בוא אלי פסוק נחמד - פרשה בשבוע

 

בוא אלי פסוק נחמד - פרשה בשבוע

בארי צימרמן 


אמר

 

ױשמֵרֶם טָצייתֵי וֵעשָיתֶם אתִם, אנָי ה'. (ויקרא כ"ב 31)

 

אחד ההבדלים בינינו ובינו הוא שהוא אחד ואנחנו רבים, הוא "אני" ואנחנו "אתם", הוא יחיד ומיוחד ואנחנו אחידים ונפחדים.

מה עובר לו בראש כשהוא אומר "אני"? לפעמים נדמה שהוא קרא יותר מדי ליבוביץ'. אולי אני קראתי פחות מדי ליבוביץ'. ותגידו אתם, כלומר, אנחנו, מה ההבדל בין "ושמרתם" ל"ועשיתם"? תגידו אתם, כלומר אל תתייעצו עם מדרשים ואחשדרפרשנים, אלא תגידו אתם בעצמכם. אני, למשל, אומר: "ושמרתם" במובן של שמירת קובץ במחשב - תנו מקום, תאכסנו, תשגיחו שלא יימחק, שלא יישכח. "ועשיתם" במובן של ביצוע, של הפעלה, של יישום. ולמה, בשם אלוהים, אני צריך לשמור ולעשות? הנה תשובתי בשאלתי: בשם אלוהים, כלומר "אני ה'".

 

ונניח שנרצה לענות לו. הרי כרתנו ברית, הבטחנו הבטחות, החלפנו טבעות ("הרי אתם מקודשים לי מכל העמים" הוא אמר לנו. ארבע רוחות העולם החזיקו בחופה, היו זיקוקין ודמעות, אתר הר סיני היה עשן כולו), ואחר כך רקדנו סביב עגל הזהב בכל כוחנו.

ונניח שנרצה לענות לו, מה נאמר? "ושמרת הבטחותיך ועשית אותן, אנחנו עם"?

 

"אתה אחד, ושמך אחד, ומי כעמך ישראל" שרתי בעודי ילד בחדר-האכילה בקיבוץ. סביבי ישבו חברות וחברים שהיו אז בני גילי היום. המלים העתיקות המתוקות התגלגלו על הלשון. ה"עם" האחד היה נגלה וברור, בעוד שה"אתה" ושמו שימשו רקע, רוככו בשמנה של הנעימה החסידית המלטפת.

 

ועכשיו, כשאתה בא אלינו עם "ושמרתם" "ועשיתם" ואומר "אני ה'", אנחנו עונים לך: 'לא יהיה לך עם אחר על פנינו', וגם: 'אנחנו ישראל עמך, עם קנא, פוקד עוון', שומר טינה, עצבני שלא תדע.

 

בובר כתב פעם שהמלה "אלוהים" היא המזוהמת שבמלות-האדם, מוכתמת ללא-הרף בטינופת, ולכן עלינו לעמול כל הזמן לנקותה ולשחררה מן הבוץ הדבק בה. מאמץ הניקיון הזה קרוי: "קידוש השם". לפעמים אנחנו מנסים. פחות מדי פעמים. ואתה? הרי גם המלה "עם" מזדהמת לא מעט. מי מנקה אותה? אתה? אנחנו? נראה לי שמי שמנקה את העם מנקה גם את האלוהים, ומי שלא, נקה לא ינקה.

 

רבנו משה בן מיימון מצוטט ב"סידור" כמבטא, בעיקר השנים עשר משלושה עשר עיקריו, את אמונתנו בהבטחת האל לשמור ולעשות: "אני מאמין אמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אני מאמין במשיח של הרמב"ם באמונה שלמה.

משמעות העיקר הזה היא, לעניות דעתי, שיש בינינו ובין המשיח חלוקת משימות ברורה: הוא תפקידו להתמהמה ואנו תפקידנו לחכות לו בכל יום שיבוא. אולי בכל זאת קראתי קצת ליבוביץ'.

 

ביני לבינך, דרכי גישה והבדלי גישה - זה מה שנמצא לי השבוע בפרשה.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים