המנצח על צלילי הצפון

לאה ענבל-דור


רון זרחי, המנצח של מקהלת הגליל העליון, מגיע עם המקהלה הגלילית שלו לצלילים זכים ועמוקים. שורשי הישגיו המוזיקליים נעוצים במחויבות גבוהה מאוד והתמסרות מלאה גם מצדו וגם מצד הזמרים כלפי המוזיקה. אך בסופו של דבר, הוא אומר, מוזיקה אם עושים - אז עושים, לא שואלים עליה יותר מדי

 

בקונצרט החותם את ימי המוזיקה בכפר בלום, יעלה רון זרחי, 52, על דוכן המנצחים וירים את ידיו לאות הפתיחה. הוא יהיה מלא חן, אצור בתוך עצמו. קומתו זקופה. דרוך, קשוב, מסוקרן, סבלני. חברי המקהלה גם הם יתכוננו לתחילת הקונצרט. הם יידומו ויקשיבו לרגע, כאיש אחד, לצליל חבוי הפועם בתוך תוכם. צליל נקי כל כך, חופשי מכל נטל וכולו כמו חדש. זך. שלם עם העולם. את הצליל הזה שאותו יבטאו עוד רגע, הם השיגו אחרי אימונים מפרכים, בעזרת טכניקה מיוחדת, שבה במהלך כל חזרה, כמו כינורות מדדו וכיוונו את הקולות, עד שקול ריאותיהם עלה בנימה אחת הרמונית.

 

שיאו של הפסטיבל בביצוע היצירה "המלך ארתור" של הנרי פרסל. מדוע בחרת לנצח דווקא על יצירה זו?

זרחי: "פרסל הוא מלחין מצוין, שיצר במאה ה-17. מלודי מאוד, ברמה אמנותית הכי גבוהה. יש בו גם פשטות וגם יכולת הבעה. למעשה, היצירה כוללת שילוב של תיאטרון עם אופרה. סיפור האגדה נסוב על המלך ארתור שחי במאה החמישית, ואיחד שני עמים שלחמו זה בזה, הסקסונים והבריטונים, לעם אחד. תחילתו של סיפור המעשה בשנאה, וסופו באהבה. הביצוע שלנו יהיה קונצרטנטי ללא הפן של המחזה. כדי להקל על הבנת הסיפור, יחולקו לקהל המאזינים, דפי הסבר. הניסיון הוא מרתק, שכן זהו ביצוע ראשון של יצירה זו בארץ".

 

תשוקה לשלמות

 

זרחי, בן קיבוץ גניגר, נשוי ואב לבן (22) ולבת (12), מנצח על מקהלת הגליל העליון מאז שנת 85'. הוא בוגר המחלקה לניצוח וקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל-אביב, ובעבר ניצח על מקהלות שונות, בהן מקהלת האיחוד והאנסמבל הקולי הא-קפלה, ירושלים. כיום, לצד עבודתו עם מקהלת גליל עליון, הוא מנצח על "מקהלת גיתית" בחיפה. הוא ראש מגמת ניצוח מקהלות במדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי, ואף מנצח על מקהלת הסטודנטים של המכללה.

 

בשנים 1990-92 קיבל מלגה ויצא להשתלמות אצל המנצח הנודע פרידר ברניוס בשטוטגארט, גרמניה, שם התמחה במוזיקה מוקדמת, של הרנסאנס והבארוק.

 

אנחנו נפגשים בדירתו במעוז אביב. דירה קטנה, צנועה מאוד, עם חלון רחב, מואר, הפונה לגינה, הכתלים חשופים. בפינת הסלון עומד פסנתר, יש ספריית דיסקים וכוננית גדושה בשפע ספרי אמנות ופילוסופיה. הוא בעל פנים גלויות, נאות, והוא מקרין מנוחת נפש ושלווה פנימית. מהשיחה אפשר להתרשם כי קיימת בו תשוקה לשלמות ויש בו גם סוג של סגפנות של מי שחייו הם קודש לאמנות, אדם שהמוזיקה היא תכלית מחשבותיו. מכריו אומרים שהוא אוטודידקט, עניו עד בלי די, חדור משמעת עצמית, קפדנית, של יום יום. על כל שאלה או תהיה או חיפוש דרך של זמריו, הוא ייתן את הדעת ברצינות גמורה, יתעמק ויחזור עם תשובה מנומקת ומלאה. הוא אהוב מאוד על הזמרים ועל התלמידים, למרות שהחזרות מלאות ריכוז ורצינות, הם מכבדים אותו ואת עקרונותיו.

 

השיחה עם זרחי אינה מתנהלת בחופשיות. הוא מלא רצינות. דומה שהוא מזכיר לעצמו כל העת מהי חובתו כמנצח, כמורה - מי שיוצא "למסעות בלתי נודעים", כלשונו, מגשש את דרכו, ואחריו הולכים בנאמנות אנשים הסרים למרותו.

 

הוא נחשב היום אמן מהשורה הראשונה. נעם בן זאב, המבקר המוסיקאלי של עיתון "הארץ", אמר עליו שהוא "מוסיקאי פנטסטי והפרויקטים שלו מרשימים ומיוחדים". הוא ידוע כמי שעובד קשה על האינטונציה, בשקדנות, והוא גם פרשן טוב. הוא מצוי בכל אחד מרזי החן של הניצוח, בכל אותו תהליך ארוך של הכנה לקונצרט, רווי מתח בתחילה, עם נוקשות ותקיפות, ואחר-כך הפשרה אטית עם אווירה טובה, עד הנוסחה הגואלת, מלאת השראה, כששירת המקהלה מעפילה בקונצרט לשיא ממנו מתפרקים מיליוני תחושות עדנה.

 

"אני שר, מנגן, מתכנן בדמיוני איך זה יהיה", הוא אומר. "אני חושב על כל מיני אפשרויות, מה מתאים יותר או פחות. ואחר-כך, בחזרות, דברים נראים אחרת, המוזיקה החיה, הנושמת, יודעת את כיוון הדרך, ויחד אתה עלי להוסיף ולחפש. זו הליכה אל הלא נודע, הכל רצוף אין ספור אפשרויות, ואין פתרון אחד. נדמה שהכל פתוח ואני צריך למצוא את הדרך האחת הנכונה, לחוש שיש דרך אחת נכונה ואותה עלי למצוא, בכל רגע נתון עלי לחפש את 'האחד'".

 

בילדותו ובנעוריו ניגן על חליל צד וכינור. לדברי חבריו, "כבר בגיל צעיר ביותר המוזיקה חדרה לתוכו והייתה לדם שבעורקיו".

 

הקשר הראשוני שלך היה לנגינה ולא לזמרה, ובכל זאת בחרת לעבוד עם מקהלות.

זרחי: "רק בסוף התיכון היה לי לראשונה מפגש רציני עם מוזיקה קולית. זה היה חדש, מפתיע, לא מוכר. וזה מצא חן בעיני. כשאתה צעיר, אתה מושפע בקלות. התחלתי להאזין ולהתעניין, שמעתי בלי סוף מוזיקה של באך והדברים התקדמו לקראת זה. זו לא הייתה החלטה שנפלה, אלא פשוט דברים התגלגלו. אחר-כך למדתי באקדמיה למוזיקה את תורת הניצוח, ועליתי על המסלול הנוכחי".

 

מהו ניצוח על מקהלה?

"זה דומה לנגינה על כלי. מתגבשת קונספציה לגבי ביצוע היצירה, אותה צריך להעביר לקהל באמצעות אנשים אחרים. התפיסה המוזיקלית עוברת באמצעות טכניקה ודרך השראה. במהלך הקונצרט למנצח הכוח לגרום לאנסמבל לנוע ביחד, לעשות אותם דברים בזמן הקובע. כמו כן, הוא מעביר סוג של מחוות כדי שהמבצעים יתנו מעצמם. אך הקונצרט מהווה אחוז קטן מזמן המוקדש לעבודת המקהלה. מרבית הזמן עובדים קשה, וזוהי עבודה אפורה. עבודה קשה ומתמדת על טכניקה.

 

הרבה ליטוש ותרגול עד רגע האמת. ואז - מופיעים פעם אחת, וזהו. זה מאוד אכזרי. נדרשת התגייסות עצומה. בלתי נתפסת. קונצרט אחד, וכבר אי-אפשר לתקן".

 

מורכבות שקשה להסבירה

 

אתה מתבודד או עושה מדיטציה לפני קונצרט?

"אני משתדל לא להיות עייף. לא מצאתי דרך להתכונן נפשית, להתבודד או לשתוק, גם אין בי פחד. בדרך כלל אני לחוץ יותר בזמן החזרות. בקונצרט ברור לי שכל אחד עושה את מיטבו. בקונצרט, זה נושא אותי, אני הולך עם זה. אני גם מוביל וגם מובל על ידי המוזיקה לכל מיני מקומות לא צפויים. אני נותן לרגע להכתיב, לתת לעצמי לחוש דברים שקורים תוך כדי, להיכנס לזה, וליישם ניואנסים".

 

מהו האידיאל אליו אתה שואף?

"אני ניצב נוכח כמה פרדוכסים בעבודתי: מצד אחד קיימים אלמנטים של משמעת ומסירות, ומצד שני פתיחות גדולה, כזו המאפשרת למבצעים לתת מעצמם. האידיאלי הוא שכולם נותנים מעצמם - ביחד. מצד אחד, כל אחד מהמבצעים צריך לחוש שהוא מבטא את עצמו, ומצד שני שומר על האחדות. זה מתאפשר כשיש גמישות, ריכוז והרבה ניסיון של כל המבצעים. זו מורכבות שקשה להסבירה, אך במוזיקה יש דברים רבים שלא ניתנים להסבר.

 

"התכנון שלי צריך להיות מקסימלי, אך עלי להיות פתוח לדברים שקורים בחזרות, בקונצרט. זה תהליך, תהליך שלא נגמר. לפני כל ביצוע נדרשת עבודת הכנה מושלמת, אשבע נחת אם היא תהיה כה מושלמת עד שהביצוע ישמע ספונטני.

 

"איך להשיג זאת? קשה להסביר, אך זה מתרחש בעת הופעות. זה קורה, אני לא יודע איך, אך הנה זה קורה. ככל שאנשים יותר מנוסים כך הם יותר מיומנים להגיב לסיטואציה חדשה  שמתרחשת בזמן אמיתי. גוף מנוסה יודע להגיב לדברים המשתנים ברגע. השינוי מתרחש מסיבות שונות, עקב אקוסטיקה, או מצב-רוח, או כל סיבה אחרת. זה הרי לא מדע מדויק. וכמובן, במהלך הקונצרט יכול להתעורר רעיון חדש שמחייב שינוי בביצוע. אם יש פתיחות ורגישות זה יבוא לידי ביטוי, אם לאו, הרגע יתפספס. בביצועים חיים, יש את המתח הזה והציפיה למשהו חדש".

 

מנצח צריך להיות כריזמטי? רודן שמפחדים מפניו? פילוסוף? כומר מוודה?

"לפני הכל זו עבודה עם אנשים. עבודה קשה ביותר. קשה להאמין כמה עבודה יש להשקיע בקונצרט ולא חשוב מהי התוכנית שלו. זו אחריות של המנצח לתבוע את העבודה המפרכת הזו.

 לשם כך הוא צריך לגלות נוקשות, תקיפות. ככלל, אין דגם אחד של מנצח, כל מנצח והאופי שלו.  

המקהלה שלנו היא מקהלת חובבים, הם לא מתפרנסים מהופעות אלא באים מתוך אהבת השירה וזה משפיע על מערכת היחסים שלנו. אני מחפש סוג של שיווי משקל בין תקיפות לבין שיתוף פעולה ברוח טובה".

 

מקהלת חובבים עם הישגים

 

אז קצת מפחדים מפניך?

"לא מפחדים ממני למרות שאני יודע לגעור, לכעוס. אי-אפשר שיהיה בלי מתח. המשימה בבסיסה היא קשה, לא טבעי שזה יעבור על מי מנוחות. אני מניח שהזמרים גם כועסים עלי מעת לעת. ככה אנשים בנויים. לא יכול להיות אחרת. ואני גם לא כומר מוודה. אין סיבה שאהיה. אלה אנשים מבוגרים. האם דרושה כריזמה? דרוש אמון. על הזמרים להאמין ביכולת שלי ובגלל שהעבודה כה קשה, נדרשת מהם המון אמונה. המקהלה קיימת כבר קרוב ל-30 שנה. מה שמאפיין אותה זו הנכונות להשקיע המון. היכולת להגיע להישגים תלויה במעטפת שלימה מעבר למהלך החזרות: עבודה אישית שכל אחד צריך לעשות בעצמו, כדי שיהיה מסוגל לעמוד בדרישות הטכניות הקשות, וזה כולל לימודים עם מורים לפיתוח קול. זו השקעה של זמן וכסף. כמו כן, על הזמרים ללמוד בביתם את היצירות עליהן אנחנו עובדים, כדי לחסוך זמן בחזרות המשותפות. אני עורך חזרות קבועות עבור קבוצות נפרדות מתוך המקהלה, ומהן נדרשת התמסרות גבוהה. חזרה משותפת היא רק סיכום של כל הדברים שקורים מחוצה לה. רק בצורה זו מקהלת חובבים מגיעה להישגים מרשימים. זה לא דבר מובן מאליו. במקהלת הגליל קיימת לאורך השנים, נכונות לעבודה קשה, וזו הסיבה שהגענו להישגים. זה לא שיש פה קולות יותר טובים או כשרון יותר מרשים".

 

המאמץ המתמשך הזה נעשה למענך?

"החזרות מתקיימות במרכז הארץ והאנשים נוסעים נסיעות ארוכות אחרי העבודה, שבים לביתם מאוחר בלילה וקמים השכם בבוקר לעבודה. יש נכונות מיוחדת להשקיע מאמץ כה רב לא כי אני ביקשתי אלא למען המוזיקה שהם אוהבים והמהווה חלק כה מרכזי בחייהם. לשיר זה לא כמו להאזין למוזיקה. זו חוויה אחרת. מיוחדת. קשה להסביר אותה. היא דומה לחוויה של שחקן או רקדן המתבטאים באמצעות היצירה. גם אם הם לא כתבו אותה, הם יוצרים אותה מחדש בעצם הביצוע. כמו כן, קיימת תחושה של חיבור רוחני לדמויות הענק של היוצרים שכתבו מוזיקה זו.

 

"בתחילה היה זה אתגר להביאם למצב שיבינו אילו כוחות הם צריכים לעקור מתוכם, ויהיו אף מוכנים לעשות זאת. זה היה תהליך ואני הייתי צריך לעזור בו. אבל במהלך השנים הוא התפתח מעצמו והיום לאנשים כבר יש מודעות עצמית.

 

"כמנצח, אני צריך לבחור חומר מעניין ומגוון כי אנחנו עובדים בטווחים ארוכים של שנה עד שנה וחצי על כל יצירה. כמנצח עלי לפתח סובלנות ואמונה שזה ירקום עור וגידים, כי בשלבים הראשונים זה נראה לא אפשרי וחסר-סיכוי. אנחנו מתחילים ממש מאפס. המסע הוא ארוך והוא מתאפשר בין השאר, הודות למועצה אזורית גליל עליון שמשקיעה משאבים במקהלה. מקהלת חובבים לא יכולה להתקיים מקונצרטים".

 

בחרת להתרכז ברפרטואר של מוזיקה מוקדמת מתקופת הבארוק והרנסאנס. מצד אחד זה אולי מגביל אותך מבחינת העשייה. מצד שני, הייחוד שבכך מושך התעניינות מהמרכז.

"באירופה, מוזיקה זו מאוד מפותחת. ב-50 השנים האחרונות התפתחה גישה של ביצוע מוזיקה זו תוך ניסיון להבין עקרונות אסתטיים שהיו בתקופה המוקדמת. להבין את המוזיקה בנסיבות בהן היא נכתבה. בכך עסקתי בהשתלמות בגרמניה. מוזיקה מוקדמת של הבארוק מתאימה מאוד לסאונד של מקהלת חובבים טובה שלא בנויה מאנשים עם קולות גדולים, אלא למקהלה עם קולות צנועים, פשוטים, משוחררים. לכן, עבדנו בשנים האחרונות הרבה על מוזיקה מתקופת הבארוק. יש כאלה שמתייחסים אלינו כאל מקהלת בארוק. אבל אני לא פוסל ביצוע של מוזיקה רומנטית. הנה, לאחרונה ביצענו מיסה של שוברט, ואורטוריה של הנדל, קנטטות של באך וטלמן ואף עסקנו במוזיקה מודרנית.

 

"המקהלה מונה 45 זמרים מרמת הגולן, יישובי ההר ואצבע הגליל. לחלקם המוזיקה היא מקצוע, והם בעלי ידע רב. הזמרים הם הנכס שלנו, לא רק בגלל איך שהם שרים ברגע נתון, אלא בגלל הרקע, המטען האישי והאינטלקטואלי. פה ושם יש ויכוחים או התייעצויות סביב אינטרפרטציה, ואם הם מעלים השגה, זה טבעי, אך לבסוף אני רשאי לקבל או לדחות. בבחירת חומר הם סומכים עלי".

 

במהלך לימודיך בגרמניה התחולל שינוי בתפיסה המוזיקלית שלך. גיבשת גישה ייחודית לניצוח. איך אתה משיג צליל כה נעלה וזך ורוחש יופי?

"הגעתי שם להכרה ולהבנה יותר גדולה של מוזיקה עתיקה, שבעזרתם אני מבצע יצירות מתקופה זו והשגתי הבנה יותר מעמיקה לגבי הדרך שבה נוצרת הרמוניה טובה בין הקולות. זה לא דבר מובן מאליו. בתחום זה, לאירופאים ניסיון רב משלנו. למדתי מהם מה שיכולתי. הודות לכך, אנו משיגים שירה יותר נקייה שמבטאת הרמוניה בצורה יותר שקופה. זמר צריך להיות דומה לכנר המכוון את הצליל בצורה יותר מדויקת לפי מיקום האצבע - אתה יכול לרוץ עם האצבעות, אבל מה החוכמה אם אתה לא מניח אותן במקום? זה מחייב הקשבה לסביבה, ובמיוחד לעצמך. אנשים נתבעים להקדיש תשומת-לב מיוחדת לגובה המדויק של הצלילים שהם שרים. זה כבר משפר את השליטה.

 

צריך להבין, הזמרים שרים בצלילים שונים, במגוון אינסופי, קול האדם אינו כמו פסנתר שלוחצים ושומעים תו אחד, הזמר צריך למצוא את הגובה המדויק של כל צליל כשיש אינסוף אפשרויות.

 

מודעות - זה הדבר העיקרי ועמה היכולת - קואורדינציה שצריך לפתח בין מה שרוצים לשיר לבין מה שמושר. אנחנו מתאמנים על זה כמו כל כנר טוב. זה נושא מרכזי, לצד דינמיקה, אופי מוזיקלי, ואספקטים אחרים של ביצוע. אנחנו מקדישים לעבודה על האינטונאציה הרבה זמן. מחדדים ומחדדים את הנקודה. עם הזמן, המודעות עולה, רגישות המוח עולה, וזה נעשה יותר קל. כשנעבוד על יצירה חדשה הקולות כבר יכוונו יותר טוב, אם כי אף פעם לא נגיע לשלמות. זוהי עבודה לכל החיים. הכנה טובה שמביאה לשחרור ולפתיחות בחזרות, תביא במהלך הקונצרט, לקליטה טובה יותר של המסרים של המנצח, לרגישות לניואנסים. את כל אלה, ואת רגשותיהם, יעבירו הזמרים לקהל".

 

האם התמסרות חברי הקיבוץ לשרביט הניצוח גדולה יותר בהיותם שורשיים ואולי בודדים יותר וקרובים אל הטבע?

"ההשקעה שלא לשם הישג אישי, הנתינה למען הכלל, וההנאה הצרופה מעצם העשייה, זה בבסיס הרעיון הקיבוצי. במידה מסוימת אנחנו משמרים אותו. טבע, פריפריה, בדידות, אני לא בטוח שהם משפיעים, אולי כן. יש איזה צורך במשהו נעלם, שהיה ואיננו - אולי כן נמשכים לצורך עז לעשייה משותפת. אך המקהלה מופיעה בכל הארץ ויש גופים מוזיקליים רבים איכותיים כמוה, אך מה שמאפיין אותה זו הנכונות העצומה להשקעה.

 

"למרות שאנחנו נמצאים באזור פריפריאלי, ולא מתדפקים זמרים רבים על הדלת שלנו, איננו מקלים ברף הכניסה למקהלה. מי שלא מתאים - לא מתאים. למעשה, חסרים לנו אנשים ובמיוחד צעירים. אנחנו מגיעים לסטודנטים במכללת תל-חי ולמסגרות מחוץ לגליל ולא כל כך מצליחים להגיע לבני ובנות הקיבוצים. בשנים האחרונות אנחנו יוזמים פרויקטים שמטרתם ליצור קשר עם הדור הצעיר, המזמר, בקיבוצים. בשילוב עם המקהלה הצעירה בגליל, אנחנו בונים ערב עם מוזיקה של יהודה שרת ל"ליל הסדר נוסח יגור". בכך נשחזר תרבות הולכת ונעלמת שמקורה בתנועה הקיבוצית. המקהלה שלנו תשתף פעולה עם הגוף הצעיר מתוך תקווה שבעתיד חבריו יגיעו למקהלה הבוגרת. הקונצרט יהיה בהנחיית יורם טהר לב, יהיו בו סולנים, וכחלק מתפיסה של ניהול ליל סדר, הציבור גם הוא ישתתף".

 

מוזיקה זה אורח חיים? אתה כה עניו, צנוע. האם אתה נשמע רק לקצב פנימי כלשהו?

"מוזיקה אם עושים - אז עושים, לא שואלים יותר מדי. עניו, צנוע, הייתי כך גם אם הייתי עוסק במשהו אחר. אני לא יכול להתחפש למישהו אחר. זה לא יחזיק מעמד. אני לא יכול להביא משהו אחר למקצוע שלי. אבל הכל חושבים שאני צנוע, בגלל שאני לבוש כמו קיבוצניק משכבר הימים.

המוזיקה היא העיסוק העיקרי שלי. אני לא יכול לדמיין את העולם שלי בלי זה. זהו צורך, צורך שלי, פשוט צורך קיומי".

 

הנצחת מוזיקה יהודית נכחדת

 

בתוכנית המקהלה מלחינים יהודיים בני המאה ה-19 שכתבו מוזיקה לבתי כנסת. זרחי אומר כי הם מנציחים תרבות שנמצאת בסכנת הכחדה. אבי חנני, שניהל את פסטיבל כפר בלום לפני 10 שנים, יזם שחזור של קבלת שבת בווינה על פי מוזיקה של שלמה זולצר ומלחינים בני תקופתו מהם הזמין זולצר מוזיקה. שוברט, למשל, כתב לו מוזיקה לפרק תהילים.

 

את השחזור עשתה המקהלה עם החזן פרופסור אליהו שלייפר, מומחה למוזיקה אשכנזית. הקהל לדברי זרחי אהב את המוזיקה הזו והמקהלה התחברה אליה אף היא. "זה לא באך, זה משהו אחר.

 

הכתיבה היא ברמה גבוהה מאוד. לא צריך להשוות. לא נרתענו מהאופי הכביכול 'גלותי' או מההיגוי האשכנזי. הייתה תחושה שזה שלנו. לכן, מאוחר יותר הרכבנו תוכנית של מוזיקה לשבת ולימים הנוראים של לואיס לבנדובסקי. קונצרטים אלה מביאים אנשים להתרגשות מיוחדת. היו מאזינים שבתור ילדים שרו את התפילות האלה בבית כנסת בברלין ופתאום הם שומעים את המוזיקה הזו. למרבה הצער מתעסקים בכך פחות מדי. זה לא רפרטואר שגרתי. חשוב לעסוק במוזיקה שהיא באופן מובהק שלך, אני לא מכיר גוף אחר ששר את היצירות האלה, זולת מקהלת הגברים של בית הכנסת הגדול בירושלים. לפני שנתיים ייצגנו את ישראל בגרמניה ב"פסטיבל מוזיקה מחמש דתות".

 

כמעט בני 30

 

מקהלת הגליל העליון, הפועלת בחסות המועצה האזורית גליל עליון, הוקמה בשנת 1978 על ידי המנצח סטנלי ספרבר. בניצוחו השתתפה המקהלה - שנה לאחר הקמתה - בביצוע האורטוריה "אליהו" למנדלסון בפסטיבל "מוזיקה סקרה" בירושלים. בשנים הבאות שרה המקהלה תחת שרביטם של אהרון חרל"פ, ורוניקה בלומרס-בל ואמיר ברנהרד. מנצחה הקבוע משנת 1985 הוא רון זרחי.

 

במקהלה כ-50 חברים מיישובי עמק החולה, הגליל העליון ורמת הגולן. חלקם בעלי השכלה מוזיקלית, ואחרים השתלמו במשך הזמן בקורס למנצחים בסמינר לוינסקי ובמסגרות אחרות. רוב הזמרים לומדים פיתוח קול.

 

מקהלת הגליל העליון הופיעה עם תזמורת ירושלים רשות השידור, תזמורת חיפה, תזמורת "כרמל בארוק", התזמורת הקאמרית הקיבוצית, סימפונט רעננה ואנסמבלים שונים.

 

בצד תוכניות א-קפלה ביצעה המקהלה בשנים האחרונות סדרות קונצרטים בהפקה עצמאית, כמו: טקס תפילה מבית הכנסת בוינה מאת זובלצר, "תודה וזמרה" - מוזיקה לשבת ולימים הנוראים מאת לבנדובסקי, "תפילות ערבית" (וספרה) מאת מונטוורדי עם אנסמבל "מסנצה" מגרמניה, האופרות "דידו ואניאס" מאת פרסל ו-"אורפאו ואאוברידיצ'ה" מאת גלוק בבימוי חלקי, האורטוריות של הנדל: "משיח" (שביצועה בידי מקהלת הגליל העליון באבו-גוש הפך למסורת), "ישראל במצרים" וכן "העליז הנוגה והמתון", האורטוריה "בריאת העולם" מאת היידן, יצירות משל באך (מאגניפיקט ומבחר קנטטות ) טלמן (לך דניאל) ארבו פרת, שיץ, שוברט ועוד ועוד.

 

בסיורים בחו"ל השתתפה המקהלה בין היתר בפסטיבל המקהלות בננסי (1991) ובפסטיבל למוזיקה ליטורגית בלורטו (1995), וזכתה במדליית ארד בתחרות המקהלות ע"ש פלסטרינה ברומא (2000).

 

בשנת 2004 השתתפה המקהלה ב"פסטיבל חמש הדתות" שהתקיים בגרמניה וייצגה את היהדות ביצירות מאת ל. לבנדובסקי וש. זולצר.








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים