הוא עוד ישוב: תנו לי קלנועית

מעוז קורן, יזרעאל - תל-אביב


הג'ונגל המוטורי האורבאני אינו דומה כלל לאווירת השאנטי במשק * וגם החניה החופשית בקיבוץ עדיין מדהימה אותי כל פעם מחדש * בלדה לעוזב, פרק הניידות

 

יש מחיר לחיים בתל-אביב. את היתרונות כולם כבר מכירים: שפע תרבותי, היצע תעסוקתי, תחבורה ציבורית, נגישות לים, ועוד. אבל מה כל זה שווה כשנוסעים לבקר את ההורים ונתקעים בדרך חזרה בפקק של שעה וחצי בין צומת מגידו לאום אל-פאחם?

 

קלטתי, עכשיו אתם מחייכים. כן, אין כמו קצת שמחה לאידו של העירוני הממוצע, שנאלץ לתכנן את שגרת חייו על-פי לוח החגים, רוחב הכביש ודיווחי גלגל"צ. בעוד אתם יושבים על הדשא עם אבטיח ובירה ומסתכלים על עוד משחק במונדיאל, אני מוצא את עצמי דופק את הראש בחלון שוב ושוב וצופר בייאוש בתוך נחיל ארוך של מכוניות, שאין רואים את סופו.

 

איך נהניתי פעם להסתכל על הטורים הארוכים של החוזרים מהכינרת בימי שבת ולומר: איזה אידיוטים. למה להם לנסוע עם כל העם לאותו מקום בסוף השבוע? לא יכלו לתכנן את החופשה שלהם קצת יותר בחוכמה? ובכן, התשובה היא: לא. מתי בדיוק אפשר לנסוע לכינרת ולהיות שם לבד? גם בעיר עובדים, אתם יודעים, למרות שזה לא תמיד נראה ככה. חוץ מזה, הילדים המעצבנים מתעקשים ללמוד דווקא בין ראשון לשישי, ולא בשבת. מוזר.

 

המרחקים בין העיר לקיבוץ נראים פתאום בלתי הגיוניים בעליל אחרי שמתרגלים שהכול נמצא בהישג יד. זה קצת דומה לפרספקטיבה שמקבלים אחרי שחוזרים מהטיול הגדול לחו"ל. מנסיעות של 15 שעות עוברים לשעה וחצי, והכול נראה פתאום נורא קל ונגיש. במעבר מהקיבוץ לעיר, זה משתנה, בהתאם, משעה וחצי לחמש דקות. עולם קטן.

 

בתל-אביב תפגשו אנשים שיגידו לכם ברצינות רבה: "אנחנו לא מבקרים הרבה אצל ההורים. הם גרים נורא רחוק - בפתח תקווה". אין להם שום מושג איפה אתם גרים, אבל כשאתם מספרים על יותר משעה נסיעה הם מגלגלים עיניים בתימהון ושואלים כמה פעמים בשנה יוצא לכם להיפגש, ואם אתם קונים כרטיסי טיסה בזול.

 

אבל שלא תבינו לא נכון - אני מחושל. הרי גם בקיבוץ הייתי חייב לנסוע לכל מקום, אז מה השתנה? רק הכיוונים. תנו לי אוטו, טוסטוס, טרקטור או קלנועית - אני כבר אסתדר.

 

אחרי תקופת ההסתגלות לפקקים ולעצבים, הופכים להיות נהגים עירוניים לכל דבר. אם תראו עוזב קיבוץ עוקף על המדרכה את הקלאב קאר של המרפאה מימין, מצפצף בהיסטריה וצורח על האחות התורנית "מי נתן לך רישיון?!" - תסלחו לו. הוא כבר התרגל למנטאליות אחרת. הג'ונגל המוטורי האורבאני אינו דומה כלל לאווירת השאנטי במשק. החניה החופשית עדיין מדהימה אותי כל פעם מחדש.

 

לא רוצה להאריך יותר מדי, בכל זאת סוף השבוע לפנינו וכבר צריך לצאת לדרך צפונה. רק שלא תתהפך שוב משאית על כביש החוף ונעמוד, יחד עם יתר הסקרנים, עד יום ראשון. האישה שאתי צריכה להגיע לעבודה והיא עובדת מאוד רחוק - בפתח-תקווה.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים