חוג הנוער: דוקטור, תציל אותי - ועידת העסקים ו"ועידת העשוקים"



חוג הנוער

סיון טל


מתוך אתר nrg

דוקטור, תציל אותי

 

אין לי תואר דוקטור בכלכלה, אבל יש לי ציון פסיכומטרי מעל הממוצע ואני יודע את התשובה לשאלה האמריקאית הבאה:

 

הבנקים העלו את העמלות כי:

א: אין להם מספיק כסף על מנת לשרת אותנו.

ב: הם מאמינים שאחרי שלהם יהיה הרבה כסף הוא יזרום למטה.

ג: כי ככה זה נהוג בכל העולם.

ד: כי הם שמים עלינו ג' (דיסלקטים יכולים להתבלבל ולקרוא את זה כמו שהתכוונתי, אבל לא היה

    נעים להכניס לעיתון).

 

ואם כבר שאלות אמריקאיות, שוב אנו רודפים אחרי אמריקה במקומות הלא נכונים. מישהו במשרד האוצר לא מוכן לקבל את זה שאנחנו רק מקום שני בפערים בין עניים לעשירים. אבל בניגוד לרוב האנשים בחברה, עליו אי אפשר לומר שהוא לא עושה כלום על מנת לשנות את זה.

 

גם השבוע אנחנו מרגישים שדופקים אותנו ושאין לנו מה לעשות עם זה. אולי בגלל שנוח לנו להרגיש ככה. אין לנו מה לעשות עם זה (חבל להתעצבן), עדיף לשבת מול הטלוויזיה ולהיטמטם (אין לי גם דוקטורט בבלשנות אבל אני יכול להמציא פעלים).

 

אז ישבנו והיטמטמנו מול הטלוויזיה וראינו את הנער משדרות שחלאד משעל וארקדי גאידמק דפקו לו את הבר-מצווה מקבל מלא מתנות ממלך משיח (דודו טופז). אז למה שנכבה את ה-TV ונבכה על העמלות הגבוהות וחוסר הצדק, אולי נמשיך להיות מסכנים וכשנהיה ממש מסכנים וגם נביא מספיק רייטינג, יבוא הנביא ויחלק לנו מתנות שיעשו אותנו מאושרים.

 


מתוך ויקיפדיה

אין לי דוקטורט בחינוך, אבל אני יודע שגם השנה הנוער לא יעשה כמעט כלום בנושאים שמציקים לו. בשבת הבאה (8.12) תערך ועידת ישראל לעסקים, מקום המפגש של כל המשפיעים על הכלכלה בישראל. מול הוועידה תיערך בפעם השביעית "ועידת העשוקים", מקום המפגש של כל אלו שמאמינים שאפשר לשנות. בשנה שעברה החלטתי שאני לא חוזר לוועידה מכיוון שהיו בה יותר מדי גופי שמאל קומוניסטי-אנרכיסטי קיצוני עד כדי פתטי, התכנים היו רק ברמת הסיסמאות והדיון היה עקר ורדוד. אך מכיוון שגם המועמדים בהם בחרתי לשנות את המצב אכזבו השנה, אהיה שוב בוועידת העשוקים. "לא אוותר לה אזכיר לה, עד שתפקח את עיניה" כי "אין לי ארץ אחרת".

 

באחד הקטעים המצחיקים והקלאסים של הסדרה הפחות מצחיקה והקלאסית "קצרים", מגיע ילד לאימו (קרן מור) ומתלונן שהרביצו לו בבית ספר וגנבו לו את הסנדביץ', ואז מור צוחקת עליו ברשעות ומחקה אותו: "זה נשמע לי כמו אויויוי, גנבו לי את הסנדביץ', אני נורא מסכן". בדיוק כך נשמע הדיאלוג שלנו עם השלטון/טלוויזיה. אנחנו קצת בוכים, מרגישים שצוחקים עלינו ובסוף גם אנחנו צוחקים כי יש כתבה ממש מצחיקה וחשובה על קוף שלמד לרכב על אופניים.

 

אין לי דוקטורט במוזיקה עברית (למרות שמגיע לי), אבל אני יודע שכשארקדי דוכין כתב לערן צור את ה"המנון לאדישות" הוא חשב על הנוער בארצנו כשכתב: "בואו נסתגר בחדרנו ונאמר לעצמנו זה מה יש, זה מה שהבאנו לא נלך על קצה"

 

אז השנה נפגשים בוועידת העשוקים, כן?


בשנה הבאה נקיים את ועידת העשוקים במלון, אתר nrg
ועידת העשוקים בויקיפדיה








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים