יחי הקואופרטיב (מעבר לים) - רשמי ביקור בקואופרטיב "מונדרגון" שבספרד

יחי הקואופרטיב (מעבר לים)

יעקב דרומי


משלחות של קיבוצניקים יוצאים לחקור את פלאי קואופרטיב "מונדרגון", שבארץ הבסקים בספרד * גם יעקב דרומי יצא לחוש את "הרוח הקואופרטיבית" וחזר עם תובנות, השוואות והצעות

 

מה תגידו, אם יציעו לכם להיות בעלים (חברים בקואופרטיב) בארגון בו אתם עובדים, לקבל תמורת עבודתכם שכר דיפרנציאלי (גבוה יותר משכר השוק), להשתתף בחלוקת הרווחים של הארגון (באופן דיפרנציאלי, לפי גובה השכר), ליהנות מביטוח בריאות שהוא יותר ממושלם, להיות חלק מערבות הדדית, מקרנות עזרה, מקצבאות משופרות של ביטוח לאומי (שהקואופרטיב הוא גם הבעלים שלו), לשלוח את ילדיכם לקואופרטיבים של גני ילדים וללמוד באוניברסיטה שגם היא קואופרטיב, שהסטודנטים, יחד עם סגל המרצים ועובדי המקום, הם חברים ובעלים שלו, ובכלל - לקבל שירותי בנקאות מארגון פיננסי בעל עוצמה בשם "קחה לבוראל", שגם הוא קואופרטיב, כמובן.

 

זוהי תמצית הסיפור של קואופרטיב מונדרגון שבארץ הבסקים בספרד - חזון הקואופרטיב המתחדש, שאין בינו לבין קומונות ולא כלום, אך יש בו הרבה עבודה, ערבות הדדית (סולידאריות), ובעיקר חוסן כלכלי ושיתוף אינטרסים של החברים בו.

 

נושאי הלפיד המונדרגוני

 

"אין מקום לאנשים אדישים או תלושים בחיי הקואופרטיב. זה אינו קן לציפורים נודדות. המקום אינו יכול להיות רק מדגרה של ביצים, בה נהנים רק מהביצים. צריך גם לעבוד כדי להחזיק את המדגרה".

 

הציטוט הזה אינו מיוחס לא"ד גורדון או לברל כצנלסון, אלא לכומר דון חוזה מריה אריזמנדיאריטה, שיחד עם ארבעה מחבריו הקים בשנות הארבעים את הקואופרטיבה של מונדרגון. רבות כבר נכתב על המבנה המיוחד של הקואופרטיב הזה, לרוב בנימה מיסיונרית משהו, או באיזו "הכאה על חטא" של אוהדי השיתוף, משהו בנוסח: "איך זה שהם מצליחים כל כך במקום שאנחנו נכשלים", ועל כך יש לומר כבר כאן: דווקא קיימים לא-מעט מקומות בהם אנו מצליחים (עיינו ערך "הארגונים האזוריים", שהם, למעשה, אגד של קואופרטיבים).

 

אבל נחזור למונדרגון. חמוש לא רק במשקפיים (שמש), אלא גם בניסיון רב (מעשי ועיוני) בתחום האגודות השיתופיות, החלטתי להצטרף למחזור השלישי של "משלחת איגוד התעשייה הקיבוצי", שיצאה לסמינר עיוני במרכז ההדרכה בקודש הקודשים של הקואופרציה, מונדרגון שבארץ הבסקים. את המשלחת הוביל רוני בוכמן, מנהל ההדרכה באיגוד, קואופרטיביסט בלתי-נלאה.

 

בבוקר הטיסה לספרד קיימתי ישיבת עבודה בקואופרטיב גדול ממדים, "קיבוץ נען" שמו. בשלב מסוים הודעתי למזכירת הקואופרטיב המקומי (בעברית: מזכירת הקיבוץ) שעליי להגיע בתוך מחצית השעה לנתב"ג לצורך נסיעה ללימודי קואופרציה במונדרגון, והיא השיבה לי, בחיוך, שבעלה, יאיר שביט, גם הוא בין הנוסעים. וכך החל המסע למונדרגון מהשער האחורי של אדמות נען, היישר אל הנתיב הקצר לנתב"ג.

 

כאשר אתך במשלחת יאיר, איש "המכון לייעוץ ארגוני" של קואופרטיב ("התנועה הקיבוצית"), שהוא "תנועה של קואפרטיבים", ומסביבך נושאי משרה ומחליטנים בארגונים קיבוציים כעמוס רבין (מנכ"ל האיגוד), אחיק ברלוי (מנכ"ל מפעלי גליל עליון), עקיבא פלק (מנכ"ל ארגון הקניות של מפעלי שאן), רוברטו קופרמן (מנכ"ל "גרנות"), אלישע שפירא ("הזרם השיתופי"), ועוד מנהלי קיבוצים ובעלי תפקידים במשרד החקלאות, בסוכנות היהודית, במרכז הקואופרציה ואחרים, וכמובן אילנה לפידות (יד-טבנקין) ואבי לפידות, שניהם נושאי הלפיד המונדרגוני - עולה, מטבע הדברים, רמת הציפיות מהיצור הזה המכונה "מונדרגון".

 

קבלות עסקיות וערכיות

 

ובכן, מדובר בעסק מצליח עם קבלות. שמונים אלף עובדים (מתוכם כ-85% הם חברים) ב-150 קואופרטיבים, עם מחזור של 15 מיליארד דולר שמותיר רווח של 650 מיליון דולר בשנה. אבל, כפי הנראה, כדי להצליח לא די בנוף מקסים ולא די בכך שאתה בסקי. צריך עוד משהו. איזו רוח קואופרטיבית שיש בה שילוב של אינטרסים כלכליים עם הון אנושי, רוח שרחוקה מדת או מפוליטיקה, שיש בה הרבה ערכים קואופרטיביים שמתווים מסגרות. לאו דווקא אידיאולוגיה שמקדשת אורחות חיים. בכל מקרה, אין מדובר בהשקפת עולם לפיה ניתן "לשנות את העולם", אלא בתפיסה חברתית הרואה באדם העובד את הגורם המשמעותי, ואת ההון - ככלי לביצוע המטרות.

 

אין ספק, יש להם קבלות, ושמירת הערכים הקואופרטיבים מצויה על ראש שמחתם. בקיצור, זהו קואופרטיב אמיתי, ללא רכיב הקומונות, ארגון שאינו מתבלבל אף לא לרגע בין "ועדת חברה" לבין "ועד ההנהלה", אך יודע להפריש חלק נכבד מרווחיו לפעולות חברתיות.

 

הכומר דון חוזה מריה אמר: "הקואופרטיביסט הוא עובד אך גם יזם. כל אחד הוא בעלים, ללא כל אפליה, בזמנים טובים ובזמנים רעים, עם ההון שנצבר ועם העבודה הדרושה. המתכון לשותפות מוצלחת בקואופרטיב - זו הנהגה שמחויבת לפיתוח ההון האנושי וקהילה שיש בה אמון לאותה הנהגה. ואולם, אמון עיוור בהנהגה - זו מתנה מורעלת".

 

חלוקת רווחים דיפרנציאלית

 

ביום הראשון לסמינר ממש "התנפלנו" על המרצים בשאלות המבקשות לבחון כיצד חי, פועם ונושם (קצת אחרת מהרגיל במקומותינו) היצור הקואופרטיבי הזה. מסתבר שהשיטה (כמעט) פשוטה: הרוצה להתקבל כחבר בקואופרטיב (ולעבוד בו, כמובן) ירכוש את הזכות לכך תמורת 12 אלף יורו (אותם ישלם בתקופה של שלוש שנים). בתקופה הראשונה הוא יהיה "מועמד לחברות", ולאחר מכן יוחלט אם לקבלו לחברות. השכר הוא דיפרנציאלי. מדובר ב"זכות אישית" שאינה נסחרת ולא עוברת בירושה. בעת קבלתו של החבר לחברות בקואופרטיב נפתח לו חשבון (מעין תוכנית חיסכון חסומה), בו נרשמים לזכותו 80% מהסכום ששילם בעד זכות החברות וכן כל אותם כספים שמתקבלים לזכותו בעת חלוקת הרווחים הדיפרנציאלית בקואופרטיב, הנעשית, כאמור, באופן יחסי לגובה השכר של כל אחד מהחברים. בכל שנה מזוכה החבר בריבית של 7.5% על יתרות הזכות שבחשבונו. סכומי הריבית בלבד ניתנים למשיכה שוטפת. לעת עזיבה, סיום עבודה, פרישה, יציאה לגמלאות - יעמדו לרשות החבר כל הסכומים שקיימים לזכותו בחשבון, ובעת פטירה - יקבלו אותם יורשיו.

 

אז הבנתם: מה שמחזיק את החברים ומעודד חדשים להצטרף הוא דבק של אינטרסים. פשוט כדאי להיות חבר קואופרטיב!

 

אבל אני, שפועל שנים במגזר הקיבוצי ומעורב במהלכים רבים של "שינויים" ו"שיוך נכסים יצרניים", מנסה לחפש תשובה לשאלה נוספת: איך זה מצליח כשיש הון עצמי עצום בלי "בעלים אמיתיים"? האגודה היא, למעשה, הבעלים של ההון, אך אין כאן שום סממן ל"שיוך נכסים" לחברים. אין קשר בין שווי המניה של החבר לבין שווי האגודה. הקשר היחיד הוא שחלק ניכר של רווחי האגודה (בין 30% ל-70%), במקרה של הצלחה, מועברים לחשבון החיסכון של החבר. ההון מצוי, למעשה, בשליטה של המנהלים, שכמובן גם הם, ברובם, חברים בקואופרטיב. כבר היה אצלנו בארץ קואופרטיב צרכני גדול עם עשרים אלף חברים ויורשים, שלחבריו לא הייתה בעלות אמיתית בהון, כך שעל פניו הוא נשלט למעשה בידי מנהליו. בסופו של דבר, כזכור, ביקשו חבריו לפדות ולממש את מניותיהם בו.

 

סולידאריות, נדיבות, תמיכה

 

החיפוש אחר רעיונות וכיוונים שונים היה המניע להצטרף למסע הזה. האם מאפייניו של מונדרגון קרובים בהגדרתם ל"קיבוץ המתחדש"? המסקנה שלי - יש, אולי, דמיון, אך אין קרבה. "רכיב הקיבוץ", המתווך בין ההון לבין העבודה, בין החבר לבין תקציבו - אינו קיים. יש במונדרגון "שכר דיפרנציאלי", אך אין "שיוך נכסים" במשמעות שלנו, אלא באמצעות היכולת לקבל תמורת המניה ערך ידוע, שלפי התוצאות רק עולה ואינו מכזיב.

 

לא ניתן, ברשימה קצרה זו, להכיל את כל המאפיינים של "מונדרגון". אציין כי נושא הסולידאריות, בין הקואופרטיבים ובין האנשים, הוא מוטיב חזק במונדרגון. לקואופרטיב שנכשל בשנה מסוימת - יסייעו הקואופרטיבים האחרים שבקבוצה באמצעות קרנות מיוחדות; ואם יוחלט להפסיק את פעילותו - יימצאו לחבריו מקומות עבודה בין הקואופרטיבים האחרים. קיימות קרנות לעזרה ולתמיכה באנשים: מי שמובטל או שאיבד את כושר עבודתו - יזכה לשכר כבר מהיום הראשון, ועוד.

 

היטיב להגדיר זאת נשיא מונדרגון: "יש אצלנו הרבה סולידאריות, הרבה רצון טוב והרבה נדיבות". יש גם הרבה אמון בין האנשים לבין הארגון, ובינם לבין ההנהלות. עתידם מובטח בארגון, בשכר גבוה יותר משוק השכר המקובל, בביטחון סוציאלי משופר ובביטוח בריאות מקיף. החברים שומרים על השפעתם באמצעות שיטת מינוי המנהלים בארגונים, וכשיש מידה רבה של אמון אישי בארגון ובמנהליו - החברים עוסקים בפיתוח העצמי שלהם ובעבודתם. "האדם בקואופרטיב", אמר דון חוזה, "אינו רק המנוע החשוב ביותר בכלכלה - הוא גם הקצה שלה".

 

בשולי הדברים, אני "מרים להנחתה" ולמחשבה הצעה שאפשר שיש בה יותר משמץ של פתרון למוסדות החינוך ולבתי הספר התיכוניים האזוריים, שהם עדיין בבעלות קיבוצים: להקים קואופרטיב של הורים וקיבוצים גם יחד, בעלים ותלמידים, כדוגמת האוניברסיטה הפרטית של מונדרגון - דרך מצוינת להתמודדות עם שאלות של שכר לימוד, תשלומי הורים, חינוך איכותי ועוד.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים