הוא עוד ישוב: כל אחד והקיבוץ שלו - כדאי או לא כדאי לחזור? תלוי את מי שואלים ומתי




הוא עוד ישוב: כל אחד והקיבוץ שלו

מעוז קורן, יזרעאל - תל-אביב


כדאי או לא כדאי לחזור? * תלוי את מי שואלים ומתי * בלדה לעוזב, פרק זווית הראייה הקיבוצית

 

בדומה לאמרה הישנה: "במקום בו יש שני יהודים תמיד תמצאו שלוש דעות", כך גם, עם הבדל קטן, לגבי קיבוץ וקיבוצניקים: במקום שבו תמצאו שני קיבוצניקים, בהווה או לשעבר, תמיד יהיו חמש דעות. כדאי או לא כדאי לחזור? תלוי את מי שואלים ומתי.

 

ידידי הוותיק ע' (אין קשר כזה או אחר ל-א' מפרשת קצב, ל-ה' מפרשת רמון או סתם למישהו מהשב"כ), חבר משכבר הימים, לוחץ עליי מזה תקופה ארוכה לחזור. "תגיד, אתה דפוק?!", הוא מפטיר כלפיי את ברכת השלום הקבועה שלו כשאנו נפגשים בתור לשער 5 בבלומפילד, "מה אתה עוד עושה כאן?! המפעל שלכם עושה ימבה כסף, תחזור לפני שיהיה מאוחר מדי. תקבל דירה, חינוך טוב. לא מבין מה ההתלבטות בכלל".

 

ובאמת, הוא ממש לא מבין. ככה זה כשאתה בטוח שהקיבוץ של היום הוא זה שאותו עזבת בכיתה ז'. סך שעות העבודה שלך בשבוע מסתכם בארבע ברוטו, רוב זמנך ומרצך מושקעים בחיזור אחר בנות המין היפה, אתה לא מפסיק להשוויץ בסיבוב האחרון שקיבלת על הטרקטור (שתיים וחצי דקות מסביב ללול) והחיים במשק נראים, במידה רבה של צדק, כמחנה קיץ מתמשך.

 

כשאתה נפגש באותו ערב בפאב עם ג', פליט הלינה המשותפת, הטון משתנה מעט. תוך כדי לגימה ארוכה מהגולדסטאר (ההרגל הקיבוצי המגונה האחרון, מהנובלס הוא כבר הצליח להיגמל לפני שנה) הוא מפטיר בכאב אותנטי: "איזה מזל שאנחנו כאן, שרידים מהתופת, ניצולי השיטה. עוד חודש בגיהינום ומי יודע מה היה קורה". מי יודע? ג' נראה בעיר מדוכא בדיוק כמו שהיה בקיבוץ: לוק מרושל שכולל זיפים בני שלושה ימים, נעלי בית ומעיל עבודה צבאי עם מספר הכביסה הבולט שנשאר בצדו החיצוני כמזכרת לימים אפלים. אי-אפשר להתווכח עם הזיכרונות שלו, כמובן, רק שקצת מוזר לשמוע כמה טוב לו בעיר, כשאתה יודע שהוא מובטל כבר שלושה חודשים, גר באיזה חור בבוגרשוב, בלי אישה, מקצוע ועתיד.

 

עירונים שראו קיבוץ רק בטלוויזיה, קיבוצניקים שמעולם לא יצאו מחוץ לגבולות המשק ליותר מאשר כמה ימים - לכל אחד הקיבוץ שלו. לך תבחר מה מתאים לך. גם כשתגיע לביקור חטוף, תמצא את מי שיטפח בחביבות על כתפך בחדר האוכל ויאמר את המשפט הקבוע שלו מזה חמש שנים: "אתה כותב נהדר, אני וצילה קוראים כל מילה. אבל עזוב אותך משטויות, מתי אתה חוזר? עדיין לא הבנת את הפרינציפ שם? עוד מעט כבר יהיה מאוחר". לפני שאתה מספיק להתאושש ולמלמל איזה משפט בלתי-מחייב, סוחבת אותך הצדה רוחמה, שהייתה מטפלת שלך בגן, וקובעת בטון סמכותי, שנועד בדרך כלל לילדים שלא סיימו את קערית הדייסה שלהם: "שלא תעז להקשיב לו, שמעת? אין לך מה לחפש פה ואל תבזבז את החיים שלך כמוני".

 

שניהם, כמובן, צודקים, כל אחד מהזווית שלו. נראה שהבעיה תישאר בלי פיתרון אחד מוסכם. ובעצם, מה רע בלהמשיך להתלבט? נושאים לשיחה, לפחות - אף פעם לא חסרים.


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים