יצירה: ביקורת תזמורות, 2 תערוכות צילום, תערוכות

דוד עורי, שירה חיים, קרני עם-עד


זו דעתי: התעלמו מהציונים

דוד עורי

 

"ציוני" מינהל התרבות עושים עוול לתזמורת הקאמרית הקיבוצית

 

בתדהמה גוברת והולכת קראתי את סיפור חלוקת ה"ציונים" לתזמורות בארץ על-ידי מינהל התרבות, אשר במחי עיפרון אחד מינה עצמו לשר התזמורות. וכי מה חושבים להם הבוחנים המכובדים, שהקהל שלנו אידיוט? אני מבקר קבוע בקונצרטים של התזמורת הקאמרית הקיבוצית - תזמורת שכל חבריה נאספים מרחבי הארץ ונוסעים מקצה עד קצה להופיע בפני קהל אוהד, בתוכניות רציניות ולעתים לא קלות - ולדעתי, כמבקר מוזיקלי, הם עושים זאת מצוין. מגיע להם ציון (אם כבר מחלקים ציונים) הרבה יותר גבוה מ"תזמורת נאותה", כפי שקבעו הבוחנים. אני רק מקווה שהקהל יתעלם מדברם של הבוחנים (כמו שהוא מתעלם, לעתים, מדברי המבקרים) וימשיך לרוץ לקונצרטים של התזמורת הקאמרית הקיבוצית.

 

מרקמים בטבע

שירה חיים

 

תערוכה חדשה לצלם אלדד ורדי מגבעת-חיים איחוד

 

תערוכת צילום חדשה, "ים מים שמים", בבית גבריאל (נעילה: 27.8) לאלדד ורדי, מקיבוץ גבעת-חיים איחוד. "מילדותי אני מצלם", אומר ורדי. "זה התחיל ממחקר מעמיק כיצד עובדת המצלמה, שבמהלכו פירקתי לגורמים מצלמות ישנות, ובהמשכו צילמתי בטיולים בארץ ובחו"ל, בצבא, ובכל הזדמנות אחרת. בצילום שלי אני בוחר אובייקטים המעניינים אותי להתבונן בהם מקרוב, כאלו שצדים את המבט שלי, אלה שהמבט האינטימי מוציא מתוכם עניין כלשהו: זה יכול להיות טקסטורה שנחשפת על-ידי זום, אור על פני המשטח או מאחוריו, או צללית של דמות הניבטת מתוך הפריים".

 

בצילומים המוצגים בתערוכה הזו נעשה שימוש רק במצלמות סטילס, ללא התערבות או עריכה כלשהי של הצילום. בהגדלות שבוצעו לצורך התערוכה השתדל ורדי להיצמד, ככל הניתן, לצבעים ולתאורה שבתמונה המקורית. המכנה המשותף לעבודות הוא הניסיון לחפש בטבע מרקמים, טקסטורות, שהעין - במבט היומיומי - אינה משתהה עליהם. "בחירה מוצלחת ולחיצה בזמן מצליחות להעצים את הנופים, את האובייקטים, ונותנות לצופה אופציה להסתכלות אחרת על סביבתו", מבהיר ורדי.

 

צילום רוכב

שירה חיים

 

"רגעים של טור דה פרנס", תערוכת צילום בקפה "מוזה" בגן השלושה

 

ה"טור דה פרנס" נחשב לאחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, ומהיוקרתיים ביותר. תחרות זו מאגדת, במשך שלושה שבועות, את טובי הרוכבים בעולם. זהו אירוע קשה מבחינה פיזית ונפשית, המעמיד מטלות רבות ומגוונות בפני הרוכבים והקבוצות. המסלול משתנה מדי שנה, ולמרות זאת ישנם קטעים "מיתולוגיים" שאינם ניתנים לשינוי, אשר במשך השנים הפכו למוקדי עלייה לרגל. אחד מהם הוא  ,Alpe d'Huezתחנת סקי באלפים, שבה התחרו ביניהם כל גדולי הרוכבים. תערוכת הצילום "רגעים של טור דה פרנס", שנפתחת מחר (שישי, 4.8) ותוצג בחודשים אוגוסט-ספטמבר בגלרייה של בית הקפה/ספריה "מוזה" שבגן השלושה - הסחנה (אוצר: משה ברקוביץ', ניר-דוד), מוציאה לאור את הרגעים שהופכים את ה"טור" למה שהוא: רגעים של סבל פיזי, של ידידות בין המתחרים, ועוד. צלם התערוכה, אילן עזריה, יליד ירושלים ורוכב אופניים - יצא בעקבות הטור בקיץ 2001. מסע צילומים זה בא בעקבות הרצון להיות באירוע עצמו קרוב ככל שאפשר לגדולים ביותר, כגון ארמסטרונג, ג'לבר ועוד רבים.

 

מציאות אחרת

קרני עם-עד

 

למרות התותחים הרועמים, המוזות לא שותקות (לפחות במרכז) * גיורא כהנא (שריד) ב"צוותא" * איור ואנימציה  ב"סדנת אמני הקיבוץ" * דו"ח המבקר הצפוני

 

"כשהתותחים יורים המוזות שותקות", גורסת המימרה השחוקה עד דק, וביחס לצפון היא קולעת למציאות בדיוק של רקטת קטיושה על נהרייה. "עונת המלפפונים", שגם כך שורה על האמנות הפלסטית בחודשים יולי-אוגוסט, מבליטה את ה"מיצג" של מנחם הורוביץ, שמתברר כי הוא מרתק את שוחרי האמנות יותר מאשר הגלריות שעוד נותרו לפליטה. הציור השולט הוא של מפת גבול הצפון, עליה מסומנים אתרי הנפילות. מישהו "פוסט-מודרניסטי" עוד יעשה מזה פעם הרבה כסף.

 

ובכל זאת, שתי תערוכות שבוראות מציאות משובבת נפש, הרחוקה ביותר שאפשר לתאר מהעימות בצפון: גיורא כהנא (שריד) הציג ב"צוותא" נוסטלגיה במיטבה תחת השם "ימים ראשונים ושנים" (אוצר יעקב קורלנדר). כהנא מצייר, סביר להניח שעל-פי צילומי ארכיון, את הקיבוץ הישן והטוב, על אנשיו הטובים. הוא עושה זאת בשחור לבן ובצבע, תוך שהוא מצרף לציורים דברי הסבר קצרים. העבודות, ש"מדברות" באינטימיות יתרה לחברי שריד, מצליחות לרגש גם את מי שלא גדל בחצרו של קיבוץ ולא התחכך עם טרודה מסאריק המבשלת, קוטי צוקר הנויניקית, והמשורר נתן יונתן. בכל מקרה מדובר באסקפיזם במיטבו, מעורר געגועים לקיבוץ שהיה ואיננו עוד.

 

לא הרחק מ"צוותא", במרתף בניין "המגדל", הוצגה תערוכת סיום השנה של בוגרי הקורסים המתקדמים לאיור ואנימציה של "סדנת אמני הקיבוץ". מדובר בפורמטים קטנים, הנדמים כבולי דואר על פני קירות הענק, ורובם מתמקדים בציורים שנעשו על-פי ספרי ילדים או יצרו ספרים כאלה בעצמם. גם אם לא התגלה כאן ה"דני קרמן" הבא, הרי שיש פה כמה כשרונות לא מבוטלים שלבטח יאיירו בעתיד ספרי ילדים או עטיפות ספרים. אחת כזו היא סיגל אלפסי, שבחרה בטכניקה המדמה תחריט עץ, ויצרה בעזרתה דימויים "מפורקים" המצטרפים למעין סיפור קומיקס אישי. בנוסף מציגה אלפסי רישומים מעודנים שמרחיבים את המנעד האמנותי שלה. אפרת רייזמן, נועה ליכט, ליאת הרוש, נועה רבאור, יעל חכם, דקלה שיבולת והילה שחר הם שמות שכדאי לזכור בהקשר הדור החדש של מאיירי העתיד. סדנת אמני הקיבוצים, למרות צניעותה ביחס ל"בצלאל", "המדרשה" ו"אורנים", משתבחת באמנים-מורים מצוינים. שולה קובו (גלאון), מנהלת הסדנה, מעידה שגם אם השם ארכאי במקצת (אמני הקיבוץ כבר מזמן לא מגיעים לסדנה או פועלים בתוכה) הרי שמדובר במקום תוסס ורענן שצובר כוח והישגים, כגון אלה שהוצגו לאחרונה בתערוכות הסיום.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים