רייכמן: מחליף ידע - אריק רייכמן משוכנע שההצעה שהוא מביא לתנובה היא מצוינת



רייכמן: מחליף ידע

יעקב לזר


אריק רייכמן

אריק רייכמן משוכנע שההצעה שהוא מביא היא הצעה מצוינת. "החזון שלי היה לעשות בתנובה שני דברים - לבנות לה ערך עבור הבעלים והעובדים שלה, ולאפשר לבעלים לממש לעצמם את הערך הזה". בסוף 2007 הוא יפרוש - וזה סופי. לפני השינה הוא קורא ספרים מתקופת ילדותו, כמו "מגלן"  ואפרופו ילדותו: כשגדל בקיבוץ היה מרביץ מכות מדי פעם "וגם להרביץ אני עוד יכול", הוא מבהיר

 

שלושה תסריטים עיקריים אפשר שיתרחשו בוועידת תנובה, שתתכנס ב-6 במארס 2007. האחד - שתתקבל הצעת הרכישה של אייפקס, עליה המליצה הנהלת תנובה. התסריט השני - הרפתנים יגישו הצעה נגדית, טובה יותר, והיא זו שתתקבל. השלישי - אף הצעה לא תתקבל, כי לכל הצעה יהיה רוב מתנגדים של למעלה מ-25%, שיפילו אותה. אריק רייכמן, מנכ"ל תנובה, מאמין בתסריט הראשון. הצעת הרכישה אותה אישרה הנהלת תנובה היא זו שתתקבל בסופו של דבר, משום שהיא הטובה ביותר, הן לבעלי תנובה, הן ליצרני החלב, והן לתנובה עצמה.

 

"ההסכם עם אייפקס עונה בצורה מאוד טובה על האינטרסים של קבוצות העניין הקשורות בתנובה", אומר רייכמן. "ראשית, הבעלים. ישנן 620 אגודות שהן הבעלים, מכוח העובדה שבוועידת יגור ב-1999 הקצו לכל אגודה חלק בתנובה ונוצרה זיקה קניינית בין הבעלים לתנובה. לגבי הקבוצה הזו - ההסכם עם אייפקס מביא למיקסום ערך החברה, ומעניק לכל אחד מהמחזיקים, בהתאם לחלקו, ערך גבוה ממה שציפינו.

 

"קבוצת העניין השנייה היא קבוצת העובדים בתנובה. מדברים על כולם, רק שוכחים שיש כאן 5,000 עובדים. הקבוצה הזו רואה לפניה הסכם שמבטיח את זכויותיה, לא שולל התייעלות כמובן, וגם שומר על ההון העצמי של החברה. הקפדנו על כך, על מנת שהרוכש לא יממן את הרכישה באמצעות משיכה של הון עצמי. לקבוצה שנשארת בתנובה, בין אם זה עובדים ובין אם זה קיבוצים או מושבים שיהיו בעלים, הבטחנו שערך תנובה יישמר. לא זו בלבד, אלא שעם חברה כמו אייפקס אפשר יהיה להביא את תנובה למרחקים מאוד גדולים ולהפוך אותה לחברה גלובלית.

 

"הקבוצה השלישית היא יצרני החלב. ההסכם עם אייפקס מבטיח באופן משפטי את כל התמיכות בענף ומבטיח את המנגנון של מחיר המטרה ל-12 שנה. זהו הישג מאוד יפה, היום אין הסכם כזה. ואם לדבר על המותג תנובה, גם הוא לא ייפגע. העובדה שחברה בינלאומית רוכשת חברה ישראלית, איננה אומרת שהמותג הישראלי ייעלם. חברה בינלאומית רכשה את אוסם, ואוסם נשארה חברה ישראלית. כנ"ל השותפות שיש בין שטראוס לדנונה.

 

"ההסכם עם אייפקס גם אומר שלא חוזרים לבעלים אם קורה משהו, כאשר בהסכמים מסוג זה מקובל שאם מתרחשת תקלה לא נראית, אפשר לחזור לבעלים הקודמים. פה זה לא קיים. לדעתי זהו הסכם טוב מאוד ומאוד מאוזן".

 

זה לא בלוף

 

ההתנגדות הגדולה ביותר למהלך כולו מגיעה כמובן מכיוונם של הרפתנים. ההבטחה שהמנגנון הקובע את מחיר המטרה יישמר למשך 12 שנה לפחות איננה מרגיעה אותם. אחד מראשי ארגון מגדלי הבקר הגדיר את הסעיף הזה בהסכם עם אייפקס "בלוף".

 

"צריך להבין איך משק החלב עובד", אומר רייכמן. "משק החלב בארץ מתוכנן, והתכנון הוא חיצוני למערכת, לא קובעים אותו לא תנובה ולא שטראוס או טרה. התכנון מתאפשר בכוח הפטור של ההגבלים העסקיים על מוצרים חקלאיים, וכל זמן שהפטור ישנו, אפשר יהיה להמשיך את התכנון בענף. אבל אם השלטון הפוליטי בארץ, בהרכבים כאלה ואחרים, ירצה לבטל את הפטור ולהוציא את הענף מתכנון, אנחנו לא נוכל לעצור הזה.

 

"האינטרס העסקי של תנובה הוא לשמור על התכנון, כי הוא נותן שקט תעשייתי, מאפשר זרימה מסודרת של חלב, ויש לנו מוצרים מוגנים בזכותו. אחרי הבחירות הבאות לתנובה, שבה כל אחד ייוצג על פי חלקו, תיבחר הנהלה חדשה. מכיוון שרוב הבעלים אינם רפתנים, גם בהנהלה לא בהכרח יהיה רוב לרפתנים. מי לידי יצרני החלב יתקע, שהנהלה כזו תרצה לשמור על מחיר המטרה? הרי האינטרס העסקי של בעלים שאיננו רפתן, אינו לשמור על מחיר מטרה גבוה. דווקא הכניסה של משקיע חיצוני וההסכם המשפטי שנערך אתו, מגינים טוב יותר על הרפתנים ועל מחיר המטרה, מאשר המשך המצב הקיים. הרבה יותר טוב".

 

אני לא נביא

 

ש: מה יקרה בוועידה?

ת: "אני לא נביא. אני משוכנע בעומק לבי, שההצעה שאנחנו מביאים היא הצעה מצוינת, וקשה לי לדמיין שמישהו יוכל להביא הצעה טובה ממנה. אבל אם תהיה הצעה יותר טובה, אז עלא כייפק. החזון שלי היה לעשות בתנובה שני דברים - לבנות לה ערך עבור הבעלים והעובדים שלה, ולאפשר לבעלים לממש לעצמם את הערך הזה. אלו שתי המטרות האסטרטגיות שראיתי נגד עיני. אם אפשר להשיג אותן בדרך אחרת - בבקשה. הערך של החברה כבר ישנו, אי אפשר לרדת ממנו. אם קבוצה אחרת תבוא עם הצעה יותר מפתה וחברים בוועידה יעדיפו אותה, אז היא תועדף".

 

ש: ולגבי האפשרות של יצירת מיעוט חוסם?

ת: "ההערכה שלי שזה לא יקרה. אני סבור שהמשקים יתמכו בהצעה שלנו ברוב גדול מאוד, כי היא

טובה להם. על הצעה אחרת אני לא רוצה לדבר, כי קשה לדבר על משהו שאיננו קיים, או שקיים

בינתיים רק בעיתונות. כל קיבוץ או מושב שיחליט להתנגד להצעה שלנו ואולי על ידי כך להכשיל אותה, צריך לדעת שעל ידי כך הוא מוחק את האפשרות ליהנות מהנכס ששייך לו. ישנם הרבה מאוד קיבוצים ומושבים שהנכס הזה חשוב להם. ישנם הרבה קיבוצים שעוד אין בהם פנסיה

מסודרת. לכן קשה לי להאמין שההזדמנות הזו תוחמץ. אני לא רואה סיבה אמיתית להתנגד לה".

 

ש: מתקבל הרושם שמנהיגי התנועה הקיבוצית אינם נוקטים בנושא מכירת תנובה עמדה נחרצת לטובת צד זה או אחר.

ת: "אם זה הרושם, אז הוא איננו נכון. המזכירים תומכים בנו, ההנהלות הכלכליות תומכות, הארגונים האזוריים ברובם הגדול תומכים. צריך לזכור, שההצעה הזו תובא בפני כל משק ומשק, אף אחד לא ייצג את המשקים בהצבעה. זו סיטואציה היסטורית חדשה, שנותנים לקיבוצים ולמושבים את המניה, ואומרים להם שיחליטו מה שטוב להם, בלי שום פטרנליזם. יחד עם זה חשובה התמיכה של התנועות, ולא הייתי יכול להעביר את ההצעה בלי התמיכה הזו. הם נותנים לי רוח גבית".

 

ש: כשאתה צופה קדימה, היכן אתה רואה את תנובה בעוד מספר שנים?

ת: "כחברה גלובלית, שיש לה חברות-בת במזרח אירופה, בהודו, במקומות נוספים. שהיא לוקחת את היכולות המיוחדות שלה ומשכפלת אותן בארצות אחרות, כמו שעשינו ברומניה. זה לא להעביר סחורה מול סחורה, זה לא עובד במזון, אלא זה להעביר ידע. כמו שאמר ארווין טופלר, משפט יפה: שכשאתה מחליף תפוח עם חברך, אז כל אחד יישאר עם תפוח. אבל אם אתה מחליף ידע, כל אחד יישאר עם הידע שלו ועם הידע החדש שקיבל מידידו. זה מה שקורה בגלובליזציה. לתנובה יש את גרעין הידע, וזה מה שמושך את החברות החיצוניות אליה".

 

ש: יכול אם כך להיות, שלבעלים לא כדאי למכור את מניות תנובה, כי ערכן ישתבח בשנים הבאות.

ת: "יכול להיות. בעיקר כאלה שיש להם אמצעי מימון מספיקים. אם שואלים אותי, אם מישהו לחוץ, אם בקיבוץ מסוים הפנסיה לא מסודרת, שיממש ויסדר. מי שרואה בזה השקעה פיננסית, אני ממליץ לו להישאר. אגב, זה לא קשור לשאלה האם זה משק רפת או לא".

 

ש: תנובה היא קואופרטיב, אבל לבעלים בקואופרטיב הזה יש אינטרסים מנוגדים מובהקים.

ת: "בוודאי. הקואופרציה ההיסטורית שבשמה הוקמה תנובה ב-1925 כבר מזמן לא קיימת. מה זה קואופרטיב? זאת מערכת שהיצרנים הם גם הבעלים, והחברה משרתת את הייצור שלהם, ויש זהות בין השירות והבעלות וגם נאמנות הדדית: אתה משווק אצלי, ואני לא משווק של מישהו אחר. זה קיים בהצלחה בעולם, במקומות שבהם הכללים נשמרו. פה הם לא נשמרו, הם הופרו כבר ב-1950. תנובה הפכה להיות חברה שקונה מכל אחד ומוכרת לכל אחד. גם הבעלים הם בעלים לא בתוקף העובדה אם הם משווקים לתנובה או לא. מי שעומד בראש הרפתנים, יואב צור מבאר טוביה, משווק חלב מהרפת שלו ל'טרה'. דובי הלמן מיטבתה מרצה לנו מה טוב לעשות בתנובה, אבל בקיבוץ שלו מכרו את השליטה לשטראוס. אז אנחנו חיים את כל האבסורדים האלה, שיש ניגודי אינטרסים כל כך גדולים בתוך החברה, והייתי אומר שבזכות אלה שמנהלים את תנובה הצלחנו לעבור את כל המשברים האלה, וזה לא דבר טריוויאלי. בכל חברה נורמלית ההנהלה מחויבת לחברה. ואני אסתפק בזה לגבי תופעות מסוימות שקורות אצלנו".

 

ש: הצהרת שבסיום מהלך המכירה, תסיים את תקופת כהונתך במנכ"ל תנובה.

ת:  "לא. אמרתי שבתום תקופת ההסכם שלי, בסוף 2007, אפרוש מתנובה. זה חד-משמעי. אני לא בעד רוטציה של שלוש שנים, אבל מנכ"ל שהוא ראוי, ואני לא אומר שאני ראוי, עשר שנים הן זמן מספיק בשבילו. יש בתנובה אנשים מוכשרים מאוד שיכולים להחליף אותי וצריך לפנות להם מקום. צריך לאפשר תהליך צמיחה של אנשים וקידום מלמטה, ובכל תנאי מזג אוויר זהו מהלך שהייתי מבצע. בנוסף, למען הניקיון הציבורי של כל המהלך, שיהיה ברור לכולם שאני נפרד מתנובה, ושלא יעלה מישהו על דעתו שיש לי איזושהי טובת הנאה מעניין המכירה. בהצהרה שלי על פרישה, הייתה בהחלט גם אמירה כזו".

 

חיית ספרים

 

מה יעשה רייכמן אחרי שיפרוש מתנובה? הוא עוד לא עסוק בכך. כרגע הוא ממוקד מטרה: להשלים את מהלך המכירה. "תמיד עשיתי ככה בחיים. קודם נגמור את זה, אחר כך נלך הלאה. ברגע שאתה שם לך בראש כל מיני רעיונות, זה מסיט אותך מהמטרה".

 

הוא בן 68, מלא מרץ, ויש המון דברים שהוא אוהב לעשות חוץ מתנובה. למשל לקרוא ספרים. "אני חיית ספרים. אני מנסה להשלים לעת בגרותי, אינני אומר לעת זקנתי חס וחלילה, את מה שהחסרתי בילדותי. כשהייתי ילד לא למדתי. מלחמת העולם השנייה מעניינת אותי, ביוגרפיות, תורת ההתנהגות, הרבה נושאים".

 

ש: מה כן עשית כשהיית ילד?

ת: "את כל הדברים הרעים והטובים שילד בקיבוץ עושה. גידלתי סוסים, גידלתי כלבים. הרבצתי מכות".

 

ש: יש לך היום זמן לקרוא?

ת: "כן. אני עכשיו קורא את 'ביסמרק' ואת 'אונדה'. ספרים בנושאים שונים. ובמיטה אני חוזר לספרים של ימי ילדותי ונעורי. עכשיו יש לי שם ספר שקוראים לו 'מגלן'. אלה ספרים שעיצבו את אישיותי, כמו הספר של משה שמיר 'פרקי אליק', או 'חברים מספרים על ג'ימי', או הספר על בני מרשק. אני אוהב לקרוא, ואני גם אוהב לעשות ספורט. יש לי נכדים, משפחה נהדרת. לא משעמם".

 

ש: איזה ספורט?

ת: "אני הולך, מרים משקולות, עושה התעמלות".

 

מכות אתה כבר לא מרביץ.

"אבל אני עוד יכול".









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים