החיים זה לא קיבוץ: מישהו שהשם שלו רשום לי בפלאפון נהרג

נועה יחיאלי


ביום חמישי, בפעם הראשונה מישהו שהשם שלו רשום לי בפלאפון, נהרג. לא חבר קרוב, אומנם, לא מספר טלפון שאני משתמשת בו, לא מישהו שמתקשר אלי או שאני מתקשרת אליו. בחור יפה נורא, החבר הכי טוב של איתי, שהוא חבר טוב שלי מהצבא. איתי ואני גרנו קרוב והיינו נפגשים בשבתות כשהיינו יוצאים הביתה, ככה שיצא שהכרתי טוב גם את החבורה שלו. בן היה החבר הכי טוב שלו. ועכשיו בן מת.

 

לפני שנה בערך נתקלתי בו כאן, באיזו מסיבה על גג תל-אביבי, ושמחתי נורא. בן סיפר לי מה הוא עושה ומה הוא מתכנן לעשות, והחלפנו טלפונים בהתלהבות של "אם שנינו גרים בתל-אביב אין סיבה שלא נשמור על קשר גם בלי איתי". דיברנו אחרי זה אולי עוד פעם אחת. ועכשיו הוא מת.

 

כשזיהיתי את התמונה של בן באינטרנט התקשרתי מייד לאיתי. אמא שלו אמרה לי שהוא באיטליה, וכבר עושה את דרכו בחזרה לארץ. כל הערב לא הפסקתי לחשוב עליו: מה עובר עליו עכשיו. איך הוא צולח את הטיסה. מה הוא חושב. מי נמצא אתו. איך יראו החיים שלו מעכשיו? שלי ייראו אותו הדבר, אבל בשבילו בן היה הרבה יותר מעוד שם לא שמיש בפלאפון.

 

אחרי כמה ימים התקשרתי אליו שוב. איתי לא נשמע במצב רוח לדבר, אז רק חיבקתי אותו בטלפון ואמרתי לו שאני פה אם הוא צריך. הוא אמר לי נורא תודה, אבל אני חושבת שאמרתי את זה גם קצת בשביל עצמי.

 

יום שישי ארוך

 

ביום שישי בצוהריים אני ויוני, אחות שלי, הצלחנו להשיג כרטיסים למופע לכבוד תושבי הצפון בהיכל התרבות בת"א. מה שהלך שם דמה קצת לשדרות הגעתון בערב שבת, לטוב ולרע. כמובן שבשדרות הגעתון לא מפזזים להם דץ ודצה, אחינועם ניני לא מרטיטה בקולה ומשה בקר לא משתולל על הבמה כאילו אין מחר. כל אלה ועוד רבים אחרים כן לקחו חלק במופע "לצפון באהבה" שנמשך מעל ארבע שעות. בסיומו עלתה תושבת הגליל העליון לברך ולהודות בשם תושבי הצפון, וציינה ש"אנחנו חוזרים לביתנו מחוזקים". אני אמרתי ליוני שאחרי ארבע שעות שכללו, בין היתר, גם ארבעה שירים של מתי סרי ועוד שלושה של שייקה לוי כאשר הכל תחת דוק עדין של כפור שכיסה אותנו באדיבות מזגני היכל התרבות, אני חוזרת לביתי מאוד לא מחוזקת. חלשה אפילו. אין ספק שהכוונה הייתה טובה, האמנים שהופיעו בהתנדבות היו מקסימים ובכלל, היה באמת נחמד, אבל צריך לדעת מתי להרפות ולתת גם לתושבי הצפון האומללים ללכת הביתה לפני שהשבת יורדת. מרוב חיבוקים חונקים את התינוק, ולפעמים צריך לדעת לגמור את המסיבה גם אם השמנה עוד לא סיימה לשיר.

 

יום שבת לא שקט

 

סבתא מדווחת שגם בעמק בית שאן כבר לא בטוח. שני טילים ארוכי טווח נפלו בסמוך לקיבוץ, וביתי השני הצטרף בין הרף לאזור המלחמה עם כל המוצרים הנלווים: אזעקות, הודעות SMS לחברים על כוננות ספיגה, פחד ובומים.

 

יום ראשון דיכאון

 

בעשר וחצי בבוקר טלפון ממושי, טלפון כזה שיודעים מה הוא אומר עוד לפני שעונים, פשוט כי יש אנשים שלא מתקשרים אליך בעשר בבוקר, אלא אם כן מישהו מת. השאלה היא, חשבתי תוך כדי שהוא נתן לי את הקדמת ה"אני מתקשר לספר לך בשורות לא טובות", מי מת.

 

לפני חודש נפגשנו כולנו, כל הסגל של הפלוגה מפעם, בחתונה של המ"פ. היה כל כך שמח וכיף, כל כך נחמד לראות את כולם שוב, גם את אלה שאני לא ממש בקשר אתם. כשבנייה (המכונה אצלנו "בניון"), הנחשק בגברי השומרון, הגיע, שכחתי בפעם האלף שהוא שומר נגיעה וכמעט שהגעתי ללחי שלו לנשיקה. יותר כבר לא יהיו לי הזדמנויות לשכוח.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים