במה: בוא אלי פסוק נחמד: פרשת השבוע: דברים

במה: בוא אלי פסוק נחמד: פרשת השבוע: דברים

בארי צימרמן

 


והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע ה' להם. [דברים, ב, 14]

 

כשאנו נותנים לבנו לעובדה שמתוך 40 שנות נדודים במדבר הוקדשו פחות משנתיים להליכה ישירה אל עבר היעד הנכסף, ארץ כנען, לא נותר לנו אלא להלל ולשבח את אמותינו ואבותינו על התנהגותם המופתית. התורה אומנם בחרה לא פעם ולא פעמיים להכפיש דמותם ולהנמיך קומתם, אך אנו לא נשכח ולא נסלח איך 38 שנה היו כלואים בשיירת-הנדוד הארוכה, ימין ושמאל רק חול וחול, אסורים במנעול שבועתו האיומה של ריבונם, המתעקש להשאירם במעגלי המדבר הבלתי-נגמרים "עד תום כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה".

 

נכון, היו לו סיבות לכעוס עליהם. עייפותם, תסכולם, מיעוט אמונתם ועודף תלונתם היו יכולים לשגע גם מנכ"ל פחות מנוסה מריבונו, שטמפרטורת ההתלקחות שלו, כידוע, הייתה ועדיין די-נמוכה. כשהוא ציפה מהם לעמידה איתנה, נשיכת שפתיים וספיגת קורבנות, הם רצו לברוח, לשוב למצרים; וכשמרוב בושה ופחד (ממנו) כבר אמרו "הננו ועלינו" והיו נכונים להסתער קדימה, הוא התנער מהם בבוז, אחוז בצבת עלבונו וכעסו, מנחם עצמו במסע-העונשין שתכנן: "במדבר הזה ייתמו ושם ימותו".

 

וכך זה התנהל: כל מי שבתאריך הקובע (בקדש ברנע) היה בן 20 ומעלה (אחד מאלה שפסוקנו מכנה: "אנשי המלחמה"), ידע שלארץ כנען הוא לא ייכנס ושתוך 38 שנים, לכל המאוחר, הוא גם צפוי לצאת לגמלאות שמימיות. לא היו ועדות חריגים. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שני מרגלים אמיצים, קיבלו פטור מן העונש הגורף, שחל אפילו על רבנו משה ועל אהרון אחיו. וכך השתרכה לה בחום המדבר שיירת הנדונים, ימין ושמאל, שנים על שנים, מגירה מתוכה את מתיה כטיפות זעה.

 

עכשיו, 40 שנה אחרי היציאה הגדולה, משה, אחרון הנענשים, חוזר ומזכיר לעמו את השתלשלות העניינים: 38 שנות הליכה מקדש ברנע אל נחל זרד. פחות או יותר מניצנה לסדום. שמוליקיפוד היה עושה את זה יותר מהר. ולמה דווקא עכשיו, על גבול אדום ומואב? כאן, כנראה, מת אחרון הפושעים והותרה שבועתו של ריבונו. עכשיו, בנחל זרד, מציב אלוהי ההיסטוריה את הסוגר השמאלי, 38 שנים אחרי שהניח בקדש ברנע את אחיו הימני. שעון אל מרפקו, ישוב על כיסא כבודו, רגליו על ההדום, הוא מאזין בדממה לעבדו משה המפרשן למטה מה שהוחלט למעלה. עכשיו הכל בסדר. השבועה קוימה. הכעס פג. אפשר כמעט לתפוס שלווה. עד הכעס הבא.

 

הליכה וכתישה עד תום ענישה - זה מה שנמצא לי השבוע בפרשה.








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים