הוא עוד ישוב: המשכיר הנשכר - בלדה לעוזב, פרק הקרקעות




הוא עוד ישוב:

המשכיר הנשכר

מעוז קורן, יזרעאל - תל-אביב


עד שמוצאים שוכרים טובים, לא כדאי לוותר עליהם, אמר לנו בעל הבית התל-אביבי. אז למה במינהל מקרקעי ישראל לא לומדים ממנו, וממשיכים "למצוץ את הדם" לקיבוצים? בלדה לעוזב, פרק הקרקעות

 

זה אולי לא נכלל בקטגוריה "חדשות", למי שכבר נתקל בתופעה המעצבנת, אבל רק כדי להאיר את עיני האחרים, נאמר שמחירי הדירות להשכרה בתל-אביב זינקו בשנה האחרונה למחוזות נשגבים, שכמו נלקחו דווקא מתחום בריאות הנפש. תגובת השוכר המצוי והתמים, למשמע המחיר האסטרונומי שננקב עבור חורבה ממוצעת בעיר, עברה מ"זה נראה לי קצת מוגזם", אל עבר: "שמישהו יזמין אמבולנס - ומהר, יש פה חולים שברחו מהמחלקה הסגורה". בלשון מקצועית ואנינה יותר אפשר להגדיר את בעלי הדירות, שמכונים על-ידי השוכרים באהבה: "עלוקות מוצצי דם", או "משוגעים, התחלקתם על השכל?! מה עובר לכם לעזאזל בראש כשאתם דורשים עבור פרטר של שני חדרים 700 דולר?!".

 

עם העובדות קשה להתווכח. כמעט לכל הדירות, למרות כל המחאות והטענות, נמצא שוכר פראייר תורן ובאין אלטרנטיבה ראויה (מגורים משותפים עם ההורים בגיל 30 אינם אופציה ראויה לאדם שפוי בנפשו, גם לא דירה בחולון), משלימים הסטודנטים, עוזבי הקיבוץ ושאר דלפוני הכרך המרובים, עם המציאות העושקת, המרה והמכאיבה.

 

אישית יצאתי בזול. הזוג המבוגר והחביב שמשכיר לי ולזוגתי את דירתו בשנים האחרונות, החליט להישאר מחוץ לגל הערפדים תאבי הבצע והותיר את המחיר על כנו גם השנה. "מדובר בחשבון פשוט", הסביר לי הבעלים באריכות, "עד שמוצאים שוכרים טובים, לא כדאי לוותר עליהם. לך תדע מי יבוא במקומם. כבר היו לי חארות כאלה, שגמרתי אתם בבית משפט בלי לראות שקל מהדירה. מי צריך את זה? לפעמים, תפסת מרובה לא תפסת".

 

הוא צודק כמובן. קשה למצוא שני שוכרים חנונים שמפחדים לתקוע מסמר בקיר ללא רשות. רוב הסיכויים הם דווקא ליפול על שניים שהחליטו שלצבוע את הקיר של הסלון בירוק זרחני זה מגניב, להוריד את הדלתות מהארונות זה מודרני ולגדל חמוס בסלון זה לגיטימי לגמרי. תנו לחיות לחיות.

 

אחרי שהרהרתי בדברים לא יכולתי שלא לתהות למה זה לא קורה גם ביחסים שבין הקיבוצים למינהל מקרקעי ישראל, קו נטוי המדינה. בואו נחשוב ביחד: הקיבוצים שכרו אדמות מינהל, עיבדו אותן בשקט במשך עשרות שנים, ועכשיו, כשהם באים לחדש חוזה, פתאום יש דרישות חדשות ובלתי סבירות. למה בעצם?

 

האם יש מישהו שיבוא במקום הקיבוצים וישלם סכום גבוה יותר עבור הקרקע? נניח שכן, מישהו יכול להבטיח שהשוכר החדש יהיה נאמן יותר? ישמור על ערך הנכס? ישלם בזמן? הלו, מספיק עם החזירות. צריך לפעמים גם להחזיר טובה ולא לחשוב רק על הרווח המיידי. בשנים הקשות, כשלא היה מי שייתן כתף, הקיבוצניקים היו אלה שהיטו שכם ועבדו. בלי לקטר, ליילל ולבכות.

 

יום אחד הרי תתפוצצנה כל הבועות. מחירי הדירות בתל-אביב יחזרו לגזרת ה"זה קצת יקר מדי" ומי שרצה לעשות כסף קל יגלה שנתקע עם דיירים מהגיהינום. האדמות שיופקעו מהקיבוצים יגיעו ליזמים פרטיים שיבנו עליהן מפלצות נדל"ן ללא רישיון וללא התחשבות בסביבה. ואז מה? מי ירוויח? מצד שני, אם חושבים על זה יותר לעומק, לא כדאי לקיבוצניקים להתעקש יותר מדי במו"מ עם המינהל. אם הם ייכשלו הם עוד עלולים להגיע לתל-אביב כדי לנסות לשכור דירה. שלא נדע מצרות.


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים