שירים

יגאל פרנקל - רשפים, ראובן עזריאלי - רמת-יוחנן, יונתן קנסקביץ - גזית, יוסי צור - דפנה, טלילה ירבעם-גל - בית-השיטה


החלום

יגאל פרנקל, רשפים

 

יש לכל בן-אנוש חלומות נסתרים

שבהם יהגה כל ימיו שוב ושוב,

חלומות עליהם אין עם איש מדברים,

רק לרחש לבו בעל-נפש קשוב,

אין על כך מוותרים, אין על כך מתפשרים

גם אם רק אשליה היא, טעות בחישוב.

החלום שוב לשמוח בחג הפורים,

החלום לשגשוג, לפריחת היישוב,

החלום שוב לזכות בחיבת ההורים,

החלום להצליח, להיות איש חשוב,

החלום להגשים אהבת נעורים,

החלום שהבן שנפל עוד ישוב.

 

סכר שתיקת הנופלים

ראובן עזריאלי, רמת-יוחנן

 

כברד מכות המילים מכל עבר

כאשד המלל גולש משפתיים

כקצף גלים נשברים על החוף.

 

סכר שתיקת הנופלים הרועמת

גם הוא את הזרם לא יעצור.

 

הם שוב לא ידברו,

לא יסבירו,

אולי חיוכם הקפוא

סליחה מבקש.

 

על משא הכאב,

על מטען הצער,

שכתף לשאתו

לא יוכלו להטות.

 

ואנחנו מלבד את משא הצער

כורעים תחת הררי המילים הריקות.

 

נעלמים

יונתן קנסקביץ, גזית

 

רגע אחרי שהרקיע נצבע בשחור.

אולי הם עדיין אתנו, למרות שבעינינו הם אינם.

נחבאים ובוהים בין צללי שפיותנו,

כמהים לאהבתנו,

שותקים בינינו לבין עצם קיומם.

נפגשים עמנו בחלומות שטופי זיעה קרה ודמעות,

מיוסרים מתהיות על מה שיכול היה להיות אלמלא.

לעתים דורשים נקמה, זועקים בדממה את שקרה, ומדוע?

מבקשים שנאמין, למרות שאולי לא נבין במה,

מנסים שוב לנשום אל נשמתם המבולבלת נשימה,

לפעום רק עוד פעם אחת, פעימה.

משתדלים לקוות ולהסיר דאגה, מחייכים בערגה,

כמו אז, שהיינו...

לפני שפינינו מחשבותינו לזיכרונות נשכחים,

כשהם, שהיו, לאטם דועכים ונשארים לבדם,

עצובים וכואבים את מר גורלם,

בעוד אנחנו מתעוררים ונזכרים בגעגועים ארורים,

באלו שבעינינו כבר אינם.

 

כשלפתע

שקט מושלם...

לרגע נדמה היה לי שראיתי.

ואז, כלא היה מעולם.

הוא נעלם.

 

מועדון "לילות לבנים"

יוסי צור, דפנה ("חבר מועדון" במיל')

 

מוקדש למשפחות "המועדון"

 

מועדון "לילות לבנים" אינו עוד מועדון

הוא בלעדי להורי ילדים בלבנון

לא כל אחד לחבור מורשה,

לנו יש גאוות יחידה ומורשת.

 

ויש ביחידה הזו "המובחרת"

"חברים של כבוד", מפוקפק אומנם

הם יישארו בו לעד על כורחם

 

"לילות לבנים" כבר מזמן בלי חשבון

מפחיתים פעימה עם כל צליל טלפון.

ויש גם "אחוות לוחמים" ודמעות

וילד חוזר לעתים מלוויות.

זה הנער כבר קבר חברים

התבגר הבחור, כן, צריך להשלים.

 

מועדון "לילות לבנים" או טו טו בן עשרים

לחוג יום הולדת? לא תודה, אנחנו מוותרים.

 

נרות נשמה

טלילה ירבעם-גל, בית-השיטה

 

הקיץ במלואו,

ימים-חמים ימי-שרב

ובגינה אחת ראיתי -

נרות פרחי-חצב.

עמדתי תוהה וגם נפעמת,

הן עוד רחוק הסתיו,

ושאלה קטנה שאלתי:

"מה לכם כי תפרחו עכשיו?"

ונר-חצב זקוף וגא

ענה לי בבטחה:

"ימים קשים, ימים של קרב

ודאגה בכל בית-אב,

ילדים רכים שלא חוזרים,

אותם גייסו בתוקף-צו.

ואנו הפרחים,

כנרות-נשמה,

מקבלים אותם אל חיקנו,

ומחבקת את ילדיה

אימא אדמה!"


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים