יצירה: 4 שירים, ספר על עקירת ילדים מביתם בעת מלחמה

ניצה תדמור - גבעת-ברנר, ראובן עזריאלי - רמת-יוחנן, אסתר ירושלם - פלמחים, חגי פוקס - שדה-נחום, שירה חיים


מלחמות

ניצה תדמור, גבעת-ברנר

 

במשך קרוב לשישים שנה

המילה היתה פגז.

פגז היה רוע

פגז היה פחד

פגז היה גדול כמו כל העולם

פגז היה פיצוץ אדיר שהרעיש את כל העולם

פגז היה בית קורס

פגז היה מוות

פגז היה אימא

 

ועכשיו עליי להתרגל למילים חדשות:

טיל קצר-טווח

טיל ארוך-טווח

קטיושה (עליה היינו שרים שיצאה לשוח)

 

ומה הלאה?

 

הערת המשוררת: במלחמת השחרור נהרגה אמי מפגיעת פגז.

 

לזכרם

ראובן עזריאלי, רמת-יוחנן

 

צליל קולו שנדם

חום גופו שנמוג

ברק עיניו שכבה

רעב החיים ששוב לא ישבע.

 

ידי הנשענת על חוסן כתפיו

שמוטה מיותמת,

והריק הנורא ממלא את הלב

וצרים חדריו מלהכיל.

 

באבל יחיד

לבכות אובדנם

כי אין די דמעות לכולם.

 

מוזה

אסתר ירושלם, פלמחים

 

מוזה הוא שם של פיה

שכותבת באין מלחמה.

מוזה אינה מזוזה

ואינה מזימה,

אלא רוח הקודש

של השירה.

היא באה אחר

הצפירה

ומזה טיפות

השראה

כמו דמעות.

 

כעת אני נזכרת

באין מלחמה;

בשקט שלפני

וביום שאחרי...

בכל אותם הרגעים

שהייתי הוזה

וכותבת.

 

גם עתה.

 

נגיד היום

חגי פוקס, שדה-נחום

 

בואי נגיד על טוב לבך, מסירותך!

בוא נגיד כמה טוב! כמה יפה!

בואו נגיד על אהבתנו

כל המילים היפות, כל השבחים,

בואו נגיד היום, מחר, כל השנה...

העיקר נאמר ועדיין בחיינו

כי היום אנו רואים, שומעים, חווים ואוהבים

שלא יהיה אחרינו, שיהיה בחיינו.

 

הסיפור שאינו נגמר

שירה חיים

 

ספרה של יונה טפר (יגור) "לעזוב בית" עוסק בפינוי ילדים מהגליל במלחמת השחרור * אבל אקטואלי גם היום

 

פינוי יישובי הצפון בחודש המלחמה האיר מחדש את הספר "לעזוב בית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), העוסק בפינוי ילדים במלחמות העבר. הספר ראה אור בשנת 1994, אז גם זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער. "...סיפור אוניברסלי על ילדים שנקלעו לטלטלה גדולה, על חיים במנותק מן הבית ועל שמחת הילדות שלא כבתה גם בעת צער וכאב", כתבו השופטים על הספר, בנימוקיהם למתן הפרס.

 

"לעזוב בית" מבוסס על חומרים אוטוביוגרפיים של המחברת יונה טפר (בת דפנה, היום חברת יגור), ומסופר בו על שנת 1948, בה הפכה לפליטה בחיפה, יחד עם כל ילדי קיבוץ דפנה. בספר מתבססת הסופרת על חוויותיה כילדה מאותה תקופה, על ראיונות עם חברים מהקיבוץ ועל "יומן המלחמה" שמצאה בארכיון הקיבוץ שנים הרבה לאחר מכן - כאשר כתבה את הספר. להפתעתה גילתה שהמחברת כתובה בכתב ידו של אביה, וכי זה היה אחד מתפקידיו במלחמה: כתיבת יומן.

 

בסוף הספר מופיע מסר אופטימי ועיקש: הבטחת האב לבתו, החוזרת אל הקיבוץ ההרוס, כי כעת יבנו הכול מחדש, ולא יוותרו על הכמיהה לשלום.



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים