הגדת העצמאות - חוברה עבור צה"ל ע"י אהרון מגד ונגנזה בפקודת בן גוריון, עקב לחץ הדתיים

הגדת העצמאות

קרני עם-עד


ב-1952 חיבר אהרון מגד, ביוזמת משרד החינוך, "הגדה ליום העצמאות" (במתכונת פסח) עבור חיילי צה"ל * אבל, בעקבות מחאה של גורמים דתיים, הורה דוד בן-גוריון לגנוז את ההגדה * מאז חוברו הגדות עצמאות לרוב, גם בקיבוצים, כמובן * אבירם פז, האספן ממשמר-העמק, חושף

 

יום העצמאות גדוש באירועים ממלכתיים. רשימה חלקית: חידון התנ"ך העולמי, הדלקת המשואות, פרס ישראל, טקס החיילים המצטיינים בבית הנשיא, פתיחת בית הנשיא ובסיסי צה"ל להמוני בית ישראל ועוד. בעבר הרחוק היו גם מצעד צה"ל, צעדת שלושת הימים, מטס חגיגי בשמי הארץ וכיו"ב. ואם בכל אלה לא די, הרי שבתחילת שנות החמישים היו גם מי שביקשו לקיים "סדר עצמאות כהלכתו" בנוסח חג הפסח, ואף ניסחו הגדות עצמאות מקוריות, עם לגימת יין מתבקשת ודברי שבח "לצבאנו הגיבור שמיגר את אויביו במלחמת העצמאות". ברשותו של האספן אבירם פז (משמר-העמק) כמה הגדות עצמאות נדירות, ואת סיפור יצירתן וגניזתן (לאחר מהומה שהקימו גורמים דתיים) הוא מביא במחקר קטן שערך, ושקטעים ממנו יפורסמו גם בעלון החג של קיבוצו.

 

"מלחמת העצמאות זה עתה הסתיימה, ועם ההכרזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל נוסף לעם היהודי יום חג נוסף, הוא יום העצמאות", מספר פז על הולדתה של ההגדה. "עדיין לא ברור היה אלו טקסים ואירועים ממלכתיים יציינו יום זה. ואז העלה בן ציון דינור, מי שהיה שר החינוך דאז, יוזמה ליצור עבור חיילי צה"ל 'סדר ליום העצמאות'. מפקדת קצין תרבות ראשי בצה"ל פנתה, לקראת יום העצמאות תשי"ב (1952), אל הסופר אהרון מגד, שהיה אז בשירות מילואים אצלה, וביקשה ממנו לנסות לכתוב הגדת 'סדר יום עצמאות'. מגד אכן כתב את ההגדה, במתכונת של פסח, רווית פאתוס ברוח הימים ההם, ושילב במקראה את אירועי מלחמת השחרור. 'הללו את יישובי הנגב, הללו שמם', כתב, 'הללו את נגבה ויד-מרדכי, הללו את נירים ואת צאלים. הללו, הללו - כי גדולה גבורתם..', והוסיף שבחים לצבא, בלשון מקראית מליצית: 'לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח הכינו את האויב ויכולנו לו; כי אם על ידי צבא הגנה לישראל, שרוחו דרוכה וזרועו עזה'". פז מוסיף ומספר כי בטקס שילב הסופר גם שתיית ארבע כוסות: כוס ראשונה "לחיי מדינת ישראל", כוס שנייה "לחיי חלוצי המדינה בוניה ולוחמיה", כוס שלישית "לחיי צבא הגנה לישראל" וכוס רביעית- "לחיי היחידה" (ואז צריך לומר את שם היחידה בה מתקיים הסדר).

 

ההגדה הייתה מפוארת למדי, יחסית למקראות החג שהודפסו בימים ההם. היא עוטרה בציורים וכללה צילומי צבע - דבר נדיר אז. גם מספר העותקים - 10,000 - נחשב ליוצא דופן והעיד על הרצינות בה התייחס הצבא להגדות. בצעד תקדימי פרסם "מעריב" (שהיה אז העיתון הנפוץ במדינה) את ההגדה במלואה במוסף החג של אותה שנה. בעיתון נכתב כי ההגדה של סדר העצמאות אומנם יועדה לשמש רק בסעודת החג של בסיסי הצבא, אבל תקוותו היא שבעתיד תהפוך להגדת החג של כל עם ישראל.

 

"הכרזת החג של 'מעריב' הפכה, עבור גורמים שמרניים דתיים, להכרזת מלחמה", אומר אבירם פז. "הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל, ביקש לראות את ההגדה בדחיפות. כשקרא בה חשכו עיניו, והוא מיהר אל ראש הממשלה בן גוריון, כשבפיו איום: 'או אני, או ההגדה הזו'. דוד בן גוריון הורה לגנוז את ההגדה ולבדוק במועד מאוחר יותר מה ייעשה בה".

 

אל המהומה הצטרף ביטאון אגודת ישראל, "המודיע", בו נכתב, למחרת החג: "ההגדה גובלת בחילול קודש פומבי וחירוף וגידוף כלפי שמיא בצורה שטרם נעשתה בארץ על-ידי מוסד רשמי". העיתון הסביר לקוראיו שהנוהג הנפסד של "הגדות הקיבוצים" הועבר עתה, ובצורה גרועה פי כמה, אל יום העצמאות - על-ידי שלטונות הצבא ובכספי המדינה, וכינה את ההגדה הזו בשם: "עפרא לפומיא" (ביטוי בארמית שמשמעו "עפר לפיו", שהחרדים נוהגים להשתמש בו לאחר שהם מצטטים דברי כפירה). עיתונים נוספים מיהרו להתגייס למתקפה על ההגדה, ביניהם "הצופה", שכתב על מגד כי לא היה לו כוח משלו לכתוב נוסח מקורי, ועל כן "הסתער כפרזיט על נוסח מקודש... זייף אותו ונטל ממנו את הנפש. מגד הוא כמעשה הבן השני בהגדה - שהוציא עצמו מהכלל וכפר בעיקר". הרבנים הראשיים פנו אף הם אל בן-גוריון בדרישה גורפת לגנוז את ההגדה המשוקצת, משום שמדובר ב"חילול קודש".

 

"את עובדת גניזת ההגדה", מגלה פז, "חשף 'על המשמר', שארבעה ימים לאחר יום העצמאות שאל קטגורית את קוראיו: 'בשל מי הוחרמה החוברת? האם בשל הקריאה לחיי מדינת ישראל - מי אינו מוכן לחתום על הכתוב בהגדה?". דובר צה"ל נדרש גם הוא לעניין ופרסם הודעה: "חלקים מתוכנה של הגדה זו (שנגנזה) עלולים לפגוע ברגשות חלק מחיילי צה"ל".

 

לימים טען אהרון מגד כי קיבוצים וקבוצות ביקשו לערוך "סדר עצמאות" על-פי ההגדה שכתב. בהמשך נכתבו הגדות נוספות, לא על-פי הנוסח של הגדת הפסח. הסופר-משורר יצחק שלו (אביו של מאיר שלו) כתב נוסח בשם "מקראי חג". במבוא להגדה החדשה כתב שר החינוך והסביר מדוע על אזרחי ישראל לציין את יום העצמאות בסעודה משותפת ובקריאה של מגילת העצמאות. בשנת העשור למדינה, וגם לאחר מלחמת ששת הימים, הוצאו לאור הגדות נוספות (מרביתן נמצאות באוספו של אבירם פז), שהמפורסמת ביניהן הייתה הגדת העצמאות של הבלשן אברהם בן-שושן, שנקראה בסעודות ציבוריות, כאשר במקום הרמת כוסיות יין כלל הטקס הדלקת נרות במנורת שבעת הקנים. גם קיבוץ אלונים ניפק "מקראי חג" משלו, בהם שובצו דיווחים של מפקדים במלחמת השחרור.

 

גם במגזר הדתי ניסו לעצב "הגדת עצמאות" ברוחו של בית סבא. איש המשמרת הצעירה של המפד"ל, דוד ברגמן, הוציא הגדה שהכילה מכתבי רבנים של משפחת קוק, קטעי קריאה מהמקורות ותפילה לשלום המדינה. הגדה נוספת נכתבה על-ידי יוסף זימן, בשם "הגדת העשור". הייתה זו הגדה פוליטית, ובה משפטים כמו: "שפוך חמתך על הגוי הגרמני", ו"אתא היטלר יימח שמו, וטרף כמעט את הגויים עצמם. ואתא הקדוש ברוך הוא, ושחט את היטלר" (מתוך "חד-גדיא" המעודכן).

 

לאחר מלחמת ששת הימים הופיעה הגדת עצמאות של ד"ר ישראל צבי כנר, בה הומלץ לספר "בכפר הערבי דיר-יאסין שרוב תושביו נהרגו...", וגם הגדה לילדים של לוין קיפניס, שהמליץ לשים על שולחן סדר העצמאות אגרטל של "חובייזה" לזכר המצור שהיה על ירושלים, עת יצאו הילדים אל החצרות והמגרשים וליקטו את החלמית, למען יוכן ממנה מזון. זו, ושאר הגדות העצמאות, כמו הגדות פסח לדורותיהן, הרי הן מצויות באוסף של אבירם פז.

 

הגדת גבעת-ברנר

 

נמשכת מסורת "סדר העצמאות" בגבעת-ברנר * והשנה במתכונת ענקית

 

1,350 איש(!) יסבו לסעודה ולקריאה ב"מגילת יום העצמאות" של גבעת- ברנר. מגילת יום העצמאות הזו, יחידה מסוגה בתנועה הקיבוצית, נכתבה בשנת העשור למדינה על-ידי חכמי וזקני הקיבוץ הגדול, ומאז היא מלווה את "הסדר העצמאי" שנחגג ברוב עם ומזון. במהלך השנים קוצצו קטעי הקריאה והברכה לטובת שירים וריקודים, אבל המבנה הטקסי לא נפגע: יש ארבע כוסות יין (כוס העצמאות, כוס הראשונים, כוס המדינה, כוס השלום), התייחסות לאירוע או לאישיות היסטורית (הרצל, רוטנברג, יצחק שדה, והשנה - העלייה התימנית ארצה עוד לפני קום המדינה), ועוד.

 

חגית פורטנוי, רכזת התרבות של גבעת-ברנר בשמונה השנים האחרונות, מפיקה גם השנה את סדר העצמאות. "החלק הראשון של הערב", היא מספרת, "הוא קבוע, פחות או יותר, וכולל דברים על הקמת המדינה, יום השואה, מגש הכסף. החלק השני, לעומת זאת, מוקדש לשירים ש'עלו ארצה' כל פעם מתפוצה אחרת. בעבר היו אלה שירים יווניים, אמריקאים, בריטיים. ההשתתפות מאוד ערה, והביקוש להגיע לאולם הספורט גואה משנה לשנה. אסא כשר כתב פעם שמדינת ישראל לא השכילה ליצוק תוכן אחיד ומלכד ליום עצמאות המדינה. באחת השנים הזמנו אותו לאירוע בקיבוץ והוא היה נפעם ואף כתב על כך".

 

ש: איך, לדוגמה, אתם מתייחסים בסדר שלכם לשלום?

חגית פורטנוי: "אנחנו מכבים את כל האורות, וכל אחד מהקהל מדליק נר שהוכן מבעוד מועד על השולחן. זה מראה מרהיב. מברכים על כוס השלום, ומדליקים אורות של תקווה.

 

ש: מי עמל וטורח על כל הסדר הזה?

כו-לם. יש המון מתנדבים לסייע - בהכנת המזון, בקישוט או בקריינות. חוץ מהרקדנים והנגנים המקצועיים, שמופיעים בקטעים משלהם - הכול על טהרת ההתנדבות. גם הכניסה חופשית. מתברר שישנם דברים שלא משתנים גם אחרי השינוי".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים