בוא אלי פסוק נחמד: "וישלח"



בוא אלי פסוק נחמד: "וישלח"

בארי צימרמן


"וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל." [בראשית, ל"ב, 28-29]

 

"נצח ישראל לא ישקר", אמר שמואל, בספר שמואל, לשאול; 'אל-אל-ישראל', צעק ההמון באצטדיונים; "... היא מדינת ישראל", הרים הזקן את קולו בהתרגשות. יעקב - יוק. תהיה ישראל ותשתוק.

 

כמו סבו, אבינו אברהם, וסבתו, אמנו שרה, כך גם אבינו יעקב זוכה שריבונו בכבודו ובעצמו יגע בשמו: אברם מתרכך לאברהם, שרי מתעדנת לשרה, ויעקב? יעקב מתהפך לישראל. בטקס לילי רב רושם הוא נאבק עם "איש" מסתורי (ל"ב, 25), מנצח (במחיר סביר של נקע), מנהל משא ומתן קצר וזוכה בברכה. מה רע?

 

ובכן, רע. אבינו יעקב, כידוע, לא שבע נחת משמו. איזה מין דבר זה, אמרו אתם, להיקרא על שם איבר בגופו של אחיך, ועוד עקב, שכולם דורכים עליה, ועוד להיקשר תמיד, כל פעם שנוקבים בשמך, לניסיון הנואל לאחוז בעקב עשו כדי להשיג אותו במירוץ האבוד ההוא אל פתח רחמה של אמנו רבקה. מזכרת עוון היה לו השם, עוקב אחריו באשר ילך, מתפרץ כאש מלוע אחיו המרומה (כ"ז, 35), יוקד על מצחו, קובע גורלו. תמיד זכר שברכת אביו המפוארת, המעריצה, האוהבת עד כלות נפש, ניתנה לו במרמה והייתה מכוונת כולה לאחיו עשו. עשרה מדורי גיהינום חווה שם, עוטה אדרת שער, אוזניו צוללות ולבו בוכה. גם כשאתה משיג את עשו, התברר לו, אינך זוכה.

 

והנה נפלה ההזדמנות הגדולה בידיו. הפעם לא יוותר. בפעם ההיא, באוהלו של אביו העיוור, היה עליו להתכסות באדרתו של שם אחר, לאחוז בידי עשו בעקבו של עשו, לעקוב כמו יעקב. עכשיו, משנותר לבדו (כשהשחר עולה, כשהעיוורון סר, כשה"איש" המסתורי הזה שואל אותו מה שמו) הוא יכול, סוף סוף, לקבל את הברכה שמגיעה לו בשמו שלו. "יעקב", הוא נאנח, יעקב בן יצחק אני, זה שיצא שני, זה שגנב, שרימה, שברח, שכל כך רוצה להיות מבורך בזכות עצמו. בזכות שמו. בבקשה ממך, רכך אותי, עדן אותי. ישר אותי. עשה למעני כמו שעשית לסבא אברם ולסבתא שרי. הוסף לי איזה יו"ד או ו"ו או ה"א. המעט אותיות לך, אבי? ברך אותי בשמי.

 

במרחק, מבעד לערפילי לילה לבנים, מעבר לנחל, כבר כמעט נראים חלוצי מחנה בכורו של יצחק. עוד מעט קט תזרח שמש עשו. אלוהים מהסס: האם אפשר לשקם את שם יעקב? האם אפשר לישר את העקום העקום הזה? האם אפשר להפוך עקוב למישור, להוציא מתוק מעז, לדלות טוב מיעקב?

 

יש דברים שאפילו לריבונו אין כוח לעשותם: "לא יעקב יאמר עוד שמך", הוא פונה, מתוסכל, אל אבינו הנדהם. אין לי ברירה אחרת, הוא אומר. אני חייב להחליף לך את כל השם. הישן פשוט נקוב, רקוב, לא מחזיק מים. ובעוד ריבונו מונה באוזניו מעלות שמו החדש (שרית, יכולת) נושר אבינו אפיים ארצה, אבל ונובל. והשאר יסופר בתולדות ישראל.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים