אחד מול הקיבוץ (ולהפך) - מתוך "השולחן העגול" ספר של אבישי גרוסמן ובו 8 סיפורי בוררות שהתבררו במסגרת המוסד לגישור ולבוררות של התנועה הקיבוצית



אחד מול הקיבוץ (ולהפך)

אבישי גרוסמן


לאתר המוסד לבוררות

נרגד היה צריך לקבל אישור מיוחד מהפסיכיאטר שלו, לפני שהופיע מול צוות הבוררים. תביעתו הייתה החזר החוב שהוא יצר על-ידי הקיבוץ. צוות הבוררים הכריע בעניינו לטובתו במידה רבה בהתחשב במצבו הנפשי ותבע את הקיבוץ בשתי תביעות, לפחות אחת מהן מרחיקת לכת. פרק מתוך ספר "השולחן העגול" שנמצא בכתובים ובו שמונה סיפורי בוררות שהתרחשו בחמש השנים האחרונות במסגרת המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית

 

הפגישה

 

הטלפון בביתי צלצל בשעת ערב מאוחרת. כשהרמתי את השפופרת שמעתי את קולו של ישראל ויזל העומד בראש המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית. "יש לי בשבילך בוררות מעניינת מאוד", פתח ישראל ואמר, "מדובר בקיבוץ חלוצים בדרום הארץ. הקיבוץ נמצא כבר שנים אחדות בקונפליקט קשה עם אחד מחבריו, נרגד שמו, אדם כבן חמישים, גרוש, המטפל בילד קטן, תוצאה של נישואים קצרים שנכשלו. בין הקיבוץ לבין נרגד, נתגלו חילוקי דעות קשים בנושאים שונים". כאן הפסיק ישראל את דבריו ושאל האם אני מוכן להיות אחד מצוות הבוררים שידון בנושא. נתתי את הסכמתי.

 

לאחר ימים אחדים קיבלתי בדואר משני הצדדים לבוררות, מוסדות הקיבוץ מצד אחד ונרגד מהצד השני, ניירות מודפסים ובהם עיקר טיעוניהם. בדרך כלל אני קורא את החומר הנשלח אלי ברפרוף, כדי להתרשם התרשמות כללית. ותוך כך משאיר לעצמי את המרווח האינטלקטואלי כדי להתרשם ולקבוע עמדה מבלי שהחומר המנוסח, לעתים על ידי עורכי דין, או חברים שסיגלו לעצמם את סגנונם של עורכי הדין, ישפיע על יכולתי לקבוע עמדה בנושאים שיבואו לפני כבורר. וכך עשיתי גם במקרה זה של "נרגד נגד חלוצים". כעבור חודש מיום שנשלח החומר התכנסנו, נציגי הקיבוץ ונרגד, בבית התנועה הקיבוצית בתל-אביב, כדי לקיים את ישיבת הבוררות.

 

מלבדי השתתפו בצוות הבוררים עוזי גבעתי, חבר קיבוץ בצפון הארץ ורוחמה צוריאל, חברת קיבוץ השוכן בדרום הארץ. את שניהם הכרתי ממפגשים קודמים, שניהם בוררים מנוסים בעלי ניסיון עשיר בטיפול בנושאים מורכבים בקיבוצם ובקיבוצים אחרים. את קיבוץ חלוצים ייצג המזכיר, בחור צעיר בעל ניסיון מועט בניהול קיבוצי. לצדו של המזכיר ישב נרגד, שנראה מתוח לקראת התחלת הדיון. הצדדים חתמו, כמקובל, על כתב הבוררות (חתימה שנייה. את החתימה הראשונה חתמו כהתחייבות לישראל ויזל, שהכין את כתב הבוררות). חתימותיהם היוו הסכמה על הנושאים עליהם תדון הבוררות, הסכמה על שמות הבוררים המוצעים וכן על נכונותם לקבל את פסיקתם של הבוררים. לאחר שהסתיימה הפרוצדורה המחייבת את שני הצדדים יצאה הבוררות לדרך.

 

את רשות הדיבור נטל נרגד שפרש את טיעוניו בפני הצוות כאשר נציג הקיבוץ נוכח ומאזין בשקט לדבריו. לטענתו הקיבוץ מפלה אותו לרעה בהשוואה לשאר החברים. לחברים אחרים הקיבוץ בונה, מרחיב ומשביח את הדירות בהם הם גרים, בעוד לגביו מקמצים בכל פרוטה. מוסדות הקיבוץ לא מתייחסים לצרכים המיוחדים שלו הנובעים מהיותו משפחה חד-הורית. הבן המתבגר החי אתו זקוק לאינטימיות, כלומר לחדר נפרד משלו. מה עוד שהשכן הגר לידו בשיכון הדו-משפחתי, מתנכל לו, זורק אבנים על החתולים אותם הוא מגדל בגינת ביתו, וחוסם לעתים מזומנות את המדרכה המובילה לביתו בגזם שהוא מוציא מהבוסתן המפואר אותו הוא מטפח. זה הרקע, המשיך נרגד להסביר, לכך שלא הייתה לי כל אפשרות אחרת אלא לקחת קבלן באופן פרטי שיבצע את השיפוצים ההכרחיים כל כך בדירתי. הקיבוץ מתעלם ממני, רכז הבנייה לא היה מוכן לסייע לי כאשר עשיתי את החוזה עם הקבלן, עובדה שגרמה לטעויות, פאשלות של הקבלן, והתוצאה מכל זה שנכנסתי לחובות עצומים שאין ביכולתי להחזירם. היות והקיבוץ לא עזר לי כפי שהוא עוזר לאחרים, קיפח אותי גם בסיוע כספי וגם במתן סיוע במגעים עם הקבלן, הרי לדעתי חייב הקיבוץ לשלם את החוב שהצטבר לחובתי, המגיע לכמה עשרות אלפי שקלים, אותם משכתי מתקציבי הפרטי. לאחר שלגם מכוס המיץ שעמדה לפניו המשיך נרגד: אבל הטענה היותר קשה שיש לי לקיבוץ נובעת מהסיפור הבא.

 

הורי, שהיו חברי קיבוץ נאמנים, נפטרו לפני שנים אחדות. נשארנו שני אחים החיים בקיבוץ. אבל אחי, המבוגר ממני בשנה וקצת, הוא נכה של מאה אחוז כתוצאה מתאונת עבודה קשה. כפי שמקובל אצלנו בקיבוץ, זקנים ונכים המאושפזים בבית הסיעודי, מקבלים לרשותם תקציב מסוים, במגמה שיוכלו לקבל את האורחים הבאים לבקרם בבית הסיעודי. בנוסף לכך במסגרת הקצבה זאת ניתנת למאושפזים האפשרות לקנות לעצמם דברים הנחוצים להם. נציגי הקיבוץ העיזו לחדור לתחום הפרט של אחי ולהוציא מחשבונו הנמצא כמו החשבונות של כולנו בקופת הקיבוץ, סכומים גבוהים בתוך מגמה להקטין עד למינימום את החוב שלי, אחיו, לקיבוץ, חוב הנובע, כאמור, מהעוולות שעשה לי הקיבוץ כאשר לא סייע לי, כמו לחברים אחרים, בכל תהליך השיפוץ של דירתי.

בסיכום דברי ברצוני לנסח את שתי בקשותי מהבוררים. האחת, לחייב את הקיבוץ לכסות את החוב שלי לקבלן. והשנייה, לחייב את הקיבוץ להחזיר לחשבונו של אחי, חשבון הנמצא באחריותי, את הכספים שהוצאו ממנו ללא רשות ובניגוד לכל המקובל והמוסכם בקיבוצנו.

 

כאן סיים נרגד את דבריו, תלה מבט מבקש ותובע בשלושת הבוררים, התבונן במבט חודרני במזכיר והשתתק. "תודה רבה", הפטרתי לעברו של נרגד ושלחתי מבט מזמין לעברו של המזכיר.

 

יובל המזכיר, גם הוא בן קיבוץ, צעיר בשנים אחדות מנרגד, איש מחשבים מבוקש שהחליט, לפליאתם וחוסר הבנתם של חברי קיבוץ רבים, להישאר בקיבוץ במעמד של חבר שווה זכויות. בטון שקט, ענייני, מרוחק משהו, התחיל יובל להציג את עמדת הקיבוץ. "אני שמח שנרגד קיבל אישור מהפסיכיאטר המטפל בו לקחת חלק בבוררות. עובדה זאת מאפשרת למזכירות הקיבוץ ולנרגד לקיים סוף סוף הידברות בנושאים המעסיקים את שני הצדדים וגורמים לשיבוש יחסים קשה בין נרגד לבין מזכירות הקיבוץ. אני רוצה להיות גלוי אתכם וגם עם חברי שנשאר חברי למרות העובדה שאנחנו עומדים כיום, משני צדי המתרס. לטענתה של המזכירות הסיוע שניתן לנרגד בכל הקשור לשיפוץ דירתו לא שונה מהסיוע שקיבלו חברים אחרים במצבו. אין בכוונתי להיכנס לפרטים אבל ניתן לבדוק את הנושא בקלות רבה. בנוסף לכך המזכירות השקיעה מאמץ רב בניסיון לשפר את מערכת היחסים בין נרגד לבין שכנו.

 

לצערנו המאמץ לא צלח והאחריות על אי ההצלחה נופלת על שני הצדדים במידה שווה. בנוסף לכך ברצוני להעלות היבט נוסף שלא הועלה על ידי נרגד ולא במקרה. ההיבט הזה הוא מאוד לא נעים ובכל זאת אני רוצה להעלותו. עובדות המרכולית של הקיבוץ טוענות ויש בידיהן הוכחות מוצקות שנרגד נוהג לקחת מהמרכולית מצרכים ולא לשלם עבורם. הוא חומק מאחורי הקופאיות מבלי שהדברים הנמצאים בשקית שבידיו נרשמים ומחויבים כמקובל אצלנו. ואנחנו, מוסדות הקיבוץ, כמי שאחראים על תקציבי הקיבוץ, שותקים ולא מגיבים. אומר בפירוש, מזכירות הקיבוץ מעוניינת לשפר את מערכת ההידברות בינה לבין נרגד. נהיה מוכנים להסכים לפשרות מרחיקות לכת רק כדי לשפר את מערכת היחסים שהשתבשה מאוד".

 

כאן סיים יובל את הצגת הדברים שהיוו את עמדת הקיבוץ.

 

בשלב זה נפתח הדיון לשאלות הבהרה של הבוררים ולתגובות הדדיות של נרגד על דברי יובל ולהפך. מטרת הבוררים בשלב זה של הדיון הייתה לנסות לרדת לחקר האמת. האם באמת היחס לנרגד המשפץ את דירתו היה זהה לחברים אחרים הנמצאים במצבו? מה היו הסיבות להחלטתה של המזכירות להיכנס לכיסו של אחיו של נרגד המאושפז בבית הסיעודי והוא חסר אונים לחלוטין. באיזה דרכים בדקה המזכירות את טענותיו של נרגד בדבר ההתנכלות של שכנו אליו. בנוסף לכך ניסו הבוררים לגשש עד כמה יהיו שני הצדדים נכונים לפשרות שיספקו אותם, בבחינת "צודק, אבל לא כל תאוותו בידו". לאחר שהדיון מיצה את עצמו, נענו הבוררים לבקשתו של נרגד וערכו סיור בדירתו המשופצת כדי להתרשם במראה עיניים בצדקת טענותיו כפי שהובעו על ידו במהלך הבוררות.

 

הדיון

 

לאחר שנרגד ויובל עזבו את החדר נשארו הבוררים לבדם כדי לגבש את מסקנותיהם שבסופו של תהליך יתמצו בפסק הבוררות. שלב זה הוא הכרחי בכל תהליך של בוררות. הוא מתנהל בדרך כלל בצורה של שיחה פתוחה בה כל אחד מהבוררים מביע את התרשמותו מכנותם ותוקף טיעוניהם של כל אחד מהצדדים. היה ברור לחלוטין שלא ניתן בהליך כל כך קצר של הידברות מונחית לברר לעומק ועד הסוף את העובדות לאשורן.

 

מה שכן ניתן היה ללמוד הייתה רוח הדברים, המנגינה שמעבר למילים, הגמישות או הנוקשות שאפיינה את הופעותיהם של שני הצדדים.

 

מה שלא היה ניתן לדעת בוודאות הוא האם באמת קופח נרגד בהשוואה לבני גילו, עובדה שהובילה אותו להיכנס לחובות של עשרות אלפי שקלים לקבלן. האם הטענה שהוא לוקח מצרכים מהמרכולית ללא תשלום, טענה שהוכחשה בתקיפות רבה על ידי נרגד, היא אכן נכונה? והאם השכן הגר בבית הדו-משפחתי יחד עם נרגד באמת מתנכל לו והמזכירות לא עושה דבר בעניין זה? עובדה אחת הייתה מוסכמת על שני הצדדים. המזכירות, כתוצאה מתחושה עמוקה של חוסר אונים, אכן לקחה כספים מתוך חשבונו של אחיו של נרגד, חשבון שהיה באחריותו של נרגד, וזאת מבלי לקבל את רשותו למעשה זה.

 

המרכיבים שהשפיעו על תוכנו של פסק הבוררות היו:

א. לא ניתן לרדת עד לסוף חקרה של האמת העובדתית.

ב. שני הצדדים גילו רצון גלוי וסמוי להגיע להסדר ביניהם כדי לפתוח דף חדש במערכת היחסים בין הקיבוץ לנרגד.

ג. נרגד היה ועדיין נמצא בטיפול אינטנסיבי של פסיכיאטר המטפל בו עקב משברים נפשיים הפוקדים אותו מדי כמה חודשים.

ד. החוב של נרגד לקבלן ששיפץ את דירתו היה גבוה באופן משמעותי מכמות הכספים שהמזכירות

   לקחה מחשבונו של האח המאושפז.

ה. שאיפת הבוררים לפסוק פסק הנותן ביטוי לצדק כאשר, אם ניתן, שני הצדדים מרגישים שהתחשבו בטיעוניהם והבוררים מוכנים ללכת גם לקראתם.

ו. פסק הבוררים עולה בקנה אחד עם הנהוג בקיבוץ המסוים, כלומר מהווה מימוש של "מבחן בוזגלו" המקומי, ובכך עושה צדק עם המתדיינים וגם נמנע מפתיחת אפיקים חדשים המאפשרים חריגות מנוהל קיבוצי תקין האמור להיות תואם את הכתוב בתקנונים המקומיים וגם בתקנון הקיבוץ, תקנון האגודה, שהוא מסמך משפטי מוכר.

 

את הקביעה הראשית בפסק הבוררים הנחתה הסכמת הצדדים שלא ניתן לדעת במדויק מה מוצדק ומה אינו מוצדק כאשר מנסים לרדת אל הבנת הגורמים להצטברות החוב. ובמיוחד כאשר שני הצדדים ידעו שאין באפשרותו של נרגד לכסות בעצמו את החוב שהצטבר לחובתו. והקבלן לחץ, איים, דבר שהשפיע קשה על מצבו הנפשי של נרגד.

 

חשוב לציין, כי היותו של נרגד מטופל במשך שנים על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים מהווה מרכיב חשוב בשיקוליהם של הבוררים. זהו שיקול אנושי וקיבוצי שאין לו כל קשר לדינים ולתקנונים מכל סוג שהוא. בבוררות תנועתית, בשונה מכל מוסד חיצוני האמור לפסוק את פסיקתו בצורה קרה, בלי להתחשב במצבו הנפשי של אחד מהצדדים, נלקחת עובדה זאת בחשבון עמוק. עובדת היותו של נרגד מטופל במשך שנים על די פסיכיאטרים גם השפיעה על נוסח כתב הבוררות, שנעשה באופן עדין וזהיר במיוחד.

 

פסק הבוררים:

 

א. החוב של נרגד לקבלן יכוסה כולו על ידי הקיבוץ.

ב. הכסף שנלקח מתוך חשבונו הפרטי של האח המאושפז, למרות שגם נציג המזכירות הסכים שזהו מהלך לא חוקי ולא חברי, לא יוחזר לרשותו של האח ויישאר בקופתו של הקיבוץ. וזאת במגמה שיהווה חלק, אומנם סמלי, להחזר החוב המשוער של נרגד לקיבוץ.

ג. הבוררים המליצו בפני הצדדים לעשות את כל שביכולתם כדי לשפר את מערכת היחסים ביניהם, כולל טיפול בצרכיו המיוחדים של נרגד כפי שהתגלו או נרמזו במהלך הבוררות.

 

הפסק ניתן ומאז לא שמעתי דבר מהצדדים. האם הפסק היה לרצונם? ואולי גרם צוות הבוררים שלנו לעוגמת נפש לנרגד או לחילופין לנציג המזכירות. יש להניח שלעולם לא נדע ואולי טוב שכך.

 

שקלא וטריא

 

לעתים בעל תפקיד בקיבוץ מאבד את סבלנותו או שאין לו מושג, ואפילו השולי ביותר, על מצבו אל החבר הלקוי בנפשו, המפר את הנורמות המקובלות והתוצאה יכולה להיות התנכלות ופגיעה קשה בחבר שאורחות התנהגותו מושפעים השפעה מכרעת מהיותו לא בריא מבחינה נפשית.

 

בתוך כך חשוב לציין שברוב המקרים, וככל שהדבר נוגע לרוב חברי הקיבוץ, היחס אל פגועי הנפש, כולל אלה שמפירים בצורה בוטה את הנורמות הנהוגות בקיבוץ, הוא יחס סובלני ומתחשב.

 

למורכבות זאת הנמשכת לעתים שנים ארוכות ולובשת צורות שונות, נכנסים הבוררים בתחנת-זמן מסוימת בדיון על עניין ספציפי. עליהם להיות מסוגלים לאתר את מניעי האנשים המעורבים בקונפליקט, לאתר את בריאות נפשם הבאה בין היתר לידי ביטוי בתוכן ובדרך הצגת עמדותיהם.

כי אם לא יעשו כן פסק הבוררות יכול להיות לוקה בחוסר צדק קשה.

 

המקרה בו נתבקשו הבוררים לדון ולפסוק, נרגד מול מוסדות הקיבוץ, הוא מקרה קלאסי בו עומד הקיבוץ באמצעות מוסדותיו מול אדם שלקה כנראה בנפשו, ולעתים כתוצאה ממחלתו אולי מדמיין לעצמו דברים שלא היו ולא נבראו והם פרי דמיונו בלבד. חשוב לציין שבמקרה זה, כמו במקרים אחרים, צוות הבוררים קיבל סיוע דווקא מנציג המזכירות שרמז, יותר מרמז, על האספקטים הנפשיים המכתיבים וגם מסבירים במידה רבה את התנהגותו של חבר הקיבוץ נרגד, אספקטים שיכולים לסייע לטוען נגד המזכירות ונציגיה. כאן באה לידי ביטוי האחריות הכוללת שחש מזכיר הקיבוץ לכל חברי הקיבוץ, כולל את נרגד העומד בקונפליקט קשה מול המזכירות.

המזכיר מייצג כאן גם צד בסכסוך ובו-זמנית מביא לידי ביטוי את אחריותו הכוללת לכל חברי הקיבוץ שבו הוא משמש כמזכיר.

 

בכל הספר מוסווים המקרים והדמויות המשתתפות כולל הקיבוצים הם בשמות בדויים.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים