירת החבר, אלא על שטחי החקלאות שיהפכו לנדל"ניים ועסקיים. ניסינו ליצור גוש חברתי גדול, ללכת עם ההתיישבות למאבק משותף, אבל כל סקטור פועל לבדו, וחבל". ד"ר קריף הודה שבקשת המזרחית ישנם זרמים שונים, וכי הוא לא מיצג את העמדה ה"עדתית". הוא דחה את הקו שדיבר בזמנו על "החזרת אדמות לערבים", ושב והזכיר את רצונו להגיע להסכמות ולשיתופי פעולה.

 

הנרי אלקסלסי (עין-השופט) טען שהקשת טעתה בגדול כשהתקיפה את הקיבוצים. "שודדי הקרקעות זה לא אנחנו. 70% מחברי הקיבוצים נמצאים מתחת לקו העוני, ובחברה הישראלית לא יודעים על זה. גם אני בדעה שלא צריך לשייך דירות וקרקע, אלא לנצל את עסקאות הקרקע לטובת העתיד הפיננסי של החבר". הוויכוח, למרות חששות מוקדמים, לא עלה ל"טורים גבוהים". אולי משום הדאגה לשלומו של שרון, ששרתה על המפגש כולו. כולם הסכימו שצריך להגיע להסכמות ולהמעיט במחלוקות.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים