שבולת בשדה (הפוליטי) - ראיון סיכום עם שבולת שופט-אדלמן מראש הנקרה עם סיום תפקידה כמזכירת מחוז הקיבוצים ב"העבודה"




שבולת

שבולת בשדה (הפוליטי)

קרני עם-עד

 

שבולת שופט-אדלמן מראש-הנקרה, מזכירת מחוז הקיבוצים של מפלגת

"העבודה", מסיימת קדנציה סוערת * וסוף סוף מדברת חופשי-חופשי על

הזירה הפוליטית, בקיבוץ ובחוץ * ראיון סיכום, וברכת הדרך

 


בסוף החודש, אם תקבל עד אז את הוויזה המיוחלת, תמריא שבולת שופט- אדלמן למלבורן שבאוסטרליה. עד אז היא עסוקה באריזת החפצים המעטים שתיקח עמה אל היבשת השלווה (בעיקר דיסקים ישראליים וספרים) ומנסה לנוח מעט מה"רעש" שליווה אותה במשך שלוש שנים, בתוקף התפקיד שמילאה - רכזת "מחוז הקיבוצים" של מפלגת העבודה. אבל החיזבאללה, וסוללת התותחים הממוקמת סמוך לביתה בראש-הנקרה - מעניקים לה רק רגעי שקט מעטים. אולי גם בשל כך היא נשמעת "לוחמנית" וחסרת מנוחה יותר מתמיד, "סוגרת חשבונות" עם גורמים במערכת הפוליטית הארצית והקיבוצית, ומייחסת גם לעצמה כישלונות שהיו בדרך.

 

"פרץ לא מקבל אותנו"

 

נתוני הפתיחה של שבולת לא היו ממש מעודדים. בחודש מאי 2003 היא התמודדה מול אבי אהרונסון על תפקיד הרכז הפוליטי של המחוז, וניצחה אותו על חודם של שני קולות בלבד. כחצי שנה לפני כן, בבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה, היא תמכה במועמד בנימין (פואד) בן-אליעזר, בעוד מזכיר התנועה ויו"ר המחוז דאז, נתן טל, ורכז המחוז יגאל צחור, תמכו באברהם בורג. בנוסף, לא נחשבה מעולם כאחת מ"אנשי פרס", וגם בכך הפרה את הקונצנזוס התנועתי-פוליטי. גם היותה אישה ראשונה בתפקיד לא הקלה עליה את הכניסה למחוז הגדול ביותר של "העבודה", במקום יגאל צחור הוותיק והמנוסה. בדיעבד מודה שופט-אדלמן שהופתעה - הן מזכייתה בתפקיד והן מהפער הקטן שהושג בינה לבין אהרונסון. "לא היו לי שום ציפיות, היות שנכנסתי למירוץ חודשיים לפני יום הבחירות וכמה חודשים אחרי אבי, שהיה ועבד ב'שטח'. מועמדים אחרים הסירו את שמם, וכך נותרנו שנינו. לאחר שסיימתי קדנציה כמזכירת ראש-הנקרה, פנו אליי חברים והציעו לי להתמודד. לפני כן לא עלה הדבר בדעתי. חשבתי לעסוק ביזמות כלשהי באזור הגליל המערבי, עם קדימות לתחום של העצמה נשית. אבל אז התגייסו למעני חברים טובים מהקיבוץ, וחגית סיגל מכברי, ומצאתי את עצמי בראש מחוז ששנים רבות הייתי פעילה בו ובמוסדות שלו".

 

בבואה למחוז, מצאה שבולת שני מחנות (פואד-בורג) המתנצחים זה עם זה בלי הפסקה. היא הבינה שהדבר הבטוח ביותר שניתן להישען עליו הוא חניק מרשק, הרכזת הארגונית, שהקפידה לשמור על סדר ומשמעת גם בימי פילוג וקרע. את ה"שמועות" על דפוסי הצבעה עדתיים בקרב חברי המחוז, שנהגו להשמיע פואד, דליה איציק, איתן כבל ועמיר פרץ - היא דחתה על הסף. "אלה היו סיפורים שרק הצד המפסיד היה משמיע", אומרת שבולת, "והיה בזה משום ניגוח לא ענייני של המחוז הקיבוצי. אני אומרת את זה גם כמי שתמכה בכל המערכות, וגם בפריימריס האחרונים בפואד".

 

ש: התחושות האלה שבו ועלו בבחירות האחרונות לראשות "העבודה", כאשר פרס קיבל בקיבוצים יותר מ-70% תמיכה, ופרץ רק 20%.

שבולת שופט-אדלמן: "אני התנגדתי, כזכור, להתייצבות של ולוולה ושל אורית נוקד מאחורי פרס, וגם חשבתי שהפריימריס האלה מיותרים. אבל כשהבוחר קבע שפרץ יהיה יושב הראש, קיבלנו אותו בזרועות פתוחות ובנפש חפצה. בסופו של יום, על המרפסת בראש-הנקרה מול הים, אני יכולה להגיד בביטחון שזה עמיר פרץ שלא קיבל, ועדיין אינו מקבל אותנו. אנחנו נחשבים בעיניו כאנשי הממסד הישן של המפלגה, הפולני עם העיניים הכחולות. אני בטוחה שהוא היה מעורב בניסיון להקים מחוז פוליטי משלו בקיבוצים, והצלחנו למנוע את זה לאחר ששכנעתי אנשים שלו שתהיה זו טעות לפלג את המחוז. הרי ברור ששרים וח"כים במפלגה רק מחכים לקרע במחוז כדי שיוכלו להיכנס בסדק שייווצר. אנחנו חזקים, מאורגנים, ובזה כוחנו".

 

בין ולוולה לנתן טל

 

עד עתה, ובמסגרת תפקידה, לא התייחסה שבולת שופט-אדלמן ליו"ר המחוז הקודם, נתן טל, וליו"ר המחוז הנוכחי, זאב (ולוולה) שור, מטעמי לויאליות ומשמעת תנועתית. עתה היא משחררת את חרצובות לשונה. "כשנכנסתי לתפקיד נתן היה כבר שנה וחצי מזכיר ויו"ר מחוז, וכאשר ולוולה נכנס לתפקידו, כבר כיהנתי שנה וחצי בתפקיד. היה פה מצב שראש תנועה מקבל אותי, לעומת מצב שאני מקבלת ראש תנועה. השניים לא שונים זה מזה בתפיסת העולם, אך צורת עבודתם שונה. נתן טל פחות ריכוזי ויותר משתף, ולוולה מאוד ריכוזי ופועל כמעט לבדו. עם נתן, לעומת ולוולה, היה נוח יותר לעבוד. הוא נתן לי חופש מרבי למלא את התפקיד. ציפיתי שולוולה יקבל אותי באותה דרך שנתן קיבל, ולא כך קרה. הייתה לנו פתיחה קשה מאוד, הייתי המומה מהריכוזיות שלו, וחיכיתי כמה חודשים לראות מה יקרה. לא היה אכפת לי להיות הקודקוד האחרון בשרשרת הפוליטית הקיבוצית, אבל נפגעתי מזה שולוולה לא הזמין אותי לשולחן הפוליטי שהקים יחד עם חרמש, ריפמן, חברי הכנסת ועוד".

 

ש: ביקשת?

"ביקשתי כמה פעמים, הוא לא נענה, אז הלכתי הצדה. לדעתי המחוז נפגע מזה. יחד עם זאת, אני חושבת שהוא הגיע להישגים כיו"ר מחוז, ושהוא דואג לאינטרסים שלנו".

 

עוד לפני שמחליפתה של שבולת, חניק מרשק, נכנסה לתפקיד, התגלע משבר בינה לבין ולוולה בכל הקשור למכסת ימי העבודה של מזכיר המחוז. מרשק הייתה סבורה שיש להשאיר את המצב על כנו, ולוולה גרס כי יש לקצץ את המשרה בחצי, וכך אכן ייעשה בתחילת 2007. שבולת שופט-אדלמן צידדה בעמדת המזכיר, למרות שלא הודיעה על כך בפומבי. "השמעתי את הדברים עוד בימי נתן טל, חזרתי עליהם בפני ולוולה, ולמרות שלא נעים לי להתייחס לכך, היות שלא אני נדרשת לקצץ בתפקיד, צריך להגיד את הדברים באומץ: נוכח המצב הכספי של התנועה יש לקצץ בתפקיד ולבזר סמכויות לאזורים השונים. בכל אזור, להכרתי, צריך לקום תא פוליטי פעיל, כשהפעילות במרכז צריכה לרדת למינימום. ההפרטה בקיבוצים דורשת את זה, ישנם פעילים שמבינים זאת, וגם ה'קמפיין' שלי לתפקיד כלל את ההצעה הזו. נתן טל חשב שאין צורך ליישם את ההצעה. ולוולה שמע ממני את הרעיון עם כניסתי לתפקיד, אבל לא פעלתי מספיק בנחרצות כדי שזה יקרה. לא נוח לי לראות את חניק נלחמת, אבל זה מה שצריך לקרות".

 

ש: לסיום, תוכלי לעשות השלכה בין הרפת, בה עבדת עשר שנים, לבין השדה הפוליטי?

"יש בחצר הרפת המון היררכיות, פרות עם אישיות משלהן, אבל כשמובילים אותן לחצר אחרת - הכול מתפרק. יש המון רפש ברפת, ולעתים אתה צריך לטבול בו עד כתפיים, אבל אם אתה לא אוהב את זה - אל תיכנס מראש. ולפעמים אתה צריך לשחוט את הפרה הדומיננטית של הרפת".

 

ש: מי הפרה הפוליטית אליה את מתכוונת?

"יש הרבה כאלה".

 

אחרי הדברים הנכוחים והניחוחיים האלה, אפשר להבין מדוע מרחיקה שבולת שופט-אדלמן עד למקום המרוחק ביותר שאליו אפשר להגיע - אוסטרליה.

 

פוליטיקה מופרטת

 

למה מאבד מחוז הקיבוצים מתפקדים? בגלל ההפרטה! (אלא מה)

 

מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה, בתקופתה של שבולת שופט-אדלמן, ירד לכדי 13 אלף מתפקדים, לאחר שבשנת 2003 עמד על 18 אלף ובשנת 2004 התייצב על 15 אלף. החזון לחזור ל"ימי רבין", עם 30 אלף חברים, נראה רחוק מתמיד.

 

שופט-אדלמן מודה שהמצב ממשיך להיות בכי רע, ותולה את המגמה השלילית בהפרטה שכובשת עוד ועוד קיבוצים. "בעבר היו גובים את מס החבר במרוכז, על-ידי חיוב החבר בתקציבו, והיו לא-מעט קיבוצים ששילמו את המס עבור החברים, כמו שעשו לגבי חשמל, מים, עיתונים. כיום המצב הוא שהחבר נדרש לשלם את המס בעצמו (50 ש"ח), על-ידי מילוי הטופס ומשלוח הצ'ק או מספר האשראי, והדבר משפיע על מניין המתפקדים. סיבה נוספת להתמעטות המתפקדים, שנגרמת לא רק למחוז שלנו, היא בשל משבר האמון בין החבר למפלגה. אין עוד אחדות רעיונית, הרושם הוא שכל אחד עושה לביתו, והאנשים שטובת המדינה והתנועה הקיבוצית מול עיניהם הולכים ומתמעטים".

 

ש: וזה מסוג הכישלונות שאת לוקחת אותם עלייך?

"אני חושבת שהירידה במספר המתפקדים אינה באשמתי. הרי המפקד נעשה מדי שנה, בלי קשר לבחירות או לפריימריס. אנחנו שומעים בשטח דברים קשים כלפי חוסר האונים של המפלגה. נכשלתי בכך שלא הצלחתי, למרות שרציתי והבטחתי לעשות זאת, להקים פורום פוליטי של נשים. היה מפגש אחד, ואחריו הכול התמוסס. לא נאבקתי מספיק כדי שזה יקרה. גם לגבי הצעירים לא קצרנו הישגים, ורק עכשיו מתגבשת - עם סיוע רב של חגית סיגל - קבוצה דומיננטית המבקשת לפעול ולהשפיע. לגבי הוותיקים זה לא השתנה. יש 'גרעין קשה' שמתמיד ומופיע לכנסים ולפגישות, גם באוטובוסים וברכבות".



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים