הקיבוצים, יומן מלחמה: לצפון, קדימה - ח"כ שי חרמש מסייר בצפון

הקיבוצים, יומן מלחמה: לצפון, קדימה

דני כהן


ח"כ שי חרמש

המשימה: מקיבוצו כפר-עזה שבארץ הקסאמים, יצא חבר הכנסת שי חרמש לסיור בצפון, בארץ הקטיושות * המטרה: לספק פתרונות לשוכני המקלטים, לילדים ש"מטפסים על הקירות", לעובדים המובטלים מאונס, לחקלאים שרואים שנת עבודה נרקבת על העצים, ולחבוש חלק מפצעי המלחמה * התוצאה: לא עוד מנהיג סינתטי המגיח ונעלם, אלא שותף וחבר * דוח קרבי מהשטח

 

קפיצה למשכן שי חרמש בקע בקושי מביצת הזהב של מפלגת "קדימה". גם כאשר עמודת המנדטים של קדימה בסקרים החלה מצטמקת, לא נראה היה שמקומו ברשימה לכנסת בסכנה. כשהגיעו התוצאות הסופיות, חתומות על-ידי חברי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, התברר ש"קדימה" זכתה ב-29 מנדטים. חרמש, שהוצב במקום השלושים, הריאלי לכאורה, נשאר מחוץ לפרלמנט. את כנסת ישראל ראה מאחורי הגדר ואל תוכה לא נכנס. בנקודת התצפית הזו הוא דווקא חש כדג במים, נטוע במקומו הטבעי: טעמם של הימים בהם פעל והפגין מחוץ לגדר חוות השקמים כחבר בתנועת "שלום עכשיו" לא קהה, ופעילותו להצבת גדר המערכת בעוטף-עזה, שהוא נמנה עם אחד מאדריכליה, הוכיחה כי ניתן להזיז ולהניע תהליכים גם מבחוץ. פרישתו מהרשימה של אוריאל רייכמן (מקום 11 ב"קדימה") וחזרתו לחיקה המוכר של האקדמיה, הקפיצה את נציג ההתיישבות הקיבוצית והמושבית פנימה אל המשכן.

 

לתנועת "קדימה" הצטרף לבקשת אריאל שרון, שהפך לחבר קרוב, לא רק שכן מבית. עבורו אריאל שרון היה המנהיג היחיד שיכול היה למלא את ההבטחה ליציבות שלטונית, להיפרדות בין העמים ולביטחון.

 

גישה מעשית חרמש לא מתנהג כפוליטיקאי טיפוסי: הוא נעדר גינונים, חסר הופעה דרמטית, ובעיקר לא עושה מעצמו עניין גדול מדי. אבל אל תטעו בו: הוא חריף, מהיר מחשבה ודינאמי, ויש לו תכונה נדירה: להתחבר לאנשים מבלי לדרוס אותם. חרמש ניחן ביכולת להאיר התרחשות מהזווית הקריטית שלה, ולאפשר למאזיניו להסיק את המסקנות בעצמם. בדיאלוג שמתפתח הוא נוקט בגישה מעשית, בהקשבה פעילה ובהתאמת ציפיות אל מול המציאות: לפונים אליו הוא מעניק פחות ממה שרצו לקבל, ויותר ממה שהיה להם לפני שפגשו אותו. הוא מנחית אותם לקרקע ובתוך כך מכוון, יחד אתם, ליעדים אפשריים. כך הוא מתגלה כשותף וכחבר, לא עוד מנהיג סינתטי המגיח מהשמיים ונעלם. ההתנהלות השיטתית מונעת אכזבות, יוצרת תמיכה והופכת אותו לטיל בליסטי ארוך-טווח. וכשבראש הטיל ממוקמת מערכת ניהוג כה אפקטיבית - הוא ינחת, קרוב לוודאי, ואם לא תהיינה הפתעות, בשולחן הממשלה.

 

המנדט הקיבוצי שי חרמש אוסף את נחמיה רייבי במגידו. נחמיה, חבר במטה להתיישבות, היה פעיל בליכוד שעזב את הבית ועבר ל"קדימה". מאחור מצטופף לו שרון בלומברג, העוזר הפרלמנטארי של חרמש, שהולך אחריו עם מחברת ועט ורושם נקודות לטיפול. הרכב הלבן גומא את הדרך במהירות. ככל שמצפינים מתמעטים הרכבים על הכביש. בין הטלפונים המטרטרים, מתפנה חרמש להציג לי את דפוסי ההצבעה ואת סקר העמדות בקיבוצים: "מר קיבוצניק התנהג כמו מר ישראלי, מה שמעסיק אותם הוא התחום המדיני-חברתי ולא הזירה הסקטוריאלית. רבע מכלל המצביעים בקיבוצים הצביעו 'קדימה'. זה מהלך הצבעה דרמטי, שהתנועה הקיבוצית לא עיכלה עדיין".

 

לא צריך את גזבר הסוכנות לשעבר, בעל תואר שני בכלכלה, איש אקדמיה שכמעט השלים את לימודי הדוקטורט, על מנת להבין מה אומרים המספרים. ואכן, בנתוני ההצבעה רוחשת רעידת אדמה זוטא. הפרטים מספרים את כל הסיפור: התפוררות דפוסי ההצבעה המסורתיים, ואיך צוות קטן ואנונימי של המטה להתיישבות של קדימה, שהוקם תוך כדי תנועה, עשה "לוחמת גרילה" זעירה בתנועת-העבודה ובמרצ. אחרי כל ביקור של "שרינו וחברינו" בשטח היו מגיעים הלא-מוכרים של קדימה, ומשכנעים שהם יכולים לעשות את העבודה לא-פחות טוב. החשתו של ראש הממשלה אריאל שרון לבית החולים, וירידתו הבלתי-צפויה מהזירה, יחד עם השמרנות והנאמנות האוטומטית של חברי הקיבוצים למפלגות השמאל - עשו את שלהן, שאם לא כן התמיכה בקדימה בקרב המגזר ההתיישבותי הייתה גדולה, כנראה, עוד יותר.

 

פסיכולוג לוליין האזור מצפון-הכינרת ועד מבואות-חרמון משול לגבינה צהובה שוויצרית. בשטח גיאוגרפי אחד מושלות שתי מועצות אזוריות. האחת, המועצה האזורית גליל-עליון, משולה לגבינה עצמה: 29 קיבוצים ארוגים לשטח מוניציפאלי רציף. השנייה משולה לחורים שבגבינה, וזו המועצה האזורית מבואות-חרמון, המאגדת מושבים חקלאיים: מובלעות אוטונומיות בתוך ים הקיבוצים שמסביב. שי חרמש, שפועל מטעם קדימה לטובת שתי המועצות, צריך לפתח מיומנות של לוליין, אוזן של פסיכולוג ובעיקר יכולת לסכל הזנה הדדית של מדורת הכעסים. ניכר כי במבואות-חרמון תחושת המצור הפיזי מדרבנת את קברניטי המועצה לנחישות ונמרצות. גם בלי נסיבות מקלות, לבני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית, אין טיפת זמן בשביל בזבוזי זמן. הוא, שהצליח להעביר לפני מעשור שנים הטבה לחקלאי המושבים שלו, חרד כעת שמישהו במינהל מקרקעי ישראל יסגור את הברז. בני "יורה" ומאיים בהליכה לבג"ץ. חרמש מאזין בסבלנות ושואל שאלות. את בני קשה להזיז סנטימטר. הדיאלוג נמשך ונמתח עד שחייבים, פשוט חייבים להמשיך הלאה.

 

שש-בש עם שריד יוסי שריד יושב על המרפסת הפתוחה במרגליות, המשקיפה לעמק החולה והרי הגולן, ושותה נס-קפה מכוס זכוכית גדולה ומוארכת. חולצת הצווארון מחוץ למכנס והרגליים יחפות. זה עתה סיים לכתוב את הטור שלו ל"הארץ", וכעת זמנו בידו והוא יכול לעבור לחיפוש שחקני שש-בש פנויים. יש לו לא-מעט מה לומר על המצב, אך שטף הדיבור המפורסם שלו נעצר לעיתים. לי נדמה שהוא עדיין לא החליט אם הוא פרש ומתבונן, או בפנים ובועט. מוצב צה"ל חולש על המרפסת מגב ההר הצמוד ליישוב החקלאי. עמדות החיזבאללה במרחק צליפה, ולנו יש זמן לאכול נקטרינות ואפרסק ולחפש עם איתן דווידי, חבר ועד המושב ויו"ר פורום יישובי הגדר, את נפילות הקטיושות בעמק שמתוח מקצה לקצה. האוזן המוזיקלית של המקומיים שעל המרפסת מבחינה בין יציאות פגזים של תותחי צה"ל לבין הרעש המתלווה לנפילת קטיושה. דווידי מספר על המטילות בלולים, התאילנדים שפוחדים לצאת לעבודה והפירות שעל העצים. במושב נותרו שבע משפחות שלא מוכנות לעזוב, ואחד יוסי שריד על המרפסת. חרמש משקיף על עמדת החיזבאללה ובתי הכפר השיעי הסמוכים לו ומעניק עצה טובה לחקלאים: "בשביל לקבל כאן פיצוי על הפירות שעל העצים אתם זקוקים רק לצו אלוף פיקוד לסגירת שטח סמוך-גדר. כל השאר חרטטיה-ברטטיה (חרטה-ברטה), ולא תקבלו גרוש".

 

מקסאם לקטיושה כשאנו נכנסים למועצה האזורית גליל-עליון מברך שי חרמש את הנוכחים: "דרישת שלום לכם, ארץ הקטיושה, מאתנו, אנשי ארץ הקסאם". ראש המועצה, אהרון ולנסי, כועס. זה לא משהו אישי, למודי ניסיון הם מנסים כבר לראות איך שורדים את היום שאחרי. המצב, בלשון המעטה, לא טוב. לישיבה מצטרפים חיים מילוא הגזבר, עוזי צור מנכ"ל שמיר-אופטיקה ויו"ר המפעלים האזוריים גליל-עליון, אחיק בר-לוי מנכ"ל המפעלים האזוריים, ורן בנאי, המרכז את פעילות "קדימה" בצפון. ישיבה בסנדלים בחדר ראש המועצה. מנסים ביחד לחשוב איך עוזרים עם קייטנות לילדים והסעות למרכז הארץ. סכום של מיליון ש"ח נזרק לחלל האוויר. מה יהיה עם המפעלים התקועים? עונת התיירות שהלכה? החקלאות שספגה מכה קשה? חרמש עובר על הניירת שמגישים לו ומנסה להשיג שוב את יעקב ליצמן מ"יהדות התורה". ליצמן משמש כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת זה שבע שנים. ייתכן כי הוא יוכל לעזור. חרמש מעריץ את האיש - רציני, יסודי וחכם. בירושלים נזעקות מזכירות הכנסת לתפור סיור בהול של ועדת הכספים בצפון הנצור. אולי מאגודת ישראל תבוא הישועה.

 

לצלם את הנזקים במטולה הדי הנפילות נשמעים בברור. התרסקות הקטיושות לא רחוקה, אפשר לחוש את הרטט באוויר. מישהו מספר שהשב"כ מונע מחברי ממשלה וכנסת להיכנס ליישוב. אנו נכנסים בלי שום עיכוב פנימה, אל היישוב הריק. ממש מחוץ לבניין המועצה ממתינים לנו דובי אמיתי - רכז הביטחון וסגן ראש המועצה, וקובי כץ - ראש המועצה. אנו נכנסים בפתח בניין האבן הראשון של המושבה, חתיכת היסטוריה שאכלסה בראשית ההתיישבות את פקידי הברון ואגרונום האיכרים. בעבר בניין אבן היה מקום מבטחים. היום, כשטילי לאו משוגרים בכינון ישיר אל עבר בתי המושבה מטולה, בתי אבן עבי קירות ושבעי קרבות אינם עוד משענת בטוחה. גם כאן הבעיות דומות. מדוע השמאים לא ממהרים להגיע? העצים, הפירות והמצוקה. חרמש מקשיב קשב רב, כאילו הוא שומע לראשונה את הקשיים. ושוב, מנחית את החבר'ה לקרקע המציאות. "תצלמו את הנזקים, תעשו רישום של הפגיעות, אבל תשימו יד על צו סגירת אלוף, זה הפתרון הבטוח לפיצוי עבור נזקי החקלאות".

 

תימרות עשן ואש אנו עוברים בדפנה לפגישה חטופה במפעל הנעליים, שם חייבים להמשיך לעבוד. אותם כנראה לא יפצו. הבעיה שעלתה היא שהתפוקות ירדו בחצי. יחד עם הירידה בתפוקות ירד גם מצב הרוח. קשיים כלכליים הופכים בדפנה בחטף לבעיה תזרימית קיומית. משם, כל הדרך לספסופה. אנו מטפסים אל הרכס המוגבה. כמעט לאורך כל הקו נשקפות צלעות ההר המכוסה עשן. שריפות מנפילות קטיושות. שני מטוסי ריסוס שהוחשו לכבות את האש חולפים מעלינו בדרכם אל מוקדי השריפה. מסכי הטלוויזיה מסוגלים להעביר רק מעט מתמונת המחזה הנורא. אנו מרגישים צורך לעצור ולהתבונן במסך המציאות, ללא שלט-רחוק, ללא קריין ובלי כתוביות רצות. לספוג את המראות. תימרות עשן ואש חובקות את אביבים, יראון וברעם. ברכס שמאחורי הקיבוצים - מלחמה בטווחי אפס.

 

תנופת בנייה בצמוד למקלט בספסופה שתל אחד התושבים עצי תפוח וגפן. בחוץ הטלוויזיה פתוחה ובסמוך לגפן, העמוסה אשכולות-ענק, מתקבצים בטפטוף אנשי היישוב. אנו מספיק קרובים אל פתח המקלט הציבורי, באם תישמע האזעקה. היישוב גדל ופורח, רואים זאת בבתים החדשים, ביציאה מקופסאות הסוכנות לבתים מרווחים יותר. תנופת בנייה ושיפוץ. היישוב מחזיק במטעים וגם בענף צימרים מוצלח. החברים, ובראשם מוטי אלקבץ, חבר ועד היישוב, פורסים את מצוקותיהם. הם חותמים בבקשה: רוצים לדבר גם על העתיד - הרחבת היישוב לבנים ממשיכים. זה בוער בעצמותיהם. מתוך המקלטים צופים על הר מירון המתולע בכתמים אפורים של צמחייה שנשרפה, ריח דק של עשן ומלחמה. והם רוצים דור ממשיך. עם התקווה המתעוררת תחת הגפן, של אנשים תאבי חיים, אנו מסיימים את הפגישה, והם פונים לאחור ונבלעים במקלט.

 

מכאן פונה חרמש אל כפר ינוח, יישוב דרוזי ששכל לפני כשבועיים את רס"ר ואסים נאזל. שם יפגוש משפחה שנגדע ממנה ענף, אב שלא יזכה לראות את בנו, אם שתביט בתמונת בנה שהזמן הקפיא אותה. אחרי ניחום האבלים יוצא חרמש הביתה. חוזר אל הדרום הרחוק, לכפר-עזה.

 

בנק מטרות סיור כזה בצפון הוא משימה לא-פשוטה. בימים כאלה, קו האש האמיתי של הפוליטיקאי הוא מול ראשי המועצות, התושבים במקלטים והכעס שנובט בכל פינה. כשתזמורת תותחני צה"ל מפגיזה ברקע וכאשר שוחקים עד דק, אפילו כותשים, את האמרה: "באנו לחזק יצאנו מחוזקים", מתחיל להיפתח פער, סדק בין הבניית המציאות הטלוויזיונית לבין המציאות היום-יומית של השלטון המקומי - הצורך לספק פתרון לשוכני המקלטים, לילדים ש"מטפסים על הקירות", לעובדים המובטלים מאונס ולחקלאים שרואים שנת עבודה נרקבת על העצים. לשי חרמש יש כתפיים רחבות, מבער חזק ונחישות. האם זה יספיק על מנת לחבוש את כל פצעי המלחמה שפגש היום? מסופקני. אבל הוא לא מוותר, לא בורח מאחריות ולא מסתתר. את זה יודעים, פנימה, אנשיו. שרון בלומברג, העוזר הפרלמנטארי, יסכם עבורו את הנקודות שעלו מכל השיחות, מהן יגזור חרמש בנק מטרות. אחר כך הוא יתקוף. המטרות יהיו ריאליות, והוא צופה לפגיעות טובות במטרה.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים