העורף בידיהן - צל"ש לעו"ס של המ.א. גליל עליון שפעלו בקיבוצי הצפון תחת אש




העורף בידיהן

קרני עם-עד


לגליל העליון

צל"ש לעובדות הסוציאליות (ועו"ס אחד)

של המועצה האזורית הגליל העליון,

על הפעילות בקיבוצי הצפון תחת אש

ועכשיו: השותפות להליכי השיקום

 

אם נהוג היה להעניק צל"שים גם למי שמקריב נפשו להצלת תושבי קו העימות מתחושות חרדה ופחד, הרי ש-12העובדות הסוציאליות (ועו"ס אחד) של המועצה האזורית הגליל העליון, היו ראויות לעיטור היוקרתי. במשך חודש הלחימה, בין מטח קטיושה אחד למשנהו, הן תמכו באוכלוסיית הקיבוצים והמושבים. גם להן היו ילדים קטנים במקלטים, לחלקן היו בעלים במילואים, ויש גם הריונות מתקדמים - אבל הן התגייסו למשימה החשובה בכל מאודן ונפשן, לא פעם תוך נטילת סיכון גדול.

 

ארמל ליימן (מלכיה), מנהלת אגף חברה וקהילה במועצה האזורית זו השנה השלישית, עדיין מוצפת באדרנלין, שמחפה על עייפות גדולה. "עוד לא השלמנו את המלאכה", היא אומרת. "עכשיו צצות התופעות של 'פוסט-טראומה', שדורשות טיפול צמוד, אבל כבר בשלב הזה אני מקדימה ומברכת את העובדות שלי על עבודתן הגדולה. חרף הבעיות בבית, למרות שחלקן מטופלות בתינוקות רכים, הן מצאו דרך לבוא לעבודה. העומס היה רב, כל אחת לקחה אחריות על שניים-שלושה קיבוצים (29 בסך הכול), ולבד מטיפול במקרים פרטניים תמכנו במשפחות וליווינו צוותי חירום. לפני שבועיים התחלנו לקיים סדנאות שעסקו בנושאי אי-ודאות וחרדה, כחלק מהליך שיקום לכלל ציבור ההורים והילדים שנותרו בקיבוצים ולצוותי הבתים הסיעודיים, שכמעט כרעו תחת הנטל. לקחנו על עצמנו לארגן הסעות מאורגנות של קשישים, בחסות ארגון הג'וינט, ובמשך החודש האחרון הוצאנו במסגרת זו כ-400 קשישים למקומות שונים. בעזרת בעלי התפקידים בכל קיבוץ איתרנו משפחות ויחידים שנזקקו לעזרה, וניסינו לעזור".

 

ש: כיצד תפקדו הקהילות הקיבוציות?

ארמל ליימן: "במרבית המקרים הקהילות תפקדו יפה, וגם זה הודות לעבודה שהשקענו במהלך השנים, במטרה ליצור קהילות מתחדשות וחזקות שיעמדו בהליכי השינוי המואצים. קיבוץ שלא הוציא את חבריו וילדיו למרכז ולדרום, קיים פעילות במקלטים. היו ימים שהרגשתי כאילו יש לי 'סוכנות נסיעות'. לא אחת היינו צריכות 'להוציא בפינצטה' משפחות עם בעיות סובייקטיביות שהקשו עליהן את ההתמודדות עם מצב החירום. שלחנו אותן לבתי מלון. במקרים אחרים דאגנו לתושבים שעל בתיהם נחתו קטיושות, וגם לאלה ששכלו את בניהם. היו קיבוצים - כמו עמיר, משגב-עם, כפר-גלעדי ומנרה, שחלקם ספגו גם מטחים וגם פגיעות בנפש, ובהם השקענו יותר מאמץ ורגישות. תפקדנו כמו מטה-על, אבל מסביבנו היו אנשי קשר, עובדי מועצה מתחומים שונים, צוותי חינוך - שכולם תרמו המון ל'מאמץ המלחמתי'".

 

ש: חשת בשוני בין הקיבוצים המשתנים לשיתופיים?

"קשה לומר. הופתעתי דווקא מהקיבוצים החלשים יותר, חברתית וכלכלית. הם תפקדו בצורה טובה, וההנהלות לקחו אחריות מעבר למה שנדרש מהן. גם אנחנו היינו זקוקות לתמיכה ולייעוץ, ולכן קיימנו ישיבות צוות פעמיים-שלוש בשבוע, עם פסיכולוג צמוד. הצוות הפך למעין משפחה".

 

ליימן מודה שאי-אפשר להמשיך בעבודה הקדחתנית הזו זמן רב, ורק האדרנלין הוא שמחזיק אותה ערנית ושפויה יחסית. "לצערי, אין זמן לנוח", היא אומרת. "יש הרבה מה לשקם, ואחרי המלחמה תהיה לנו הרבה עבודה קהילתית לעשות. יש אנשים שנסעו, אנשים שנשארו, ילדים שיצאו מהשגרה ומתקשים לחזור. מכל זה צריך ליצור חברה אחת חזקה, וזה לא פשוט".

 

רוית אדר רותם (שמיר) היא אחת מהעובדות הסוציאליות שעליהן מדברת ארמל. לרוית שני ילדים קטנים (בן שנה, בת שלוש וחצי); בעלה, עורך דין במקצועו, נקרא למילואים, והוריו עסוקים בעבודות שאינן מאפשרות שמירה על הזאטוטים. "בתחילת המלחמה סגרו את מערכת החינוך בשמיר, והיינו צריכים למצוא פתרון לילדים. שבוע אחד הם היו אצל הוריי בקיבוץ מגן, ואני קפצתי ליום עבודה אחד בצפון ואת השאר עשיתי דרך שיחות אינסופיות בטלפון. אחר כך עברנו לבית של סבי בחדרה, והוריי שמרו על הילדים כשאנחנו נסענו לעבוד בגליל העליון מדי יום. שבוע לאחר מכן השארנו את הילדה אצל ההורים במגן וחזרנו עם התינוק לשמיר. כשחשבנו שנוכל לקיים שגרת עבודה רגילה עד כמה שניתן, גייסו את בן זוגי למילואים. כל האלתורים האלה הותירו לי מעט זמן לעבודה, אבל לא ויתרתי כי ידעתי שהקיבוצים זקוקים לנו. כואב לי שרוב הנטל נפל על בנות אחרות, ואני יודעת שיש אחדות שממש קרסו".

 

ש: ומה עכשיו?

רוית אדר רותם: "עכשיו מתחילה, למעשה, העבודה הקשה באמת. צריך להקים מערכות מחדש, וזה לא יהיה פשוט".

 

ש: מה הרשים אותך במלחמה הזו יותר מכול?

"ההתגייסות של המשפחה הרחבה שלי ושל משפחות נוספות. זה חיזק את הקשר, גיבש בין הפרטים במשפחה. יהיה מעניין לבדוק פעם מה זה עשה למשפחה הגרעינית והקיבוצית".



קיבוצי הגליל העליון


 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים