קולטורה: ספרים חדשים ותערוכה



קולטורה: ספרים חדשים, תערוכה

לאה ענבל דור, טלי כהן-גרבוז


ספר: אותו הכפר

לאה ענבל דור

 

עין צרה ואטימות הם הגיבורים הראשיים בספרה של שרה חופרי אפלל. סיפור מתח שהוא גם ביקורת כלפי כפר שבו שולט הלמך

 

ספרה האחרון של שרה חופרי אפלל מקיבוץ יפתח מערב בין סיפור קדום לסיפור עכשווי, ומעביר תחושה כי יצרים ותשוקות מתנשאים מעבר לזמן והם קבועים בנפש האדם. הספר פורש מארג עלילתי מורכב; מדרש קדמון מפרשת בראשית: רצח הבל על ידי קין, המשתלב בסיפור מתח בין ימינו. הסיפור מתרחש בכפר קטן שהאווירה בו עכורה ופגומה, מקום שיש בו יחסים רדודים של שותפות.

 

סיפור המתח העכשווי עוסק בדבר נורא: הילד, צקי, נמצא מת על מדרגות ביתו. המוות מזעזע את מעטה המציאות הדק, ממילא, השוויוני כביכול, של הכפר; חושף אשליות; נכנס לנבכים החשוכים ביחסים שבין החברים, מזעזע קשרים בין המשפחות, מפריע לשקט הפנימי שמסתבר כי הוא מדומה, של גיבורי הספר. כבר בתחילת הספר מקננים אצל הקורא מועקה וחשד. "כמה קל ומפתה לקבל את גרסת המשטרה שמדובר כאן בתאונה, הילד פשוט נפל מן המדרגות, אולי החליק". האמת, העובדה שאולי יש רוצח, ושאלת זהותו, אורבת לאורך כל הספר כדי לפרוץ בפתאומיות.

 

המתח הזה משתבש לטעמי עם סופו של הספר. דומה שהסופרת כמו אינה סומכת על הקורא, לא מותירה את העלילה רוויה בחשד, בפקפוק, על מהותו של הרוצח, אלא מגוללת כמו בחיפזון, את אופן הרצח כפי שהתרחש לפרטיו.

 

הספר סובב סביב למך, מי שמפר את הסדר החברתי בכפר, שהוא גם עמוד התווך שבו, האיש הכול יכול בכפר קטן שיש בו מעמדות ברורים וייחוסים. מתוך יחסיו אל שתי נשותיו, צילה ועדה, אותן זנח לטובת אהובתו הצעירה, אבישג, נחשף אט-אט הגלעין של אישיותו האלימה ונפרשים חיי הכפר. הציר השני, הוא ניסיונה של נגה, אמו של הילד, צקי, לשרוד במקום הקטן שכלואים בו תכונות אופי חשוכות. נגה נחשבת נחותה בכפר, אם חד הורית, שבעלה, מוריס, לא רק שבא "ממרוקו או מאלג'יר", הוא עוד נטש אותה. וגם אמה היא בסך הכל "פרומקה המשוגעת".

 

הספר מבקש להראות לקורא את האדם, עם סבך המניעים האנוכיים והתאוות. דומה שהתכונות הן השולטות ולא הדמויות ויחסיהם ההדדיים, אותם בחרה המחברת שלא לצבוע בתת-גוונים צבעוניים יותר. אלה נותרו מעט שטחיים, חד-גוניים; אפשר וסיפור מתח אינו יכול להרשות לעצמו מותרות הצבע. למשל, שתי נשותיו המבוגרות הדחויות של למך, עוברות להתגורר יחדיו, זו עם זו, בבית אחד, כנענות לדחף של אינטימיות נשית. המחברת אינה מנמקת כראוי את המעשה הלא-נורמטיבי הזה. הקורא יודע אך זאת: הן בולעות את עלבונן. שתיהן מתוארות כמי שנזנחו אך עדיין עורגות ללמך, מחכות לו שיבוא. נדמה כי היא מייבאת תבנית סיפורית קישוטית שאינה צומחת כראוי מתוך המבנה שיצרה בעצמה. גם למך מתואר באופן מיתולוגי כזה: גבר חזק ושזוף, עורו צעיר, שנדמה בתחילה כיודע לגלות הבנה ורגישות, מי שמכיר את המשאלות האינטימיות ביותר של נשותיו. בסוף הוא ייחשף בכל קהות חושיו ואכזריותו. וילך לאובדנו מבלי להיות מודע להרס שזרע. ולקלונו.

 

אפשר כבר לשער כי מי שנוחל את ניצחונו בספר, ובכפר, הם סבך התשוקה, העין הצרה, האטימות, הרדידות, הזרות, הצביעות; הם הגיבורים האמיתיים; מסקרן לדעת אם הם נובעים מחוויותיה של הסופרת. לקורא נשמרת סקרנות לכל אורך הספר והתמקדות באותו סבך. ויש גם שוביניזם עז.

 

הסופרת עוטפת את כל אלה במעטפת אירונית המאפשרת ריחוק. כאשר נחשפת פסגת הרוע בסופו של דבר, בכל עוזה, נחשפים מעבר לה, גם רגשות אחרים, של רוך, ויש נצנוץ הבנה הדדית והשלמה בתוך הכפר.

 

"מה שידעה השמש", מאת שרה חופרי-אפלל

הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד

222 עמודים

 

ציור: זיכרון על פי דרכו

טלי כהן-גרבוז

 

התערוכה בבית יגאל אלון העוסקת בזיכרון מצליחה רק באופן חלקי ליצור אתגר מעניין לתחום החמקמק הזה ולעיבודו האמנותי

 

בבית יגאל אלון בגינוסר מוצגת כעת תערוכה של שלושה אמנים העוסקים, כל אחד על פי דרכו, בזיכרון. עיסוק בזיכרון באמצעות אמנות עלול להיות בעייתי. הימים שהיו, חוויות ילדות קשות, תמונות מצהיבות באלבום, כל אלה מזמינים עיבוד למעשה אמנות. השאלה תהיה, בסופו של דבר, איזה מין עיבוד נעשה. האם הוא פיוטי? או סנטימנטלי? האם הזיכרון הפרטי הזה יהפוך למשהו בעל עומק, או שאובייקט האמנות שנוצר יקבל על עצמו מראש את התפקיד הרגשי - נוסטלגי.

 

קרני נס מציירת מחדש צילומים מתוך אלבום המשפחה של הוריה. היא רושמת וממלאת שטחים בקווים קטנים משורטטים בעט לבוד. הקווים, המופיעים על משטח הציור בדחיסות משתנה, משחזרים מחדש את הצילום השחור-לבן. בחלק מהעבודות הקו הדק מקבל צורה של אות והדימוי כולו מקבל עליו עול של טקסט ממשי. חומרי העבודה של קרני נס הם צילומי פנאי ואושר מהימים שלפני מלחמת העולם השנייה. מבעד למסך המשורטט בעקשנות סבלנית מצטרפים מול העין שברי תמונות של רוכבי אופניים, אם וילדה.

 

בטכניקה הזאת, המוחקת-מגלה, קרני נס מצליחה להעביר לצופה את החווייה של מי שנושאת עליה עמימות של זיכרון עובר מדור לדור. הדימויים שבחרה ודרך עיבודם, המוחקת מהם חלקים, מטעינה את העבודות משמעות שמעבר לקונקרטי. כך הן נשארות פיוטיות, "יפות", אבל גם טעונות ואניגמטיות.

 

גם אסנת שטיינברגר נוגעת בזיכרון הפרטי שלה דרך צילומי משפחה. גם כאן בבסיס העבודה נמצא השבר של מלחמת העולם השנייה, שהמשפחה נושאת אתה בסיפורים ובתמונות. אסנת שטיינברגר מציירת בפיגמנטים על יריעות סיליקון. לצורך ייצור משטח העבודה היא מורחת את הסיליקון על גזע עץ ותולשת אותו אחרי שהתייבש. נייר שרטוט שקוף למחצה הוא חומר אחר שנמצא בסביבתה, משחר ילדותה בבית אביה המהנדס. בנייר הזה היא משתמשת כמשטח עבודה או כחומר מכסה את הציור ומעמעם אותו. שטיינברגר משלבת בחלק מהעבודות שלה כתב וקישוטיות הקשורים בעולם היהודי הדתי, מה שממקם אותם בסנטימנט הקשור במסורת, אולי באובדנה. הרבה מאוד משקל מוטל על בחירת החומרים ועיבודם בעבודות של אסנת שטיינברגר. כל עבודה הופכת לאובייקט שקל יותר לשייך אותו למחלקת האומנות ומלאכת הכפיים. הסיבה לכל העיסוק הזה לא ברורה ואינה נובעת מהעבודות. בתוך כל החומריות, השקיפויות, העיטורים והציטוטים, הדימוי מתוך התצלום הישן הופך לקישוט נוסטלגי ומחמיץ את התפקיד שאולי יועד לו מלכתחילה. אלה עבודות יפות, אסתטיות, משהו שנעים לתלות על הקיר ולהתנאות בו. אך האם זו הייתה הכוונה?

 

רמי ארמה מוסיף לתוך מסע הזמן הזה פסלים ועבודות קיר שמשלבות ברזל, אבן ועץ. הזיכרון הפרטי שלו נשלח אל ימיו כילד במצוקת שנות החמישים ואל נקודות שבר אחרות בחייו. ארמה משתמש, בין השאר, גם בחפצים ישנים שהוא מעבד, קורע בהם קרעים גורע ומוסיף משל עצמו.

 

שורה של ג'ריקנים בגווני חלודה, שכל אחד מהם הפך ליצירת אמנות, עדיין משאירה אותם שורת ג'ריקנים, פריט לאספנים.

 

"זיכרונות גנוזים"

תערוכה בגלריה לאמנות של בית יגאל אלון, גינוסר

אוצרת: נאוה הראל שושני

 

פתחים

 

כדאי לטרוח ולרדת לקומה שמתחת למבואה, לאולם יפתח, כדי לראות את תערוכת הצילומים של מישקה אלעד. אלעד היה עד מותו איש חינוך בעל שם וצלם נלהב. בתערוכה "פתחים" הוא מציג סדרה שנאספה מתוך כמות גדולה של צילומים שהשאיר אחריו. שערים, פתחים, "חיפוש אחר הדלת המוגפת, אחר האור שלא הודלק, אחר הנשמות שמעבר לחלון" (מתוך דף התערוכה).

 

"פתחים"

תערוכת צילומים באולם "יפתח", שם

 

החמישייה הפותחת

 

1.         על פני הבריאה כולה/ רות ל. אוזקי/ הקיבוץ המאוחד

2.         אהבה עברית/שושי בריינר/עם עובד

3.         החיוך האטרוסקי/חוסה לואיס סמפדרו/ כתר

4.         משי/אלסנדרו בריקו/ידיעות אחרונות

5.         יונה ונער/מאיר שלו/עם עובד

 

המלצה על ספר חדש: גבר זר בא למשק/מיקה ולטרי/ הקיבוץ המאוחד

 

הנתונים נשלחו מחנות הספרים אתרוג ספרים בכפר ידידיה.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים