במה: בוא אלי פסוק נחמד - פרשת השבוע: "נשא"

במה: בוא אלי פסוק נחמד - פרשת השבוע: "נשא"

בארי צימרמן

 


ובבא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול

מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני

הכרובים וידבר אליו (במדבר, ז', 89)

 

"מעולם לא היו רבים כל כך חייבים הרבה כל כך למעטים כל כך", זו לשון השבח שחלק וינסטון צ'רצ'יל המנוח לטייסי חיל האוויר הבריטי שהגנו על לונדון בימי הקרב על בריטניה. שבח דומה, אף אם בהקשר פחות קרבי, ניתן להעניק גם לחיריק הקטן המתנוסס בתחתית האות "מ" במלה "מדבר" שבפסוקנו. תשאלו: על מה מגן הטייס הזאטוט הלז בחירוף נפש כה רב? מי היא הלונדון שלו? מי הוא המתנכל לה? נענה: הלונדון שלו היא דמות האלוהים; המתנכלים לה הם כל הנוטים לאפיין אותה במונחים אנושיים-מדי; טייסת-החיריק מגינה על מופשטותה של דמות האל.

 

אומנם, לאורכה ולרוחבה של התורה אלוהים כמעט שלא מפסיק לדבר (בעיקר אל משה), אך בדרך כלל מתואר הדיבור הזה באופן סתמי למדי, כמו "וידבר ה' אל משה לאמור". כאן, בפסוקנו, לעומת זאת, סכנת ההאנשה מרחפת כפצצה באוויר: משה בא למקום מסוים (אוהל מועד), מתקרב אל עצם מסוים (ארון העדות) ומתוך נקודה מסומנת היטב (בין שני כרובים, כלומר, דמויות מכונפות, העומדות זו לעומת זו) הוא שומע קול שממש ממש מדבר (עם שוא נע תחת למ"ם) אליו, מן הפה שלו לאוזן של משה. נורא.

 

ואז, ממש לפני שהפצצה מתרסקת על ראשינו, מתייצב חיריק אמיץ ומציל את האל המופשט מאודמיות-יתר. אין הוא מדבר אלא מדבר (מ"ם חרוקה, דל"ת דגושה), כלומר, כפי שמציע רבנו שלמה יצחקי בפירושו לפסוק זה, "בינו לבין עצמו". כלומר, תחליטו אתם מה זה אומר בדיוק. בכל אופן, העולם נושם לרווחה. כבוד האלוהים ניצל. השמיים פתוחים לרווחה, כי פי ה' דיבר, אבל לא בדיוק.

 

כיוון שאלוהים היה מדבר (כדאי לתרגל את ההגייה הזו: מ"ם חרוקה, דל"ת דגושה) "בינו לבין עצמו" כטענת רש"י, איך יכול להיות שהיה "מדבר אליו", כפי שאומר הפסוק? הרי אם מישהו מדבר בינו לבין עצמו, איך יוכל בו-זמנית לדבר אל נמען נוסף? יוכל אף יוכל. רש"י נותר עקבי בפירושו וקובע: "ומשה שומע מאליו". כלומר, אם יותר לי לפרש את המפרש, משה מצותת, אומנם שלא מיוזמתו המפורשת, אבל בכל זאת.

 

יוצא שהחיריק הזעיר המקיים בעוז רוחו את דמותו המופשטת של האלוהים, הוא המאפשר למשה לצותת בדממת אוהל מועד לדיבור הנעלם של האל עם עצמו וכך לחוות קרבה קונספירטיבית מתוקה, שהיא מעבר לכל קרבה אליה הצליח להגיע אי פעם בן תמותה מקראי אחר. אכן, גם משה חייב הרבה לחיריק שלנו.

 

מיקומו של חיריק בתחומי קדושה ופגישה - זה מה שנמצא לי השבוע בפרשה.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים