בוא אלי פסוק נחמד - פרשת השבוע: בראשית פרשת "לך לך"



בוא אלי פסוק נחמד - פרשת השבוע: בראשית פרשת "לך לך"

בארי צימרמן


 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" [בראשית, י"ב, 1]

  

א. בלי התראה מגרש ריבונו את אבינו אברם (ואמנו שרי) מביתם, מגן העדן של חרן. "לך לך", הוא אומר, תתלכלך לך, כתינוק מרחם, מחותל בהפרשות ובדם, לחיות בלי ארץ, בלי מולדת, בלי בית אב, להיות מושלך לך אל העולם.

 

ב. "אמר לו שתכלית היציאה הוא שייפרד", כתב מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל (המלבי"ם) במאה ה-19 בפירושו לתורה.

 

ג. יש ה' הידיעה, יש כ' הדמיון ויש מ' הגירוש: מארצך אל מולדתך, ממולדתך אל בית אביך, מבית אביך אל הארץ אשר אראך. מול מ' הגירוש ניצבת א' המטרה: אל, ארץ, אשר, אראך. המטרה מנסה להפוך את הגירוש להיענות. חדוות הדרך הנפקחת לאורך, כדברי אלתרמן, מרככת את עצב הפרידה מן העבר ההולך ונסגר.

 

ד. אברם אברם אל תלך לשם, לחשו כוכבי בוקר אחרונים לאבינו בעת שהשכים לעשות מצוות

קונו. אל תלך אברם לשם, אל תתפתה להיות שר המשכים, אל תסכים לתועפות הגמול והכאב, אל

תשכח שבסוף יבוא הזאב.

 

ה. הלך עליך, אברם, אמרו השכנים לאבינו כשבא להיפרד. מישהו לכלך עליך, אמרו לו. אתה צריך עורך דין טוב עם החוזה הזה. יש בו הרבה חורים. אבל אברם כבר היה במקומות אחרים.

 

ו. דווקא הלך לו לא רע, אמרו השכנים משמאל. ולמרות שהלך לו הוא קם והלך לו, ענו להם

השכנים מימין. השמועות על אברם נפוצו בכל השכונות, בכל הבניינים. הוא נדון לגלות, לחשו, הייתה לו התגלות, רחשו.

 

ז. היה לו הכל, חלב ועצם, דיווחה לאה גולדברג לקוראיה, אבל הוא קרע את החבל ונשא רגליו. נמאס לו לשבת כך סתם לבדו, נימקה המשוררת את צעדיו הנמהרים של פלוטו.

 

ח. מה עושה ה"לך לך" להולך לו? הנה המאסטר, האמן, ש"ירד מעל האוכף ורץ מעם החבורה אל מורד הגבעה. גלימתו השחורה נסרחה אחריו על האדמה. הוא צפה אל הכרך. רגעים אחדים מילאה את לבו תוגה צורבת. אבל במהרה התחלפה זו בהתרגשות ערבה, רגשת הצועני למראה הדרך הפתוחה". כך בולגאקוב בסוף "האמן ומרגריטה" שלו (בתרגום נפלא של א.ר., "השטן במוסקבה", עם עובד, 1969).

 

ט. כשיצחק היה ילד קטן זה היה הסיפור האהוב עליו ביותר לשעת ההשכבה. "ואז ריבונו אמר לי", היה אברהם חוזר ומספר, תוך שהוא כולא פיהוק מרדני, "מה הוא אמר לי, ילדי?", היה שואל. ויצחק הכמעט-מתנמנם היה מצטחק ועונה: "לך לך". "מארצך, ממולדתך, מבית אביך", מיהר אברהם להשלים את הסיפור, אבל יצחק כבר נרדם.

 

י. אברהם מכסה היטב את בנו הישן. בחוץ זורחים כוכבי כנען. גדי כבר מצא את פלוטו. האמן את מרגריטה. לילה טוב.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים