מחאה עכשיו! מתעצמים קולות המחאה של הלוחמים ומבקרי מלחמת לבנון השנייה




חמי סל

מחאה עכשיו!

קרני עם-עד

 

מתעצמים קולות המחאה של הלוחמים ומבקרי מלחמת לבנון השנייה

זכות הצעקה, הגרסה הקיבוצית

 


דורי ארבל (גדות, 29) הוא סטודנט לארכיטקטורה (שנה רביעית באקדמיה "בצלאל" בירושלים), וחייל מילואים בחטיבת אלכסנדרוני, לאחר שירות סדיר ב"אגוז" של גולני. לדבריו, את המלחמה האחרונה בלבנון התחיל עם המון סימני שאלה, וגם סיים עם יותר שאלות מתשובות. דורי מעדיף להשקיע בלימודים ולא במחאה, וגם אין לו מושג מי מחבריו למילואים שם פעמיו לירושלים כדי לדרוש ועדת חקירה ממלכתית או התפטרות של האחראים למחדל. את מה שהיה לו להגיד ולבקר אמר במסגרת הפלוגה, ורק מזה אפשר להסיק את גודל השבר אליו נקלעו הוא וחבריו. "מה שלי הפריע בתרחישים ובתדריכים לקראת הכניסה ללבנון היה היעדר ההסבר מדוע אנחנו מגיעים למקום מסוים ומה נעשה הלאה, במהלך העימות. לא הייתה שום ידיעה על השלב הבא של הלחימה, וכל השיחות עם המפקדים התמצו ב'הרעלה' שהייתה זכורה לי מהטירונות. לדוגמה: 'לא צריך יותר מנשק ומחסנית כדי לנצח את החיזבאללה', אמר לנו המח"ט, ביוהרה וזלזול שאפיינו את כל שרשרת הפיקוד. בכלל, 'ערפל קרב' סמיך אפיין את המערכה המוזרה הזו. לא היה תדריך אמיתי, אלא רק התלהמות. בהמשך כבר היינו שותפים יותר לגבי מה שעומדים לעשות אתנו. היו גם בעיות לוגיסטיות של מזון ו'ציוד בלאי', אבל זה אפיין את כל יחידות המילואים שנקראו בצו 8".

 

ש: אתה מניח שהארגון הלקוי גם גרם לפגיעות בנפש?

דורי ארבל: "בהחלט. הכניסו אותנו למקומות מסוכנים באור יום ולמשך זמן רב; הפכנו למטרות נייחות בתוך בית, ועוד".

 

ש: כיצד תנהג אם תצטרך להיקרא שוב ללבנון?

"תלוי כמה זה יהיה קרוב לפעם הזו. אני לא יודע מה להגיד כרגע. הייתה לי שיחה עם איש מילואים שסירב להיכנס ללבנון בתנאים האלה. היו לו שיקולים רציונאליים לגמרי. אין ספק שהוא יותר אמיץ ממני. להיכנס בלי לדעת מה התכלית לכל זה, הוא דבר לא-אחראי, ומסוכן".

 

מי שקיבל בימים האחרונים עשרות טלפונים מאנשים שונים שביקשו להתייעץ אתו לגבי ארגון צעדי מחאה, ותביעה להקים ועדת חקירה, הוא חמי סל מעין-שמר. סל עצמו, בוגר חיל הים, מודה שמייד לאחר שנכנס הטיל בסטי"ל, הוא הבין שיש חורבן גדול שעוד יגמד את מלחמת לבנון הראשונה. עם זאת, הוא מבקש להציג גם את הגישה האופטימית: "רק מהמצב הבלתי-אפשרי הזה ניתן יהיה לקדם ביתר שאת את הנורמאליות ואת השלום בינינו לבין סוריה ולבנון. המחאה שתתעורר עכשיו אולי תמנע את המלחמה המיותרת הבאה".

 

ש: ובינתיים אתה מעודד אנשי מילואים לקום ולעשות מעשה.

חמי סל: "אני מאמין גדול בזכות הצעקה, עוד מימי 'שלום עכשיו', 'דור שלום' ו'ארבע אימהות'. גם העצרות שאני מארגן מדי שנה הן מחאה נגד האלימות והמלחמה, מתוך הכרה בכך שרק מתוך עיי החורבות יצמחו פרחים. קרו כאן דברים בלתי-מוסברים. הייתה זחיחות והייתה יוהרה. מה שמקומם זה שאחרי הקונצנזוס לגבי המלחמה הגיעה מועקה גדולה. רק אם פרץ ואולמרט ינצלו את המצב המשברי לשיחות שלום, נוכל לומר שאולי כל זה לא היה לשווא".

 

ש: מה הטיפים שלך לאנשי המילואים שמבקשים למחות על התנהלות המלחמה?

"התמדה וסבלנות. לא להפסיק את המחאה אחרי שהמצלמות הולכות ואחרון העיתונאים עוזב. וגם: להתאחד סביב גוף מחאה אחד".

 

אגב, חמי סל יוצא בעצמו למערכה אזרחית לגמרי. הוא נאבק נגד הכוונה של עיריית תל-אביב להפוך את כיכר רבין לחניון. "לגביי זה מקום קדוש ואני לא אניח לזה לקרות".



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים