קשר ישיר

יעקב לזר


ענייני כבוד

"מעריב", 19.6, "הארץ", 23.6

 

על שני עניינים של כבוד למדתי השבוע. האחד יצא משדרות. "החרבת בית חנון מהיסוד, בלי שאף אם ייהרג שם, היא המעט שממשלת ישראל יכולה, צריכה וחייבת הייתה לעשות. כך מתנהגת אומה שיש לה דיגניטי". את ההצהרה הגאה והלוחמנית הזו, כתב במאמר בעמוד הדעות של "מעריב", ראש עיריית שדרות מוכת הקסאמים, אלי מויאל. איך מחריבים עיר שלמה מן היסוד, בלי שאף אחד ייהרג שם?

 

עניין הכבוד השני יצא משפרעם, שם נעצרו שבעה חשודים בביצוע הלינץ' ברוצח היהודי עדן נתן-זאדה, שהרג ארבעה נוסעי אוטובוס בעיר, כפעולת מחאה נגד ההתנתקות מגוש קטיף. אימא של אחד העצורים אמרה לכתבת "הארץ": "לו לא היו הורגים את המחבל, לא היה כבוד לשפרעם".

 

בלשון היותר מהוקצעת של אלי מויאל זה היה נשמע כך: "הריגת הרוצח נתן-זאדה, היא המעט שתושבי שפרעם היו צריכים וחייבים לעשות. כך מתנהגת עיר שיש לה דיגניטי".

 

שתי ההתבטאויות הללו יוצאות מאותה נקודת מוצא - יש כבוד, ומי שפוגע בו - ישלם. מי שמצדיק את ההתבטאות של אלי מויאל, צריך לקבל בהבנה גם את הלינץ' שביצעו תושבי שפרעם בנתן-זאדה. הוא בוודאי היה מצדיק מעשה כזה, לו הרוצח היה פלשתיני ומבצעי הלינץ' יהודים. מי שמגנה את מעשה הלינץ' בשפרעם, צריך להסתייג גם מקריאת הקרב של ראש עיריית שדרות. לא מבצעים לינץ' באדם כפות, אפילו הוא רוצח, ולא מחריבים עיר עד היסוד, גם אם אין פתרון לבעיית הקסאמים. ומי שכך עושה, ייתן את הדין.

 

נורמה שחלף זמנה

"הארץ, 23.6

 

נפתלי בן סימון מ"הארץ" פירגן לקיבוצים בעוטף עזה. "קיבוץ גבים צמוד לשדרות", כתב בן סימון במדור "ארץ אחרת", "בשניהם נחת מספר דומה של קסאמים. הקיבוצניקים סופגים בלי להוציא הגה".

 

מחמאה? זאב צחור, נשיא מכללת ספיר וידיד התנועה הקיבוצית, אמר לכתב: "קיבוץ ניר עם ספג כמות דומה של קסאמים לזאת של שדרות. בניר עם קיימת החלטה מודעת, להצניע את הפחד ולנסות להקרין שגרה. ככל הנראה, ההכרעה הזו נובעת מהאתוס של החלוצים שרואים בחייהם גיוס למען החברה כולה... בשדרות הביטוי הוא טבעי יותר ואנושי יותר. הם מחצינים את האימה ולא מרגישים צורך להסתיר אותה. לפני כמה שנים הייתי מזדהה עם ניר עם, אבל היום אני מבין את הלוך רוחם של בני שדרות. אני עצמי חייתי חיים של גיוס, אבל זו נורמה שחלף זמנה. העולם השתנה, והפרידה מערכים חלוציים נהפכה לנורמה".

 

חברי ניר עם וגבים ואור הנר - לא רק שמי שלא צועק גם לא מקבל, עם ישראל כבר לא ממש מעריך את זה שאתם סופגים בלי להוציא הגה. להפך - ההתנהגות של אנשי שדרות נתפסת יותר אנושית ויותר טבעית, ואיש אינו חושב שהדרישות שהם מציגים אינן מוצדקות. קיבוצניקים, אל תקרינו שגרה - תתחילו לצעוק!

 

ריח של אנטישמיות

"מעריב" 23.6

 

מי שלא פירגן לקיבוצים, הוא סגן ראש עיריית קריית שמונה, שמעון קמרי (חבר מפלגת העבודה). "לצערי, המצב באצבע הגליל הוא שהקיבוצניקים שולטים בקרקעות ובמים, וממררים לקריית שמונה את החיים", אמר קמרי. "כבר תקופה ארוכה אני מרגיש, שהקיבוצניקים הם האדונים על הארץ הזאת".

 

הדברים נאמרו בתגובה לכוונת המועצה האזורית גליל עליון, להקים מרכז מסחרי גדול בכניסה לעיר, במתחם של בית החרשות סיידר הגליל, שהפסיק לפעול לפני שלוש שנים. בקריית שמונה חוששים, שפתיחת מרכז מסחרי חדש בכניסה, תגרום לקריסת הקניונים ובתי עסק שונים בעיר עצמה. נמסר, שהתקיימה שיחת טלפון בעניין זה בין ראש העיר קריית שמונה חיים ברביבאי ובין ראש מועצה אזורית גליל עליון אהרון ולנסי, ומאחר והשיחה לא עלתה יפה, החליט קמרי (לא בניגוד לדעתו של ברביבאי, יש להניח), לצאת במתקפה חזיתית נגד היוזמה של המועצה. ולנסי לא נשאר חייב. "בלתי הגיוני", אמר, "שבכל פעם שיש צרה בקריית שמונה, מוצאים את האשמים בקיבוצים. זה מזכיר לי את הנוהג שהיה בכמה מדינות באירופה, למצוא את האשמים בקרב היהודים, בלי קשר למעשיהם".

 

ראשית, החששות של פרנסי קריית שמונה מוצדקים. כשמרכז מסחרי חדש נפתח, מרכז מסחרי ישן עלול להיפגע (כפי שיש להניח, שפתיחת הקניונים בקריית שמונה, פגעה בבעלי עסקים קטנים בסביבתם. אז מה, לא פתחו?). שנית, במדינה שהתחרות העסקית היא אבן יסוד בכלכלה שלה, הקמת מרכז מסחרי כזה היא מעשה שגרתי. אילו היה מדובר ביזם פרטי ובקרקע פרטית, לא היה לברביבאי על מי לצעוק. שלישית, בעלי עסקים אולי יינזקו מהקמת המרכז החדיש, אבל תושבי קריית שמונה בכללם עתידים לצאת נשכרים. רביעית, על רקע היחסים המורכבים לאורך שנים בין קריית שמונה והקיבוצים, טוב יהיה אם המחלוקת תבוא על פתרונה בדרך של הסכמות. חמישית, בהכללה שעשה סגן ראש העיר יש באמת ריח של אמירה אנטישמית. לא עשר המשפחות העשירות בשפיץ של האלפיון העליון הן אדוני הארץ הזאת, אלא הקיבוצניקים? בכרם שלום? בגבים? במצובה? בבית קמה? במנרה? על פי הקיבוצניקים יישק דבר?

 

עכשיו אני מצפה לטור של איריס מזרחי.

 

נעם לה, נעם לו

מהדורת החדשות, 25.6

 

"ייתכן ונעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם", כתב השופט אהרון אמינוף בפסק הדין שהרשיע אב ושלח אותו ל-16 שנות מאסר, בגין 12 שנות אינוס של בתו החורגת מאז הייתה בת 6, והדברים עוררו סערה גדולה (ומוצדקת).

 

עכשיו באות שתי השופטת שישבו עם אמינוף בדין, נחמה מוניץ וגבריאלה לוי דה-ליאו, וטוענות שהמשפט הבעייתי הזה נכתב שלא על דעתן. הן דרשו מאמינוף להסיר אותו והובטח להן שכך ייעשה, ורק בדיעבד, כשפסק הדין כבר נכתב ונחתם, גילו שהמשפט השערורייתי לא הושמט ממנו.

 

מה שאולי אומר, שהשופט אהרון אמינוף ביצע מעשה אינוס בפסק הדין, וייתכן אפילו שהדבר נעם לו?





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים