הנה אני, במונדיאל - סיוט במגרש

תומר רונא, משה כלפון - בית-קשת


הנה אני, במונדיאל

תומר רונא

 

מה עושים קיבוצניקים שרוצים לחוש את המונדיאל מקרוב? * טסים לגרמניה (אלא מה)! * על המשחק (ספרד-אוקראינה), על האוהדים, על האווירה * ועל חוויה של "פעם בחיים"

 

לפני שנה, באחת הפגישות המזדמנות של ארבעה חברים טובים, עלה רעיון לאוויר, לנסוע לגרמניה למונדיאל. הרעיון נגנז ועלה שוב שבועות לפני האירוע הגדול. הארבעה: יזהר קישון (שמרת), גלעד ענבר (עין-המפרץ), גדי פולק (געתון) ואמיר אבנון (כפר-מסריק) נכנסו לאתר של פיפ"א, בו נערכה הגרלה של כרטיסים. החבר'ה רשמו שבעה משחקים. הנסיעה תוכננה לשבוע, בחשבון פשוט: כל יום משחק אחד. ההגרלה זימנה להם משחק אחד בלבד.

 

ההתלבטות הייתה קשה, אך לבסוף הוחלט פה אחד שנוסעים. הכרטיס למשחק לא היה בחינם, אבל מחירו היה "רק" 45 יורו. החברים קנו כרטיסי טיסה ונסעו לשבוע. את המשחק שראו לא ישכחו. איך ספרד מביסה את אוקראינה 0:4, ואיך השחקנים, שהם רואים כל שבוע בטלוויזיה, מתרוצצים פתאום על המגרש מול העיניים.

 

ש: לא רציתם לראות עוד משחקים?

אמיר אבנון: "רצינו וגם ניסינו לקנות כרטיסים לברזיל מול קרואטיה, אבל המחיר, 350 יורו, היה גדול עלינו, וגם אי-אפשר להתחרות עם אוהדי הנבחרות, שמוכנים לשלם כל סכום".

 

משחקים אחרים ראו החבר'ה ברחובות, ואמיר אבנון מנסה לתאר את החוויה המיוחדת: "הגרמנים שידרו את המשחקים על מסכי ענק ברחובות. איפה שלא הלכת היו מסכים, דוכנים, פאבים מלאים, פסטיבל שלם שאליו מגיע כל העולם. כל ערב היו מסיבות, המועדונים היו מפוצצים, עם תקליטנים ברחובות. האוהדים כל הזמן ברחוב, שרים ושותים. ישבנו הרבה בפאבים וראינו משחקים".

 

ש: אלו אוהדים הכי משוגעים?

"ללא ספק האנגלים. בשלוש שעות הם החריבו רחוב. הם שותים המון, הם שתו בארבע שעות מה ששתינו בשבוע, ושתינו לא מעט. האנגלים מטורפים לגמרי, באמצע הרחוב הם מתחילים לשחק כדורגל עם מה שבא לרגל. הגרמנים שמו עליהם 400 שוטרים כדי למנוע מכות בינם לבין האוהדים הגרמנים".

 

ש: פגשתם גם אוהדים מארצות ערב?

"הצטלמנו עם כולם. חוץ מחבורה אחת מטוניס, כולם שמחו לשמוע שאנו ישראלים ורצו לדבר אתנו. בהתחלה אומנם היה חשש לראות לפתע איראנים או סעודים, אבל הכדורגל איחד את כולם. לא דיברנו פוליטיקה, אף אחד לא הזכיר את המילה טרור או את המזרח-התיכון".

 

ש: איך התרשמתם מהעם הגרמני?

"הגרמנים היו אדיבים ונעימים, ראית שהם משתדלים. הם יודעים שהדימוי שלהם בעיני העולם אינו טוב, וזו הייתה הזדמנות להוכיח אחרת. הארגון היה למופת, הכול מסודר ונקי, באצטדיון לכל אחד יש כיסא, אין צעקות או תורים. הגרמנים יודעים לארגן. הבעיה היחידה היא שלפעמים חסר להם השימוש בשפה האנגלית, ולא פעם הסתבכנו".

 

ש: משפט לסיכום החוויה.

"המונדיאל הוא באמת פסטיבל ענק של צבעים וריחות ועמים שונים. מה שרואים בטלוויזיה לא מתקרב למה שקורה שם באמת, זה ברמות מטורפות, כמות האוהדים שם, זה לא ייאמן. חוויה של פעם בחיים. אבל לפני שחזרנו חשבנו כבר על הפעם הבאה, קדימה למונדיאל הבא".

 

סיוט במגרש

משה כלפון, בית-קשת

 

איני יכול להצטרף אל מצהלות המונדיאל * העומס של המראות והזיכרונות מגרמניה כבד מדי

 

לצערי, לא אוכל להצטרף לשמחה בעולם על משחקי הכדורגל שעל אדמת גרמניה - במינכן, שטוטגרט, נירנברג ועוד. לא, אינני יכול לשכוח מה התחולל על האדמה הארורה הזו.

 

נכון, קם דור חדש שאינו נושא ישירות באשמתם הנוראה של הוריו-מולידיו, אולם מי שהאריך ימים זוכר בעמקי נפשו את החרדות והבלהות, שבזמנו לא יכולנו להכיל שייתכנו במאה העשרים.

 

סיירתי בגרמניה בשליחות מפלגת העבודה, כדי לנסות למנוע מכירת נשק לסעודיה. ביקשתי לבקר במינכן, סובבתי במרכז העיר, על מרתפי הבירה המפורסמים שמהם גדלו ויצאו הנחשים שהפכו ברבות הימים לאנשי האס-אס, והתחלתי להבין מנין צמחו ואיך הגיחו.

 

בפרברי העיר שוכנת דכאו, בה היה מחנה הריכוז הראשון בגרמניה הנאצית, שם נכלאו יהודים, סוציאליסטים ומתנגדי המשטר. ראיתי את הצריפים הארוכים בהם שוכנו העצורים על דרגשי עץ. ראיתי את הקיר שלאורכו הומתו בירייה רבים מהם, בלי משפט ובלי חמלה. אחר ירדתי לאתר האולימפיאדה, הלכנו בשלג והגענו לשלט קטן שציין את רצח הספורטאים היהודים. המשכתי בדרכי לפרנקפורט ולברלין ולא יכולתי להשתחרר מרעש גלגלי הרכבת על הפסים. כך הובלו מיליונים להשמדה.

 

נזכרתי בסיפורה המצמרר של אישה-מדריכה בטרייזנשטאט, שסיפרה בעיניים כבויות איך בהיותה נערה נחלצה, בדרך מקרה, מהרכבת שהובילה כאלף נשים יהודיות מברלין לאושוויץ. כל הזיכרונות נחקקו בלבי והתייצבו מול עיניי.

 

לא, העומס של המראות והזיכרונות כבד מדי. לא יכלו לו גם שיני הזמן. ועל כן איני יכול להצטרף אל מצהלות המונדיאל. אולי הצעירים מאמינים בעולם אחר ובגרמניה אחרת ומנסים להשתחרר, אך נותרו אותם ענפים שלמים שאבדו ושנגדעו בהשמדה ההמונית. ומי ינקום דמם?




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים