קשר ישיר - קטעי עיתונות



קשר ישיר / יעקב לזר


הקיבוץ סיים את תפקידיו

"ידיעות אחרונות", מוסף כלכלה, 6.10

 

מסקנה אחת, עצובה, מאחדת את אריק רייכמן וגזי קפלן, שהתראיינו למוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות" בסוכות: הקיבוץ נגמר, והוא נגמר כי צורת החיים הזו איננה מתאימה לטבע האדם. "האופי הבסיסי של אדם, לצערי, הוא כזה ששוויון מלא לא עובד עליו", אומר רייכמן. "החברה הקיבוצית טעתה בכך שחשבה שהיא יכולה לעצב דמות אדם חדש. התכונות הבסיסיות של בני אדם הן מורשת של מיליוני שנים. חברה יכולה לשגשג רק אם היא לוקחת את התכונות הללו בחשבון ולא פועלת נגדן".

 

קפלן מתבטא קצת אחרת: "אני חושב עד היום, שהקיבוץ הוא היצירה הכי מיוחדת שנוצרה במדינה הזאת, וכמי שבחר לחיות בה, הכאב שלי על כך שהיא לא קיימת, גדול יותר מהכאב של אריק, שנולד לתוכה. הסיבה שהיא לא קיימת, היא שמרבית החברים שחיים בתוכה, לא רוצים לקיים את צורת החיים הזאת".

 

אם הקיבוץ איננו מתאים לטבע האנושי, משתמעת מכך מסקנה נוספת, בלתי נמנעת ככל הנראה: כל הקיבוצים, גם השיתופיים ביותר, יגיעו בסופו של דבר למקום בו נמצאים היום רוב הקיבוצים. "התהליך (הפרטת הקיבוצים) הוא היסטורי ודטרמיניסטי", אומר רייכמן, "הוא בלתי נמנע בכל קיבוץ, גם בעשיר. הקיבוץ סיים את תפקידיו והדור התחלף. צורת החיים הזאת לא יכולה להתקיים בחברה מערבית".

 

לא שרייכמן וקפלן מעלים בראיון רעיונות שלא הושמעו קודם לכן. מה שנותן עוצמה לדברים היא העובדה ששני המנהלים הבכירים ביותר בתנועה הקיבוצית, שבאים מרקעים שונים ומהשקפות שונות, שאחד מהם מוביל שינוי ואחד תומך בקיבוץ השיתופי, אינם חלוקים בדעותיהם באשר למה שקורה היום בתנועה הקיבוצית.

הכיוון ברור, התוצאה הסופית ברורה, השאלה היא לא לאן הולכים, אלא כמה זמן יקח לכל קיבוץ להגיע.

 

יישוב קהילתי, לא קיבוץ

"ידיעות אחרונות", מוסף כלכלה, 6.10

 

להגיע לאן? גזי קפלן מגדיר את מה שקורה היום בקיבוצים כך: "לצערי רוב הקיבוצים היום הם כבר לא קיבוצים. זה יישוב קהילתי בצורה כזו או אחרת של ערבות הדדית, שנוח לקרוא לו קיבוץ. אני גר היום ביישוב קהילתי ששמו לוחמי הגטאות. אם יש מקום שבו אחד מקבל שכר כמנכ"ל אסם והשני כעובד רפת, זה לא קיבוץ ולא שוויון, גם אם שניהם חיים באותו מקום.

 

הערבות ההדדית עדיין גדולה יותר מביישוב אחר, אבל גם זה ייעלם לאורך זמן". צורת חיים שבה אנשים חיים בשוויון מלא איננה מתאימה לטבע האדם. ניחא. אבל גם צורת חיים שבה אנשים מקיימים ביניהם רמה מסויימת של ערבות הדדית איננה מתאימה לאופי האנושי? מנין זה לקוח? מהיכן הוודאות?

 

ערבות הדדית בקיבוצים שתהיה מבוססת על מיסוי גבוה של שכר החברים לא תחזיק מעמד. אבל ערבות הדדית קיבוצית שתיבנה על מיסוי נמוך ועל הכנסות נוספות של הקהילה שלא משכר עבודה, אין סיבה שלא תתקיים לאורך זמן.

 

בעבר הלא כל כך רחוק האמנו, שחבר קיבוץ יהיה מוכן למסור את כל הכנסותיו מעבודתו לקולקטיב, ולקבל ממנו לפי צרכיו, והסידור הזה יחזיק מעמד לנצח. שנים רבות גם נהגנו כך. היום נדדנו לקצה השני של קשת האמונה באדם, ואנחנו סבורים, שחבר לא יהיה מוכן למסור אפילו חלק קטן משכרו למען סיוע לזולתו. אולי בהתחלה כן, אחר כך כבר לא. כל כך התייאשנו מטבע האדם, שאפילו קרדיט קטן שבקטנים הוא לא מקבל יותר אצלנו?

  

עובדים עלינו

"הקיבוץ", 28.9

 

הנתון שהתפרסם במחקרו האחרון של פרופ' אורי לויתן, לפיו אחוז החברים שאינם עובדים בקיבוץ הדיפרנציאלי הוא 23 (לעומת 8 אחוז בלבד בקיבוץ המסורתי), נשמע מופרך לחלוטין. להערכתי אין בו ממש, ולו מהטעם הפשוט, שהקיבוצים הדיפרנציאליים היו מתמוטטים, אילו כרבע מהחברים בגיל העבודה בהם היו מובטלים. זאת כמובן בהנחה שהנתון הזה מתייחס לחברים בגיל העבודה (והוא אינו כולל פנסיונרים, למשל).

 

בדקתי את הנתונים בקיבוצי, נחשון. יש בנחשון 155 חברים בגיל העבודה. 8 מתוכם אינם עובדים נכון לאוקטובר 2006 (4 מתוך ה-8 הם כאלה שאינם יכולים לעבוד). 8 מתוך 155 זה בערך  5 אחוז.

 

הייתי שמח לשמוע הסבר מבעל המאמר, אבל נסיון העבר לימד אותי שפרופ' לויתן איננו מגיב לביקורות המושמעת כלפי עבודתו, בבחינת איש אקדמיה שמבצע את שליחותו, ואם בעיני מאן דהוא הממצאים שלו אינם מוצאים חן, אז הם אינם מוצאים חן.

 

המכון לחקר הקיבוץ באונברסיטת חיפה צריך להבין שנוצרה לגביו בעיה קשה. המחקרים של פרופ' לויתן הפכו את המכון בעיני רבים, ממוסד אקדמי שצריך להתייחס ברצינות לעבודות שהוא מפרסם, למוסד אקדמי מוזר, שלפחות חלק מפרסומיו נושא אופי קריקטוריסטי. הנתון לפיו 23 מחברי הקיבוץ המתחדש אינם עובדים לעומת 8 אחוז בלבד בקיבוץ המסורתי, היה צריך לזעזע את אמות הספים בתנועה הקיבוצית המתחדשת, והוא לא, כי כנראה אף אחד לא מתייחס אליו רצינות.

 

ואם פרופ' לויתן אינו מספק הסברים, אולי יואיל מישהו מהמכון לחקר הקיבוץ לבאר לנו מה הפשר? מיהם 23 אותם אחוז מחברי הקיבוץ הדיפרנציאלי שאינם עובדים?

 


דעת מומחה: תוחלת השוויון - מחקר מאת אורי לויתן, הקיבוץ 28.9.2006

על תרומות ופטריוטיות

5.10 ,The Marker

 

"שמישהו יראה לי שלושה אנשים שתרמו כמו אח שלי למדינת ישראל. שלושה אנשים ישרים כמוהו", נחלצה שאולה אלכסנדר להגנת האח הנרדף קובי.

 

על אנשים שתורמים הרבה כסף במדינה שלהם אפשר להגיד בוודאות דבר אחד: שיש להם מספיק כסף גם לתרום הרבה וגם לא להרגיש חסרים. בישראל אנחנו מכירים לא אחד ולא שניים, בלי להזכיר שמות, שעשו הרבה כסף בדרכים מפקופקות, ותרמו הרבה כסף כדי להתנחל בלבבות ולהסיר מכשולים מדרכם. אחד כזה הגיע אפילו להיות חבר בכנסת ישראל, ואולי הוא לא האחרון. האם הכסף הרב שתרם קובי אלכסנדר מעיד על כך שהוא פטריוט ישראלי? לא בהכרח. כרגע, כך מספרים לנו, הוא עובד קשה כדי להפוך לפטריוט נמיבי, ומאוד יתכן שבאחד הראיונות הבאים, לרגל חידוש הדיון בבקשת ההסגרה לארה"ב, תוכל אחותו שאולה להגיד: "שמישהו יראה לי עוד שלושה אנשים שתרמו כמו אח שלי לנמיביה. שלושה אנשים ישרים כמוהו".

 

יהלומים באנגולה, לירות בטורקיה

"מעריב" 6.10

 

סוף שבוע מטריד עבר על עמוס שוקן. שתי תביעות דיבה, בסכומי ענק, הוגשו בשבוע האחרון נגד "הארץ", ומוסף הכלכלה שלו "דה מארקר". ארקדי גאידמק תובע את "הארץ" בסכום של 45 מיליון שקל, בעקבות מאמר של יוסי שריד, שכתב ש"מפעל החיים של גאידמק הוא מפעל מוות", שאת הונו העצום עשה האיש בעסקאות של נשק ויהלומים באנגולה, ושאת הדרכון הדיפלומטי של אנגולה המצוי ברשותו, קיבל "כאות הוקרה על תרומתו לשפיכות הדמים". גאידמק מכחיש. הוא טוען שאיננו סוחר נשק ואיננו עבריין, ומעולם לא הורשע בפלילים.

 

התובע השני הוא איש העסקים אליעזר פישמן, שתובע את העיתון הכלכלי "דה מארקר" בעקבות כתבה שפרסמה הכתבת מירב ארלוזורוב, שקראה למשקיעים לתבוע את פישמן על הפסדים שנגרמו להם בפרשת הלירה הטורקית. פישמן טוען שהכתבה מכילה נתונים שקריים ונועדה לפגוע בשמו הטוב, "מתוך מניעים אישיים של נקמנות". סכום התביעה במקרה הזה - 20 מיליון שקל בלבד.

 

ועל כך כבר נאמר - חכמים היזהרו בדבריכם, והזהרו שבעתיים כאשר אתם מותחים ביקורת על מי שאין להם שום בעיה לתבוע אתכם בסכומים של 45 או 20 מיליון שקל.

 

נשמות טובות

מוסף "הארץ", 29.9

 

דוד אפל, אורח די שכיח בתקשרות המקומית, נעלם לתקופת מה וצץ שוב בשבוע שעבר בכתבה במוסף "הארץ", בהקשר שגרתי. הכתבה עסקה באלי טיסונה, בעבר אחד מרשימת 11 מראשי הפשע בישראל ובהווה אסיר ל-19 שנה בבית כלא אמריקני, לאחר שהורשע בהלבנת עשרות מיליוני דולרים של קארטל הסמים הקולומביאני קאלי. חברם טובים של טיסונה (האח יוסי ממרכז הליכוד, חה"כ רובי ריבלין, דוד אפל ואחרים) התארגנו לסדר לו ההעברה לבית כלא בישראל. בינתיים זה לא מצליח, אבל המאמצים נמשכים.

 

"את אלי טיסונה אני מכיר 35 שנה והוא נשמה טובה", אמר דוד אפל ל"הארץ". "בזמנו פניתי לנשיא המדינה ולאחרים שיכלו לעזור בעניין. פניתי לכל מי שיכולתי. חשבתי שעושים לו עוול נוראי, גם אם כל מה שמעלילים עליו נכון".

 

הקשרים של דוד אפל הם משהו משהו, העברית לא כל כך. המשפט: "גם אם כל מה שמעלילים עליו הוא נכון", בלתי אפשרי בעליל. כי להעליל על מישהו פירושו להאשים אותו בדבר שאין לו יסוד, לייחס לו מעשים שלא עשה.

 

"הוא יהודי שומר מצוות שנמצא בבית כלא זר", הסביר רובי ריבלין את פעילותו הנמרצת לטובת טיסונה. אילו סתם יהודי היה מורשע בהלבנת מיליוני דולרים לארגון פשע קולומביאני והיה נדון ל-19 שנות מאסר בבית כלא זר, שיירקב שם. מגיע לו. אבל יהודי שומר מצוות? שיש לו אח במרכז הליכוד? ועוד אוהד שרוף של בית"ר ירושלים?









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים