במה: בוא אלי פסוק נחמד - פרשת קורח

במה: בוא אלי פסוק נחמד - פרשת קורח

בארי צימרמן


ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה', אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם. [במדבר, ט"ז, 15]

 

פרשת קורח היא מכרה זהב ענק, קצת נטוש, אבל עדיין פעיל מאוד. על כל פסוק ופסוק יימצא לך איזה כורה שמתעקש להעלות ממנו את המחצב היקר של התובנה החדשה, החידוד המושלם או משחק המלים המפתיע שיפיל אותנו מן הכיסא. גדודי דרשנים מזוקנים וקופירייטרים קירחים כבר סחטו את זהב התפוז הזה בכותרות מדהימות - "גיבור בעל קורחו!"; "קורח המציאות!" - ועדיין נותר לכל אחד די מקום לחפור ולחפש בכוחותיו הוא.

 

קורח, כזכור, היה, כמשה, ממשפחת לוי, בעוד שחבריו להתקוממות, דתן ואבירם, ממשפחת ראובן היו. קרובים, אבל רחוקים. משה מנסה לנהל את המשבר באופן רציונלי. מייד עם הכרזת המרד הוא מצווה על קיומו של תהליך פולחני למחרת בבוקר ומצהיר שאלוהים בכבודו ובעצמו הוא זה שיבהיר עם מי הצדק. בינתיים, עד למועד שקבע, הוא מנסה לבוא בדברים עם המתקוממים, פונה בתחילה אל אנשי קורח, ומשאינו זוכה בתשובה הוא מבקש לשוחח עם דתן ואבירם, שדוחים אותו במלים חריפות ומגעילות למדי, שלהן עונה משה במלים משלו, המצוטטות כלשונן בפסוק למעלה.

 

משה מתרגז, אפילו "מאוד", וכדרך בני האדם, חרונו המבעבע מוכיח כמה צדקו אבותינו הקדומים כשטענו כי "אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו". מה ניכר כאן במשה? שמץ של אי-ביטחון בעקביות תמיכתו של הריבונו? הייתכן כדבר הזה? מדוע הוא מעלה על דעתו שאלוהים יכול לפנות (כלומר, להביט ברצון) אל מנחתם של מתנגדיו? מדוע, אחרי המסלול המפרך שעברו יחדיו, כתף אל כתף, יבגוד בו האל הטוב? אולי היה למשה זמן, בתוך כל הלחץ הניהולי והאנושי, לגלול את ספר התורה שכבר קיבל, ולהיווכח באי אלו קווים קפריזיים בדמותו של אלוהיו. למשל, בסיפור הידוע על קין והבל שהקריבו קורבן לאותו ריבונו. כזכור, מסיבה בלתי ברורה הועדף הבל על קין (מה שעלה לו ביוקר), ודורות רבים של פרשנים ודרשנים לא מצליחים עד היום לכבות את האש שהציתה העדפה בלתי-מנומקת וקפריזית זו. ואם בבראשית כך, עכשיו, במדבר, על אחת כמה וכמה.

 

משה דואג, ומייד הוא מגן על עצמו, לא בקווי היסוד של ממשלתו ולא בתוכניות התנחלות או התכנסות, אלא בפכים הקטנים של ההתנהלות האישית: לא ניצלתי את כוחי כדי לגזול מהם, לא נשאתי, לא הריעותי. לא שלא יכולתי, הוא אומר, אבל התגברתי, לא התפתיתי. לא שאתה לא יכול, הוא מודיע כך לאלוהיו, אבל אני מבקש שגם אתה תתגבר, שלא תתפתה, שתשמור לי אמונים כשם שאני שומר לך. לשם שינוי, הפעם לא רק שתשעה למנחתו של הבל אלא גם תגן עליו מתגרת ידו של קין.

 

משה מתמודד עם חשש נטישה - זה מה שנמצא לי השבוע בפרשה.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים