שירים לעת מלחמה

יזהר בן נחום, סיליה קסטין - געש, ליר לבון, יעקב (קוני) פנר - ניר-אליהו

 

 


ביקשנו אש

יזהר בן נחום

 

ביום שבו האש פסקה

מלאה הארץ זעקה:

מוקדם מדי! בוז לדממה!

רוצים לחזור למלחמה!

ואז, לפי ההזמנה,

הגיש נסראללה עוד מנה.

ביקשנו אש - קיבלנו אש,

אז אין סיבה להתייאש.

צה"ל ממשיך בלי לוותר,

כותש, משמיד ומכתר.

אז מה אם אין שום הישגים?

רק הרוגים, עוד הרוגים.

כשכוחותינו שועטים,

אין לנו פנאי לספור מתים.

 

בני

סיליה קסטין, געש

 

כרוח רפאים

אלווה את בני לקרב

הוא יתכרבל

בתוך האפוד,

כשעיניו יבכו

חברים שאינם,

וזרועותיי השקופות

יחבקו כתפיים שמוטות

כי אין בידי

לעצור כדורים.

 

ומה אתך?

יורם ירושלים

 

עמיר מוכתם בדם

מצובה ריק

מאדם

ומה אתך?

זרוקה על הרציף

באמסטרדם.

 

מילים שאחרי הדמעות

ליר לבון

 

לזכרו של אור שחר מקיבוץ יד-מרדכי

 

לא הכרתי את אור שחר מקיבוץ יד-מרדכי, שנהרג בלחימה בלבנון בליל שבת, ואמור היה לחגוג למחרת יום הולדת 21 - אבל אחרי שקראתי על הבחור שנקטף בדמי ימיו, לא יכולתי שלא לכתוב כמה מילות שיר. אני משתתפת בצערה הנורא של המשפחה השכולה. פעם קראתי בסיפור של אנה פרנק, שכאשר ראתה סבל כה רב מול עיניה - היא אמרה שלפעמים, גם כשנראה שאין לך מה לתת, אפשר לתת את הדמעות. אז אני רוצה לתת כמה מהמילים שאחרי הדמעות.

 

אור

 

נעצת שיניים בתפוח החיים,

והיום טעם המוות אינו מרפה.

מחר אתה בן 21

וכבר עכשיו אתה צופה עלינו מלמעלה

נוגס בעננים.

טיולים לאורך שבילי הקיבוץ

עם כל הדבש הממתיק ימים

יהיו כבר בלעדיך.

היית כאן.

עכשיו נותרה רק רוח

נושבת לאורך העצים.

 

וידאו שוט

יעקב (קוני) פנר, ניר-אליהו

 

(על הנער רועי)

 

כניסה.

דממת ממתינים

בצל עצים.

שמי אוגוסט

מהבילים.

 

פני אבלים

שטופי דמעות

מתפתים לחשוב:

הזיה היא

רק חלום בלהות.

 

שיירת מלווים

מתארכת.

שדרת עצים

וטורי חיילים

נערים והורים,

שער בית קברות.

 

את כולם הוליך הקול:

נפל הנער,

נעקד.

כשה

תמים היה.

 

וממעל

זעקות אם מקוננת

מבקשת בבכייה לעצור

את העפר הנגול

על בנה הקר

ועוד מעט נסתם.

 

קינת הקהל

בבכי נשמעת

רועי

העלם

הבן

התלמיד

החייל

 

בבוקר רדפה אותנו

הידיעה

ובאנו

מקצות הארץ

הדוויה

לראות

אמת היא או בדיה?

 

(קינת חברים מתגברת)

א-ח-י-נ-ו

מחר נלך לים

לא תבוא?

מחר נלך לרקוד

לא תבוא?

 

אחינו

נעמה אהבתך לנו

מאהבת נשים

ולהיכן נוליכה?

 

אחינו

על קברך

מרקדים בענן האבק

מבקשים

אותך

ואתה מה?

האם אמת היא

או בדיה?

 

אחינו

צחוקך אותנו רודף,

בטח היית צוחק.

היית מאמין

אחינו

לראות אותנו כך

בוכים?

 

רועי

רעי

אחי

אהובי

 

(קינת האם)

באצבעותיי הדקות

מנסה

לעצור העפר

הנערם על גופך.

וכוחי הדל

לא יכול לגורלך.

ואתה מחייך כאומר

אימא עזבי

גם עם זה נסתדר.

 

בקולות שבר

מתחננת לסוב את גלגל הזמן

אל אשמורת אחרונה.

בין איילת השחר לזריחה

עת הפכו פניך

ולא זכיתי לפרידה

 

רועי

ילדי

בשרי

נשמתי.

 

רועי רועי

אולי חלום הוא

או טעות נוראה.

רועי, רועי

קוראת ואין תשובה.

 

(קינת האב)

תמונתך אליי מדברת

חיוכך מרמז סוד,

רועי בני

הייתכן כי ידעתי

לא תשרוד?

 

גופך החסון

נשמתך הזכה

חיוכך המתוק

אוהביך

איך לא יכלו

כל אלה

למתכת הרעה?

 

ואיך אין מלאך משמים

ואין: אל הנער ידך אל תשלח

 

רועי בני

זרעי

נשמת אפי

אהובי

 

רועי רועי

ראיתי מכבר את הבשורה

רועי רועי

ידעתי על העקידה.

 

פונה והולכת

שיירת המכוניות

משתרכת מתרחקת

תהלוכה ללא קולות.

 

שוקעת השמש

ליל שבת

בית קברות.

 

הערת המשורר: השיר נכתב לפני שלוש שנים, ביום ח' באב תשס"ג, כשנפל במבואות שכם רועי אורן ז"ל, ממושב אודים, חבר יקר של בני. והוא מתאים, כמה עצוב, גם לימים אלה




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים