נפוליאון, היונה והציונות - הברכה ליום ההולדת שהופרחה מסטי"ל בלב ים * מה למד מאיר שלו על יונים



נפוליאון, היונה והציונות

עמי רוז'נסקי


הברכה ליום ההולדת שהופרחה מסטי"ל בלב ים * מה למד מאיר שלו על יונים בהכנות לכתיבת "יונה ונער" * ואיך שינתה יונת דואר מקרב ווטרלו את ההיסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל *שיחה מרתקת עם אורי אלון ממושב תלמי יוסף בנגב, אלוף הארץ במירוצים של יוני דואר


דואר אלקטרוני, מסתבר, הוא לא בהכרח גם הדואר הכי מהיר. עובדה, שבתחרות להעברת

שלושה ג'יגה מידע מצפון הכנרת לרמת השרון, מרחק של כ-200 ק"מ, שנערכה בין מחשב ו...יונת

דואר, ניצחה דווקא היונה. היא הגיעה אל היעד תוך פחות משעתיים, כשלרגלה צמוד צ'יפ קטן

המכיל שלושה ג'יגה מידע, ואילו המחשב שהעביר מידע בכמות דומה באמצעות רשת האינטרנט -

סיים את ההעברה הרבה יותר מאוחר.

 

את הסיפור הזה ורבים אחרים, חלקם הקושרים את עצם הקיום של העם היהודי עם יוני הדואר, אנו

שומעים מפיו של אורי אלון ממושב תלמי יוסף שבחבל הבשור, על גבול מצרים.

אלון הוא אגרונום, מדריך חקלאי, שחזר לפני כחמש שנים להובי של מחוזות ילדותו והחל לגדל

יוני דואר. היונים שלו כבר זכו בכל תחרות אפשרית בישראל ובעונת החגים הקרבה אלינו לטובה

הוא יערוך באזור סיורים למטיילים, בהם ישולבו ביקורים במשקי ההיי-טק החקלאיים של האזור

וגם הפרחת יוני דואר.

 

וכדי שנדע משהו על יונים, נכנס אלון לשובך, לכד כמה יונים, הכניס אותן לסל נצרים בלגי

מקורי (למה בלגי? כי בעולם המערבי נחשבת בלגיה לארץ יוני הדואר). אחר כך עלינו על הג'יפ

ויצאנו לשדות, אל הנקודה אליה הוא מביא גם את התיירים שלו. אלון מחנה את הג'יפ ומסביר, כי

מכאן אפשר לצפות בשלושת הגבולות: המצרי, השוכן כשלושה ק"מ מערבה ומעט צפונה ממנו ניתן

לראות את גגות דהניה, אזור שדה התעופה הפלשתיני. אנדרטת אוגדת הפלדה זקופה מצפון ולא

הרחק מכאן מצוי הדקל שעל ידו נקבר אבשלום פיינברג, איש מחתרת נילי, שגם היא נעזרה ביוני

דואר, כדי להעביר ידיעות צבאיות חשובות לאנגלים שחנו במצרים, במלחמת העולם הראשונה.

 

יונוגרמה

 

אלון איש מלא וגדוש כרימון, שיש לו סיפור לכל עת, כולם מעניינים וכולם מחברים באיזשהו מקום את הארץ הזאת אל סיפורה של יונת הדואר.

 

הוא מזמין אותנו לשלוח "יונוגרמה" ולכתוב משאלה על נייר דק (עד 10 גרם). את המשאלה, שאת

תוכנה כמובן לא נספר כאן, הוא מקפל עד דק ומחבר לרגלה של ונוס, היונה האהובה עליו ביותר.

דדה הצלם שלנו עומד הכן ו... אלון משלח אותה לצלילי טקטוק המצלמה. אחריה הוא משחרר

יונים נוספות וכל אחת מהן הוא מלווה בסיפור מרתק שקצרה היריעה מלהביא כאן את כולם.

היונים חגות באוויר, "סיור אוריינטציה ואיפוס צפנים" הוא קורא לזה, אחר כך הן חוברות ללהקה

אחת ופותחות ביעף לעבר השובך שבמושב תלמי יוסף.

 

איך הוא בכלל הגיע לתחביב הזה? למרים, אימא שלו, היה שובך יוני דואר ברחובות. לאורך כל

ילדותו, כשנסעה המשפחה למקום כל שהוא, הייתה אימא לוקחת אתה יונה לשחרור.

המעגל הזה נסגר, אגב, לפני מספר שנים, כשלבנו, שחף, מלאו עשר שנים, ואלון, מפקד סטי"ל

במילואים, היה בלב ים בהפלגה. הספינה שהתה במרחק מהחוף ממנו אין קליטה בסלולרי. לכן הוא

שחרר על הבוקר יונה שהביא אתו במיוחד ולרגלה הצמיד ברכת יום הולדת. דקות אחדות לפני

ששחף יצא לבית הספר הוא שמע את הפעמון המותקן על סף השובך ומתריע כשיונה נוחתת. הוא

מיהר אל השובך וקיבל את ברכת יום ההולדת המקורית.

 

אנו חוזרים לחצר ולשובך ורואים כי ונוס, שרק מלאו לה שלוש שנים (יונה יכולה להגיע אף ל-17

שנה), כבר נחה על הגג הבית, צופה בנו מלמעלה במלוא הדרה. אלון מפזר מעט אוכל על מסלול

הנחיתה וונוס חוזרת לשובך עם פתק המשאלה שלנו.

 

ואלון, מסתבר, לא לבד. מועדון חובבי מירוצי יוני דואר הוקם בארץ לפני כשלוש שנים ובו כעשרה

חברים. הם מקיימים מספר תחרויות מדי שנה. לא בעונת הקיץ, כי היונים, כך מסתבר, אינן אוהבות

את חום הקיץ הישראלי. מאחר שכל יונה חוזרת לשובך שלה, בחיפה, בתלמי יוסף או באילת, הדרך

היחידה לבדוק מי מהן המהירה ביותר היא לבחון כמה זמן לקח ליונה להגיע מנקודת השילוח אל

השובך, ולחלק את הזמן במרחק. אל רגל היונה מחברים צ'יפ אלקטרוני ומשלחים. בכניסה לכל

שובך השותף לתחרות מותקנת אנטנה המשדרת את רגע הנחיתה וכך נקבע הזמן ומוכרזת האלופה.

 

היונים של אלון זכו באליפות מספר פעמים כשהתחרות הראשונה התקיימה מהחרמון השוכן במרחק

260 ק"מ מהשובך של אורי והיונה שזכתה בו נקראת אפולו. אבל המירוץ החשוב ביותר שהוא לקח

בו חלק התקיים מספינה שהפליגה עד קרבת קפריסין וממנה שוחררו כעשר יונים. תשע מהן לא

הגיעו ליעדן עד עצם היום הזה, ולא ברור מדוע. רק אחת, ששמה ג'ולי, יונה של אלון - הגיעה

בשלום הביתה.

 

אלון עוסק, בין היתר, גם בעידוד גידול יוני דואר כתחביב. הוא מסביר, כי שובך אפשר להקים גם

על גג של בית משותף בעיר ולא צריך בשביל זה לגור במושב. אפשר לרכוש זוג יוני דואר בכ-500

שקל מאחד מהחברים במועדון שלהם, ולא לרכוש אותן ממקור בלתי מוכר, שכן בתחום הזה יש גם

מתחזים.

 

גם בעידן האלקטרוני יש ליוני הדואר תפקיד. בארצות שונות מתקיימים מירוצי יונים מדי שנה,

והרבה כסף מחליף ידיים במירוצים הללו. בדרום אפריקה, למשל, בעל היונה המנצחת זוכה

במרצדס ואילו בארה"ב, מי שהימר בהצלחה על הזוכה המקום הראשון, זוכה במיליון דולרים.

"בישראל מסתפקים עדיין בקורקינט כפרס ראשון", אומר אלון. בברצלונה, הוא מוסיף, מתקיימת

מדי שנה אוליפיאדה של מירוצי יונים. בשיא הבינלאומי מחזיקה יונה שעברה 3,000 ק"מ.

כאן אולי המקום להגיד מילה או שתיים על מקור יוני הדואר, שהן כנראה הכלאות של יוני סלע

שטופחו במשך הדורות, בעיקר בבלגיה. אם כי העדות הקדומה ביותר היא דווקא מהתנ"ך, כשנוח

ידע, כי היונה תביא אליו מידע אמין יותר מהעורב.

 

במאה ה-14 יצא מרקו פולו מאיטליה למסע רב שנים לסין ובמכתבים שהוא שלח משם הוא מספר

על שיטת התקשורת בין מחוזות מרוחקים בממלכה באמצעות יוני דואר. אם כי היונים הסיניות היו,

כנראה, מעט שונות מאלה המקובלות כיום במערב.

  

רוטשילד והבורסה

 

כמה מאות שנים אחרי מרקו פולו כיכבה יונת דואר בקרב ווטרלו, ובכך כנראה השפיעה על גורל ההתיישבות בארץ ישראל. מה עניין שמיטה לכלי מיטה, תשאלו בוודאי. אז ככה, קרב ווטרלו שניהל נפוליאון נגד הצבא האנגלי על אדמת בלגיה ב-18 ביוני 1815, העמיד, כצפוי, במתח רב את שתי האומות, צרפת ואנגליה. הבורסה האנגלית שקשקה בחשש להתפתחויות. דרכי התקשורת באותם ימים היו כידוע אטיות מאוד. נתן רוטשילד, מהשלוחה האנגלית של המשפחה היהודית העשירה בעולם, הצמיד יונת דואר לאחד מחיילי הכוח האנגלי ופקד אליו להעביר אליו את תוצאות הקרב מייד עם סיומו.

 

שליחו של רוטשילד, שנשא את היונה, לא נהרג בקרב למרבית המזל. לכן, כשהאנגלים הביסו את

נפוליאון בפיקודו של הדוכס מוולינגטון, החייל שילח את היונה, שכעבור מספר שעות נחתה

בשובך של רוטשילד, כשהיא מביאה אתה את המידע החם והבלעדי. רוטשילד מיהר לבורסה

בלונדון, התייצב על יד העמוד שבמרכזה והודיע בקול רם שהוא מוכר הכל. הסוחרים האנגלים,

שהכירו בחוכמתו וידעו שיש לו יכולת בלתי מוסברת לקבל מידע ממקומות רחוקים, הניחו כי

האנגליה הובסה במלחמה ושלרוטשילד יש מידע אמין ולכן הוא ממהר למכור את מניותיו. לכן גם

הם מיהרו למכור כל נייר שהיה בידם. מה שסוחרים הממולחים האנגלים לא העלו בדעתם היה,

שרוטשילד שלנו ימתין במנוחה עד שכל המניות יוצאו למכירה ובזול, ואז הוא רכש אותן בפרוטות.

כעבור כשלושה ימים, כשבשורת הניצחון הגורף של הדוכס מוולינגטון הגיעה סוף סף לאי הבריטי,

היה כבר רוטשילד האדם עשיר ביותר בממלכה, כשחברות הרכבות, מכרות פחם ונכסים בעלי ערך

אחרים עברו לשליטתו.

 

ואיך זה קשור לציונות? משפחת רוטשילד, שהפכה לעשירה מאוד, תמכה ביד רחבה בהקמת המושבות הראשונות בארץ ישראל, שהייתה ענייה ביותר תחת השלטון האותומאני ומי יודע לאן הייתה מגיעה ההתיישבות ללא תרומת משפחת הנדיב.

 

ואם בעתידה של הציונות עסקינן, אז חשוב להזכיר את הפרק החשוב בתולדות מלחמת השחרור

כשבצה"ל היה חיל יונאים. מעשה שהיה כך היה. דוד בן גוריון קרא אליו עוד ב-1939 בחור

ירושלמי ששמו עץ הדר, וביקש ממנו להקים עבור ההגנה חיל קשר שיתבסס על יוני דואר. עץ

הדר, שהיה בחור רציני מאוד, הפליג לבלגיה, ורכש מספר יונים. יוני הדואר מוקמו בעיקר בפינות

החי בקיבוצים ובגן החיות בתל-אביב, כשהחייל מוקם בסודי סודות, כדי שהבריטים לא ידעו דבר

אודותיו.

 

האגדה מספרת שבליל הגשרים הידוע, בו פוצץ הפלמ"ח ב-17 ביוני 1946 11 גשרים שחיברו את

ארץ ישראל עם שכנותיה, כדי למנוע פלישה אפשרית של צבאות ערב, נשא אחד הלוחמים

שנשלחו אל גשר אכזיב יונת דואר. אך הכוח התגלה והיו גם הרוגים. הבריטים, כך לפחות מספרת

האגדה, חיברו ליונה סימן כזה או אחר, עקבו אחרי מעוף היונה והגיעו בעקבותיה לקיבוץ יגור.

בעקבות המעקב אחרי היונה הם תכננו וביצעו את "השבת השחורה".

 

חייל היונאים השתתף גם בקרבות מלחמת השחרור והתקיים בצה"ל עד שנת 1954, אז החליט הרמטכ"ל משה דיין לסגור אותו. אלון סבור, כי היה מקום להמשיך ולקיים את החייל, כי ליונים, בניגוד למכשירי קשר, לא נגמרות אף פעם הבטריות. הטווח שלהן הוא הרבה יותר רחב מזה של מכשירי הקשר, במיוחד כשמדובר באלה של שנות החמישים. אבל מה, פקודה היא פקודה.

  

ומלחמת השחרור מחברת אותנו אל הספר "יונה ונער" של הסופר מאיר שלו. מתברר, שלקראת כתיבת הספר פנה שלו אל אלון וביקש שילמד אותו משהו על יונים. ומאחר שעלילת הספר עמדה להתרחש במלחמת השחרור, הפנה אותו אלון אל אימא שלו ואל חברה שלה, המתגוררות כיום בבית אבות בנתניה. החברה של אימא הייתה יונאית בקרבות מלחמת השחרור. ובעקבות המפגשים בנתניה, שילב הסופר בספר את פרשת שובך יוני הדואר שהיה מוסלק בגן החיות בתל-אביב. אלון מראה לנו חוברת מצהיבה ובה הדרכה למגדלי יונים. את התרשים המרכזי מהחוברת הפך שלו לשער של הספר. ממש לפני שהספר עמד להישלח לדפוס, שוחח אלון עם שלו והסופר התנצל במבוכה וסיפר, כי הוא כתב על נער שהשתתף בקרב סן סימון בירושלים ושילח משם יוני דואר, אך לאמיתו של דבר בקרב סן סימון האמיתי לא היו מעורבות יוני דואר.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים