סיפורי-צפון: מלחמת לבנון ה-2 - הטלפון מיונתן בשיא

סיפורי-צפון: מלחמת לבנון ה-2 - הטלפון מיונתן בשיא

 

ירמיהו בן צבי

 

 

 


או: בין לבנון הראשונה לשנייה

 

יום ראשון לפנות ערב. שבוע השלישי למלחמה, מטחי הקטיושות לא חדלים, הצפירות קורעות את השלווה והדי הבומים נשמעים היטב. רק לפני ימים מספר, עוד היינו רצים לטלוויזיה לברר מיקום מדויק של ה"נפילות", היום כבר לא. במלחמה הווירטואלית הזו, הדיווחים העכשוויים של "כתבינו הפרושים בשטח" כבר אינם אייטם חדשותי.

 

אני חוזר מן ההליכה היומית שלי עם נעמה.

 

מלחמה או לא, הקיץ מבשיל פירותיו. עוברים בתאנים, חולפים בליצ'י. עכשיו, הבטן מלאה, הידיים דביקות, פלגי זיעה זורמים מן הפדחת אל תוך העיניים. אני בדרך לעשות לי נס. בינתיים אני מקשיב להודעות. הפתעה. מן העבר השני עולה קול עמוק, כאילו מן האוב שאומר: זהו קול מן העבר.

 

אני מנסה להיזכר. ואני באמת מופתע, זה הקול של יונתן בשיא. רואה בעיני רוחי את החיוך שנשפך על פניו כשהוא מפתיע כך בהודעה טלפונית בלתי צפויה. אחר כך הוא מסביר שהוא קרא את "הדף הירוק", ובין השאר ניתקל ברשימתי הפיליטונית על ה"היערכות למלחמה" במערכת העלון. והוא מצלצל לשאול מה שלומי, מה אני עושה בימים האלה, וגם מזכיר לי דרך אגב, ימים אחרים, ואי אלה מעשי מלחמה שפג תוקפם לפני 24 שנים, איך "ששנו אלי קרב" במלחמה ההיא, איך "כבשנו" את כפר כנא, ומסיים בלהשתמע.

 

לא. הוא לא אומר שזה קשור לעובדה שבבוקר של אותו יום צה"ל הפציץ את כפר כנא. זיכרון של שנינו שאי אפשר למחוק אותו. ואני מוצא את עצמי עומד ליד הטלפון, שקוע בשרעפי, מעביר מול עיני את התמונות של אותה מלחמה שהתחילה באורז ודובדבנים, ב"40 ק"מ" כ"אורנים קטן", רק... לחסל את התשתיות של אש"ף, הסתבכה ב"אורנים גדול", ושקעה בביירות, בבוץ הלבנוני למשך 18 שנים מדממות.

 

אבל כאמור, אז היה אז, והיום זה היום. היום המלחמה שלי מצטמצמת בדאגה למי שעושה את העבודה, היום המלחמה שלי היא בלי אש, בלי עשן, וריחות, ואבק, וסירחון, וזיעה, ודם, הרבה דם.

 

אז הסתערנו על גבעה זו או אחרת, סרקנו, וחיפשנו, וניקינו, כמו שאומרים היום. הפחד ממה שעלול לצוץ מולך מאחורי כל שיח, או סלע, או תעלה, או קיר, היה אמיתי מאוד. אבל השיחות המהותיות על הזלדה היו תמיד, אבל תמיד, חוזרות אל תוצאות המונדיאל. כן, כן, גם 1982 הייתה שנת מונדיאל. זה עזר לא לחשוב, לא להפנים את מה שרואים: הרס, חידלון, גופות חרוכות ומרקיבות שפזורות בשטח, גוויות שהיו פעם בני אדם.

 

והיה גם הרעב. "חמישייה" וקרקרים לכל היום. המנהלה התנהלה בקצב משלה, לא כל יום הייתה חבירה עם הכוחות. ביום החמישי ללחימה, בשעות אחה"צ המאוחרות, כשהשמש כבר נטתה אל הים של צידון, מישהו דאג להזכיר לנו שלא נשכחנו, הגיעו שתי מכליות מים. באחוריהן סידרו צינור ברזל ארוך עם כמה ברזים, ועשרות חיילים נערכו בתור לרחוץ את עצמם כולם עירומים, בלי בגדים, בלי דרגות, ואפודים, וחגורים - מראה סוריאליסטי עם השקיעה, סתם גופות אנושיים, בשר ודם שנראו לי פתאום כל כך חסרי מגן... לא שחורים, לא בלונדינים, לא ג'ינג'ים, כולם מלוכלכים ומסריחים. כמובן שלא הייתה שם שום תשתית, המיכליות עמדו על צלע ההר ורוקנו עלינו את תכולתן היקרה. כעבור זמן מה נוצרה שם עיסת בוץ כזו שבכלל לא היה ברור אם תצא נקי מה"מקלחת" הזו. באותו יום הגיע גם מטבח שדה וזכינו לאוכל חם.

 

למחרת נערכנו על הגבעות מזרחה לעין חילוואה, מחנה הפליטים הגדול ששכן ממזרח לצידון, והיה נתון לכתישה מאסיבית של חיל האוויר מזה שישה ימים. עמדנו מוכנים לכניסה רגלית בשני צירים, כל אחד ברחוב החרב שלו, או ממה שנשאר ממנו.

 

רצנו מבית לבית, עלינו ירדנו, ירינו, חיפינו, אבל מכיוון בית הספר שבמרכז המחנה המשיכו לירות. כל הזמן המשיכו לירות. פתאום ראיתי בין ההריסות ילדה קטנה עם שיער ארוך מדובלל, נושאת על ידיה גוויה קטנה של תינוק נפוחה כמו בלון. היא הלכה כאילו שאין מלחמה סביבה, כמו אטומה לכל המהומה וקולות הנפץ, והיא לא מיהרה לשום מקום, סתם הלכה, אבודה בגיהינום הזה ונעלמה פתאום באיזה פתח אפל. אני גם זוכר את שברי הזכוכית שהיו פזורים כמו שטיח בכל מקום, היה צריך להיזהר שלא להחליק עליהם.

 

והנה היום, 24 שנים אחרי, פתאום, בלי הודעה מוקדמת הטלפון הזה... באמצע המלחמה הזו שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש, ואתה נזכר שבעצם היית בדרך לקפה, אז מה קרה? כן, באמת לא קרה כלום. התרגשות קטנה וזה עובר.

 

ואני ניגש לקומקום, מכין את ה"נס" שלי, חוזר עם הכוס למרפסת, מתיישב וממשיך לבהות. הנה, אני חושב לעצמי, מלחמה זה חרא, זה לא מה שרואים בטלוויזיה. כמה סבלנות ואורך רוח צריך הבנאדם, על מנת לא לשקוע בדיכאון בימים של כישלונות, ולא להיכנס לאופוריה בימים של הצלחות. ככה או ככה עוד יגיע גם זמנם של אלבומי הניצחון.








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים