השיבה מקופרולו

ארנון לפיד


רק שלושה ימים היינו שם - מסביב, מעל ובתוך מימי הטורקיז של נהר הקופרולו שבהרי הטאורוס בתורכיה * אבל זיכרון אותם שלושה ימים ימשיך ללוות אותנו עד... עד שנחזור לתורכיה פעם נוספת * מעין תשדיר שירות, אבל כולו אמת

 

מתחושות הזוועה והדחייה שעוררה בי תורכיה לאחר "אקספרס של חצות", בשנות השמונים של המאה הקודמת, הצלחתי להשתחרר רק כשהעזתי ונסעתי אליה לראשונה - לחלקה הדרום מערבי - לפני כחמש שנים. הטיול ההוא היה לא רק חוויה מתקנת בהחלט, אלא גם מעוררת תיאבון לעוד. הטיול השני, זה שממנו חזרתי לפני שבועיים, כבר היה חוויה נפלאה נטו. גם הפעם הוא התמקד רק בחלק זעיר מהארץ הענקית, רבת הפנים והמרתקת הזאת - הרי הטאורוס, הנמתחים בדרומה, ממזרח למערב - אבל בתורכיה, גם חלק זעיר הוא עולם ומלואו.

 

שרשרת ההרים הזאת, הגולשת בתלילות לים התיכון, מגיעה בשיאיה לגובה 3,000 מטר (ונוצרה - אם אתם מתעקשים לדעת - בקימוט האלפידי, לפני שישים מיליון שנים), משופעת במראות מרהיבים ועוצרי נשימה: פסגות מושלגות, קניונים עמוקים, יערות מחטניים וים-תיכוניים, כפרים מבודדים, בוסתנים שופעים ומים. המון מים: נביעות, בריכות, מפלים, פלגים, יובלים, שכולם נשפכים אל נהר הקופרולו, המתפתל כחוט של טורקיז, לפעמים סואן ורוגש, לפעמים עצל ונינוח, עד לים התיכון.

 

לאורכו של אותו נהר העפלנו ונסענו ביום הראשון צפונה, עד שהגענו לבסיסנו - הבקתות של חוסני. מקום יפה להלל בחר לו חוסני הצעיר להקים בו (בעזרת חברת "מדראפט" הישראלית, המארחת שלנו, ראו גם במסגרת) את הלודג' שלו: הנהר מזה, ההרים המיוערים מזה, וביניהם פלגים שוצפים, שלהקות פורלים (טעימים-טעימים) משתכשכים במימיהם הצלולים, ברווזים צחורים שטים עליהם, וקרפדות קולניות מפטפטות מתוכם. כאן, בבקתות העץ החינניות, לקול פכפוך המים, העברנו את הלילה, לא לפני שטרפנו - ועל כך בהתייחסות נפרדת (ראו מסגרת) - כמה מאוצרות המטבח התורכי.

 

ביום השני, בחמישה ג'יפים, יצאנו והעמקנו אל נבכי הטאורוס. נסענו בדרכים מתפתלות בינות יערות, חצינו גשר רומי בן אלפיים שנה, ממרומי קניון צפינו בנהר המתפתל 700 מטר מתחתנו, והשתכשכנו, עד שהכחילו שפתינו מקור, בבריכה נסתרת. לארוחת צוהריים צנועה, אבל נפלאה, אירחה אותנו במרפסת ביתה הציורי - שילוב של קונגלומרט סלעי ותוספת בנייה חובבנית - משפחת קובולוק החמה.

 

כאן המקום - ונכון בכל מקום - לומר כמה מילים על החמימות הזאת. התורכים, מתברר, הם היפוכם של הישראלים, לפחות במזגם וביחסם לזרים: הם מתנהלים באטיות נינוחה ולעולם לא אצה להם הדרך. הם מנפנפים לשלום לכל מכונית חולפת, הם מאירים פנים ונכונים לסייע (ככל שמאפשרת שפתם) לכל תייר מזדמן, הם נטולי חשדנות ואינטרסים, ותמיד ששים - גם העניים שבהם - לארח בבתיהם הדלים על כוס של חליטת עשבים (על הקפה מוטב לוותר). כך, למשל, קיבל אותנו, ממש התעקש שנסור לביתו, זקן כחוש בתאזה, כפר נידח בשום-מקום, שרוב תושביו עקרו לאנטליה הסמוכה, ורק הוא ומשפחתו נותרו בו, ומוצאים פרנסה דחוקה מעדר כבשים קטן. נדמה לי שעשינו לו את היום.

 

אנחנו ממשיכים ונוסעים לאטנו, כדי שלא להחמיץ את המראות, ב"קפדוקיה הקטנה", שהיא מקבץ של עמקים והרים, רצוף כולו בקונגלומרטים - תצורות סלע מדהימות, המזכיר את קפדוקיה שבמרכז תורכיה. אחר הצוהריים אנחנו מגיעים לכפר סלגה, הממוקם על חורבותיה של עיר רומית עתיקה, כפי שמעידים שרידי האמפיתיאטרון הגדול שבעיבורו. גם כאן נפתחות בפנינו הדלתות, וגם כאן מזדרזים בני משפחתו של המוכתר-לשעבר להושיב אותנו על מחצלות, להשקות אותנו בחליטת צמחים ולהאכיל אותנו בפיתה המקומית ובמרקחת תאנים מיובשות. לעת ערב, כשהשמים מתקדרים ורוח קרירה מפיגה את חום היום, אנחנו שמחים לחזור "הביתה", לגן העדן של חוסני, לערסלים שעל שפת המים, לשלושת הכלבים הידידותיים המשתובבים, לארוחת הערב הנפלאה ולעונג שבת. בתוכנית: ריקודי בטן של צוענייה חיננית.

 

את יומו השלישי של הטיול אנחנו פותחים בהליכה ומעידה בשביל היורד ומתפתל אל אחת מנביעותיו הראשיות של הקופרולו. שוב אנחנו עוצרים נשימה ומתמלאים קנאה ישראלית לנוכח שפע המים הקולחים בכחול עמוק וברעש גדול מכל עבר. מאוחר יותר, לאחר ארוחת הבוקר, אנחנו יוצאים לרפטינג (דרגה 2) על הקופרולו מיודענו. לאורך 14 קילומטרים, בנופים מרהיבים, חלקנו בקיאקים, חלקנו בסירות גומי, אנחנו חותרים וגולשים, נסחפים ונרטבים, וצעקות החדווה שלנו נשמעות מגדה אל גדה, מקצה הנהר ועד קצהו.

 

באחד הפיתולים אנחנו מתנסים ב"בודי רפטינג", על אי קטן אנחנו משתובבים במשחקי-משוטים, וכשאנחנו מגיעים, עם צוהריים, גיבורים גדולים בעיני עצמנו, לבקתות של חוסני, אנחנו מתנפלים על ארוחת הצוהריים המשובחת, כאילו אין מחר. ובאמת אין... אחר הצוהריים אנחנו נפרדים מגן העדן, ופנינו לאנטליה.

 

עוד לפני שאנחנו מגיעים אל העיר החיננית הזאת, שבעשור האחרון התרחבה ושילשה את אוכלוסייתה בעקבות התיירות הגואה, כבר נצבט הלב בגעגועים. לאחר התמקמות במלון יפה, בסמוך לרובע העתיק, אנחנו יוצאים לאכול (שוב לאכול) במסעדת טאבון מצוינת. למחרת, יום החזרה הביתה, אנחנו מבקשים להמתיק את צער הפרידה מתורכיה הקסומה בקניית רחת-לוקום וחלבה. שניהם, אכן, מצוינים, אבל אין בהם משום נחמה. הנחמה היא רק בידיעה, שעוד נשוב אליה.

 

איזה מדריך!

 

המדריך שהופקד עלינו היה מהסוג שכל קבוצת תיירים מאחלת לעצמה * עוד כמה דברים טובים

 

זו לא רק חובת הגילוי הנאות, אלא גם צו הלב שמבקש לומר כמה דברים בשבחה של "מדראפט", שזימנה לנו את החוויה בתורכיה. מייסד החברה, ואחד משני בעליה, הוא ערן בורוכוב. אחר שהשביע את תאוות הרפטינג שלו בהקמת "רפטינג נהר הירדן", ליד גדות, התפרש לעבר תורכיה, שם פיתח את אתר הרפטינג וטיולי החוויה והאתגר סביב נהר הקופרולו. בעקבותיו באו חברות רבות נוספות, מקומיות וזרות, שנישבו בקסם האזור והפוטנציאל הכלכלי שלו.

 

אבל "מדראפט" פועלת אחרת מכל מתחריה: היא מפעילה מערך גדול של מדריכים ישראליים מצוינים, וסביבו טוותה רשת של "סייענים" מקומיים, המספקים לחברה שירותים שונים, והרבה חום תורכי ללקוחותיה, כפי שחווינו שוב ושוב על בשרנו. כיום פרושה "מדראפט" על אתרים נוספים בתורכיה, וגם במרוקו, בולגריה, מונטנגרו, לפלנד ואנדורה. אנחנו טעמנו רק מאתר הטאורוס, אבל איזה טעם...

 

המדריך שהופקד עלינו, אופיר שמו, הוא מסוג המדריכים שכל קבוצת תיירים מאחלת לעצמה (והבנות - לעצמן). הצעיר המתוק הזה, שמדבר תורכית כאחד התורכים (כך זה נשמע, לפחות, לאוזניים ישראליות), גילה בקיאות מדהימה בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, בגיאולוגיה ובבוטניקה של האזור, אבל היה עוד הרבה יותר מזה: הוא פתר בעיות לוגיסטיות וארגוניות עוד לפני שהספקנו לחוש בקיומן, הפעיל את קשריו המסועפים אצל המקומיים - כולם חברימ'שלו - חבש פצעים למי שנזקקו, הגיש מים מינראליים להפיג את הצמא, ודובדבנים, תותי עץ ועוגיות להמתיק את הנסיעות. לא ידוע אם הרשה לעצמו כמה שעות שינה, אבל גם אם לא - הדבר לא ניכר בו. חייכן, תזזיתי וסבלני ללא גבול תיקתק את הטיול המורכב הזה, כאילו קטן עליו. איזה מדריך! אם כל מדריכי "מדראפט" הם "אופירים" כאלה, הנה עוד סיבה להעדיף דווקא אותה. פרסומת? אכן. אבל כולה אמת בפרסום.

 

סלט תורכי (וכל השאר)

 

כמה מטעמים תורכיים שיפתחו לכם את התיאבון

 

וזה מה שאכלנו: איידרה (AYDARE)- יוגורט מתובל בתוספת נענע; הזמה - (HEZME)סלט "תורכי" חריף; חמאה ; (TERA YA)קופתא - (CHI KOFTE)קציצות בשר נא חריפות (מעין סטייק טרטר) ובורגול; לחם לבש (LAVASH)שנאפה במקום; פידה - (PIDE)מאפה בצק, המוגש עם גבינה מלוחה, או גבינה צהובה וביצה; לחמג'ון - (LAHMAJUN)פיתה עגולה עם רוטב על בסיס עגבניות ובשר; טאוק שיש - (TAVUK SHISH)שיפודי עוף; קוזו שיש - (KUZU SHISH)שיפודי כבש; עורפה - (URFA)קבב לא חריף; עדנה - (ADANA)קבאב חריף; דונר - (DONER)שווארמה רגילה; איסקנדר - (ISKANDAR)שווארמה על מצע לחם ברוטב עגבניות ויוגורט; עלי נזיק " (ALI NAZIK)לי היפה", מנת בשר עם חצילים, שום ויוגורט; בייטי סרמה (BEYTI (SARAMA - מנת קבב מגולגלת בלאפה, עם יוגורט ופרורי פיסטוק; איירן - משקה על בסיס יוגורט, מים ומלח; קנפה חם (KUNAFE)ותה תפוחים; דגי פורל על האש ;(IZGARA ALA BALIK)פטליג'אן סלטאסי (PATLIJAN SALATSI)- סלט חצילים; פיאז סלסטסי - (PIAZ SALATSI)סלט שעועית עם ביצים, בצל, חומץ ולימון; מרג'ימק צ'ורבסי - (MERJIMAK CHORBASI)מרק עדשים; אימאם באיאלדי (IMAM BAYALDI) - "האימאם התעלף": חציל קלוי, ממולא בבשר טחון ורוטב עגבניות. קינוחים: קאמאל פשה  (KAMAL PASHA)- קציצות סולת מסוכרות; סוטלץ'  (SUTLACH)- פודינג חלב ואורז; קאבק  (KABAK)- דלעת מסוכרת, בתוספת טחינה גולמית; קאדאיף - (KADAIF)איטריות במי ורדים; יובקה  (YUVKA)- פיתה דקה מאוד, שמרטיבים לפני ההגשה, יחד עם ריבת תאנים; גוזלמה  (GOZLEME)- לאפה על הסאדג' במגוון ורסיות (בשר, תפוחי אדמה, גבינת עזים, חסה ונענע).




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים