ד"ש מחו"ל: פטריות בקיץ

תמר רז


ביערות האשוח השמש כמעט לא חודרת ושוררת בהם תמיד אפלולית נעימה * ואוצר צפון בהם: שלל פטריות, חלקן טובות למאכל ואחרות סתם נאות לצפייה * רשמים "פטריותיים" מצ'כיה

 

אירופה מבהיקה בירוק. להפך מאצלנו, כאן ירוק בקיץ וחום-צהוב בחורף. עכשיו קיץ. אילו יכלו הישראלים לבלות, ולו שבוע אחד בשנה, בירוק-הירוק הזה, עם שפע המים שמסביב, אולי היינו כולנו נראים אחרת, רגועים וטובים יותר.

 

השנה היה כאן, כלומר בצ'כיה, קיץ קשה. יולי היה חם, אפילו יותר מאשר בארץ. 35-30 מעלות בארץ שאין בה מזגנים, זה די קרוב לגיהינום. המפלט היחיד הם היערות, ומאלה לא חסר כאן. ביערות האשוח השמש כמעט לא חודרת, שוררת תמיד אפלולית נעימה. ואוצר צפון בהם: שלל פטריות, חלקן טובות למאכל ואחרות סתם נאות לצפייה. נהוג כאן לומר שעת הפטריות היא בזמן "החגים היהודיים", חגי תשרי. השנה, אולי בגלל החום, הן הקדימו. באמצע אוגוסט כבר היה שפע של פטריות ביערות. והצ'כים (כמו הרוסים אצלנו), יש להם הובי - הולכים לאסוף פטריות. בכל דרך שתיסע תראה בצדי היער מכוניות חונות, בתוכו פנימה ה"פטריותים" (כך קראנו להם), עם סלי נצרים או שקיות נייר - לאסוף פטריות בשקית ניילון יכולים רק תיירים כמונו - והם יוצאים מן היער בסלים מלאים.

 

יש משהו מיוחד באיסוף הפטריות. אתה הולך באפלולית היער, השזורה לפעמים בזהרורי שמש, הקרקע מכוסה עלים חומים בהירים, ולפעמים כתמי אזוב ירוקים מכסים אבנים וגזעים. הפטריות שאתה מחפש נבדלות אך במעט מצבעי העלים או האדמה. יש גם אחרות, גדולות, צבעוניות, בצורות מרהיבות - אבל אלה הן הרעליות, בהן אינך נוגע. עיניך בולשות כל פיסת קרקע, והנה קורץ לך פתאום הכובע החום, כהה או בהיר, ואתה יודע - מצאת!

 

המומחים המקומיים מיטיבים לדעת היכן ביער אפשר למצוא אותן, ואיזה מינים יש בכל מקום. כי יש מינים רבים. אנחנו הזרים, לשם ביטחון, ניקח רק את מה שאנו מכירים - האורניות, עם כובע חום וספוג צהוב. וגם מאלה יש מינים שונים, החל בפטרייה האצילה שכובעה בהיר וגזעה מתרחב למטה כמו אגס, וכלה בבנות דלת-העם, עם כובע רירי וגזע דק, שאליהן אפילו לא טורחים להתכופף בימים של שפע (מלבד ישראלים כמונו. אני לא יכולה לדלג על אף אחת, גם אם היא חצי-אכילה). החברות המקומיות, שקיבלו על עצמן לחתוך ולייבש בשבילנו, השליכו אותן בעקימת חוטם. יש כאלה שהספוג שלהן אינו צהוב אלא אדום, ובייבוש הן משחירות לגמרי. אבל הן נותנות טעם טוב לתבשיל, מנחמת אותי המארחת כשהיא חותכת אותן והפיסות משחירות לעיניי. אחרות, כשהן נחתכות, מכחילות פתאום. רצוי לערבב מינים שונים ביחד, זה מעשיר את טעמו של התבשיל.

 

וישנן המתחזות. אלה מופיעות לרוב כשהאמיתיות דווקא נדירות. דומות להן בצורתן ובצבען, רק הספוג לבן לגמרי וכשתטעם, כדי לבדוק, הן מרות כלענה.

 

ולבסוף, ישנה זו מן האגדות - אדומה עם נקודות לבנות. "מוחומורקה" קוראים לה כאן, "זבובנית", כי הזבובים נמשכים אליה. כשראיתי אותה פעם ראשונה נדהמתי, חשבתי שכאלה יש רק בספרים המצוירים. היא רעילה ביותר ולא כדאי אפילו לגעת בה.

 

וכך אתה מהלך לך ביער, עיניך בולשות, ופתאום, כאילו משכה את מבטך בחוט קסם, אתה רואה את זו שחיפשת. חשבת שזה סתם עלה או אצטרובל, אבל לא, זאת היא, רק מחכה שתאסוף אותה. לפעמים האיסוף הוא גם בגדר אימון גופני. היער נטוע על מדרון ההר ואתה מטפס מעלה מעלה כמעט מבלי משים, אך פתאום כולך מזיע ונוטף. כאן כדאי שתעצור רגע, תשב לנוח ותיתן לרוח לייבש אותך. מדי פעם המשקפיים מתכסים אדים ושוב צריך לעצור ולנוח, כי איך תראה את היפהפיות הנחבאות?

 

הפעם היה הציד מוצלח במיוחד. מצאתי אחת מן האצילות - ענקית, 15 ס"מ גובה ו-12 ס"מ קוטר הכובע - יש גם גדולות יותר. את זאת לא ייבשנו, עשינו ממנה שניצלים, תאווה לחך.

 

את המיובשות לוקחים הביתה, וכך יש לנו כל החורף מרק-תאווה לשמח את אורחינו. המתכון פשוט: שורים חופן פטריות מיובשות בחלב או במים למשך הלילה, מוסיפים תפוחי-אדמה, גזר וכרפס (סלרי) ותבלינים לפי הטעם - ויש. שפתיים יישק. אז שיהיו לכולנו שלום ירוק ושנה טובה.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים