לבנון אחרת

קרני עם-עד


בקיץ 1930 יצא רפאל סוירדלוב, מורה לגיאוגרפיה ולגיאולוגיה, לסיור בלבנון * וביקר במקומות ציוריים, המוזכרים היום בהקשר של חורבן והרס * עוד פריט נדיר של האספן אבירם פז ממשמר-העמק

 

בשעה שכל הכתבים והפרשנים מנסים להסביר מה מתרחש נכון לעכשיו בלבנון, ובזמן שחוקרי ביטחון ומזרחנים מבקשים לפענח את העתיד לקרות בזמן הקרוב והרחוק באזור הצפון, חוזר אבירם פז, האספן ממשמר-העמק, לעבר הרחוק (מאוד) של ארץ הארזים, שבשנותיה השקטות כונתה "שוויץ של המזרח התיכון". פז נזכר כי לפני כשנתיים הגיעה אליו חוברת קטנה ונדירה בשם "הלבנון" ובה רשמי מסע שנכתבו בחודש תמוז תר"ץ (1930), בדיוק לפני 76 שנה. את הספרון, שכלל (בלשון הכריכה) "ציורי מסע עם מפה ותשע תמונות" - כתב רפאל סוירדלוב, מורה לגיאוגרפיה ולגיאולוגיה בגימנסיה העברית "הרצליה" ובבית המדרש למורות וגננות בתל-אביב. הוצאת "מפת הארץ" הדפיסה את הרשמים והרישומים, שתיארו את לבנון בדרך פסטורלית ומפתה, ובית ההוצאה "מוריה" הפיץ את החוברת בקרב אנשי חינוך וקוראים מן השורה. השמות המוזכרים היום בהקשר של חורבן והרס, מעוזי מחבלים וכפרים נטושים, מתוארים בלשונו הססגונית של המורה כ"משאת נפש של כל מורה דרך ותייר מזדמן".

 

אבירם פז ממש יכול לתאר בעיני רוחו את המורה ואחדים מתלמידיו חוצים את הגבול סמוך לראש-הנקרה, טובלים בליטאני וחוצים את הארץ יפת המראה, בואכה מטולה. "שים לב לפתיח של הספרון", הוא מגחך על הלשון המליצית, "ותבין את הפער שבין לבנון של שנות האלפיים לארץ הריב והמדון של היום". וכך כותב רפאל: "כבישים משוכללים עוברים כיום לצדי הלבנון ומגיעים עד לב ההרים, ואפילו עד ארזי לבנון המהוללים. דרך נוחה וטובה נפתחה לפני כשנה ממטולה אל בקעת הלבנון, דרך מצוינה עוברת עוד מזמן הרומאים על-יד סולמת צור. בדרך זו מגיעים מחיפה לביירות, 145 ק"מ, בארבע שעות".

 

העיר צור מאכזבת מאוד את סוירדלוב: "קטנה העיר ודלה, אין היא אלא צל צלה של צור המעטירה. הנמל כוסה חול, מסחרה פעוט, כל קיומה על הפרדסים ומעט קנה סוכר. רחובותיה דלים, צרים ומזוהמים. פה ושם מתגוללים בראש חוצות ותעלות עמודי שיש נפלאים - זכר לימים שעברו". העיר שרואה המורה לגיאוגרפיה בשנת 1930 מונה 9,000 תושבים, ואין ביניהם ולו יהודי אחד. הוא מציין שבעבר היו יהודים, שהפיצו באזור את מלאכת צבעות הטקסטיל, אבל אלה יצאו מהעיר. בטרם הגיעם לביירות פוקדת חבורת המטיילים את העיר טריפולי שעל שפת הים בסוריה, ובה כ-50 אלף איש. הם משתאים לגלות עיר יפה, שופעת כל טוב. "פרדסיה וכרמיה, שדותיה ומטעיה מושקים מים בשפע שאין דוגמתו בשום עיר מערי סוריה. כל הסביבה היא כגן אלוהים ברוכת מעיינות, שיחי שושנים ותפוחי זהב נפלאים". יהודי טריפולי מונים אז 4,000 נפש, ועל-פי עדות הגיאוגרף הם רחוקים מארץ ישראל ואין להם דבר עם התנועה הציונית. "נתונים הם בסביבה ערבית, קופאים על שמריהם מתוך אי-ידיעה, וחיים את חייהם המובדלים ברחובות הצרים. רבים מהם דוברי צרפתית. שמחים הם לקראת יהודי הבא מהארץ ובשורת ציון בפיו. בעמל לא רב אפשר היה לעשות גדולות ביניהם".

 

לאחר ימים מספר מגיע המספר לכפר עינתה, כפר מרוניטי עלוב, ומשם הוא גולש לבקעת הלבנון ואל העיר המהוללה בעל-בק, אותה הוא מכנה "רבת פלאים וקסם". וכך הוא כותב על בעל-בק, שכזכור זכתה ל"ביקור" הסיירות המובחרות רק לפני שבוע. "מספר תושביה 6,000, רובם מושלמים (מוסלמים) ומיעוטם נוצרים וגם מטואלים ומרוניטים. מקורות אשוריים ומצריים מזכירים את המקום בשמו הצידוני: 'בעל בכי'. בעל בק שייכת לסוריה ולא למדינת הלבנון הגדול".

 

מבעל-בק, מרכז התיירות בבקעת הלבנון, ממשיכים סוירדלוב ובני לווייתו לעיר זחלה, מרחק 46 ק"מ. שפת נהר הליטאני מרובדת בצפצפות רבות, בעצי תות, בכרמי גפן וזיתים, כבאיטליה וספרד. "הקרקע הפורייה", כותב המבקר, "והמים המרובים, וגם השפעת התרבות האירופית, הפכו את חלקה הצפוני של הבקעה למקום ברכה ואושר".

 

אם יכלול הכוח הרב-לאומי חיילים מצרפת, יהיה בכך משום "דז'ה-וו" היסטורי. בשנת 1930 נשלטת לבנון על-ידי המנדט הצרפתי, והשפה המדוברת השנייה היא צרפתית. בספרון מוזכרים גם השיעים: "קנאים לדתם ובמגע עם עמים אחרים לא יבואו. נפוצים הם מצפון מטולה ומזרח עמק עיון ועד דרום הלבנון. מספרם קרוב ל-50 אלף".

 

סוף הספרון "לבנון" מוקדש למעין אפילוג של הכותב, שנראה כיום כחלום באספמיה. "עלינו להכיר את הלבנון לכל מעלותיו. אנו עומדים בקשרי מסחר עם ביירות ויתר הערים. אנו מוכרים ללבנון את התוצרת שלנו וקונים ממנו כמה וכמה דברים במאות אלפים לירות לשנה. עלינו להכיר את השכן יפה-יפה. בעבודה מתאימה, באיכות הטובה של סחורותינו, אנו יכולים להפוך את לבנון לשכן טוב ורצוי לנו".

 

אינשאללה.

 

ובינתיים, בסוריה

 

לצד הספרון האופטימי "הלבנון" של רפאל סוירדלוב, יש באוסף של אבירם פז גם כמה וכמה עיתונים סוריים שיצאו לאור בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים. סוריה, בעלת בריתה של לבנון ומי שעומדת מאחורי ארגון החיזבאללה, ידעה כבר אז לתאר את המאבק בין הצבא הסורי ל"כובש הציוני" בציורים מצמררים. הציור של היהודי הנמלט מאימי הרובים המכודנים שנדמים כמטר רקטות הניתך מהשמים - התגשם בחלקו, בצורה מצמררת, 39 שנה אחרי. הנעל הסורית שחוצה את הגדר ומועכת את החייל היהודי - נראית סהרורית הרבה יותר.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים