רואים רחוק, רואים ירוק

דניאל בורשטיין


מכון הערבה בקיבוץ קטורה חוגג עשור * כך הפך מיזם קיבוצי למרכז אקדמי בינלאומי תוסס למחקר ולימודי הסביבה * ומודל אנושי לשיתוף פעולה אזורי

 

בין התאריכים 17-9 במאי השנה, יעשו 124 רוכבי אופניים את דרכם מירושלים לאילת, בליווי צוות ממכון הערבה שבקיבוץ קטורה. המסע יעבור בכמה אתרים רגישים מבחינה סביבתית, ביניהם חוף אשקלון, רמת-חובב ומכתש רמון. מייסד המכון, ד"ר אלון טל, שזכה לאחרונה בפרס ע"ש צ'ארלס ברונפמן על פעילותו למען הסביבה בארץ, ירצה לרוכבים על האיומים וההזדמנויות הקשורים לנושאי הסביבה בישראל, במאה ה-21. המסע, שזו לו השנה הרביעית, יגייס 500 אלף דולר עבור המכון ועמותת "חזון" האמריקאית.

 

את מכון הערבה ללימודי הסביבה הקים אלון טל בשנת 1996. "אלון חזר אז לקיבוץ מפעילותו ב'אדם, טבע, ודין'", נזכר דוד לרר, מנהל המכון היום. "הוא פנה למרכז המשק, אד הופלנד, עם כמה רעיונות, שמכון הערבה היה רק אחד מהם. הרעיון הכי מופרך היה מיזם תיירותי, מין חוות סוסים בסגנון המערב הפרוע. אד אמר לו: 'אלון, אתה לא יודע כלום על סוסים. תמשיך בכיוון הסביבתי, זה נראה יותר מבטיח'." השאר, כמו שאומרים, שייך להיסטוריה.

 

אקדמיה ללימודי הסביבה

 

מכון הערבה החל לפעול כתוכנית חווייתית, כשהתמיכה האקדמית מגיעה רק מבית הספר לסטודנטים בינלאומיים של אוניברסיטת תל-אביב. לימודי הסביבה היו אז תחום חדש בארץ. עד שנות השמונים הכירו כאן רק ב"מדעי הסביבה". החידוש שביוזמתו של אלון טל היה בגיבוש תוכנית בגישה בין-תחומית, ששילבה מדעים, מדיניות, אתיקה, סוציולוגיה, דת ועוד. "התוכנית כללה חקלאות ומדעים, אך צירפה אליהם את הממדים הנוספים", אומר דוד לרר. הושם דגש על העובדה שהסביבה לא מכירה בגבולות בינלאומיים. הצוות עושה מאמצים גדולים לגייס סטודנטים ערבים מירדן, ישראל ופלסטין. כדי שכולם יהיו שווים מבחינה לימודית, מתנהלים הלימודים והעשייה במכון בשפה האנגלית. לרר אוהב להדגיש גם את היתרון הקיבוצי: היותו של המכון בתוך קיבוץ מוסיף את ערך הדוגמה האישית, כי הקיבוץ הוא קהילה שחבריה חיים בה מתוך בחירה. בכך הוא מהווה מודל לשיתוף פעולה ולשותפות ברמת המיקרו, עם השלכות ברורות לסביבה ולשלום, ברמה הגלובלית.

 

על-פי התפישה של מכון הערבה, ישראל היא מדינה קטנה מכדי לטפל ביעילות בבעיותיה הסביבתיות, ולכן הדרך היחידה לטפל בהן מושתתת על פתרונות חוצי גבולות.

 

עד אביב 2000 עלה בהתמדה מספר הסטודנטים, חציים מהמזרח-התיכון וחציים מחוצה לו: מצפון אמריקה, מאנגליה ומאוסטרליה, אך גם מדרום אמריקה ומסין. מהאזור הגיעו סטודנטים ירדנים, פלסטינים וישראלים, יהודים וערבים. בשל האינתיפאדה, חדלו לבוא הסטודנטים הפלסטינים (משרד הביטחון אינו מאשר ויזות לסטודנטים פלסטינים חדשים), ומספר המשתתפים ירד.

 

"נכנסתי לתפקידי בסתיו 2001, בערך שבוע לפני ה-11.9", אומר לרר. "הייתה זו תקופה קשה, בשל האינתיפאדה, אך לא ידעתי עד כמה יהיה קשה. למרות זאת, הצלחנו לשרוד".

 

היום, מוכר מכון הערבה ברחבי העולם כמרכז העיקרי ללימודי סביבה בארץ ובמזרח התיכון כולו. יש למכון הסכמים עם אוניברסיטאות בן-גוריון, תל אביב ואל-קודס, המאפשרים לסטודנטים ממוסדות אלה ללמוד בו, במשך סמסטר או שנה. כיום מציע המכון תוכנית חדשה לתואר שני בניהול סביבתי, בשיתוף עם אוניברסיטת בן-גוריון. סטודנטים במכון זוכים להשתתף גם בפעילויות בינלאומיות.

 

חוקרים סביבה, מדברים שלום

 

"מכון הערבה הוא מקום ייחודי במזרח התיכון", אומר לרר, "משום שיהודים וערבים חיים בו ולומדים ביחד במשך תקופה ארוכה. זה שונה ממה שקורה באוניברסיטאות, כי מדברים גם על הדברים הקשים, וכל מי שכאן - מעורב. בזכות השימוש בסביבה כנושא העיקרי, אנחנו מצליחים הרבה יותר כשמדובר בשלום. הסביבה הופכת להיות המטפורה, המגרש המאוזן, והיא הדבק שמאפשר לנו להתמודד עם העניינים הפוליטיים המסובכים כל כך, מבלי שהדברים יתפרקו".

 

מדי סמסטר, משתתפים הסטודנטים בקורס חובה, ללא ניקוד וציון, שכותרו: "סמינר למנהיגות ולשלום" " (PELS)תחילה חשבנו שלא ניגע בדברים הקשים שבדו-קיום באופן פורמאלי, אך גילינו שזה מתבקש", אומר לרר. "הבנו שאם לא מדברים עליהם באופן מסודר, הם עלולים להתפוצץ בצורה בלתי-מבוקרת. אז בנינו את התוכנית, המבוססת על מפגשים שבועיים, חלקם עם מרצים ומנחים מגבעת-חביבה ומנווה-שלום, וגם טיולים. היינו בכפר בדואי בלתי-מוכר בנגב, טיילנו לאורך נחלים החוצים את הגבולות והתעמקנו בנושא המים. למרות שבמשך הסמסטר הסטודנטים מתלוננים ואומרים שהם לא רוצים להשתתף ושהסמינר לא קשור בכלל לסביבה, בסוף השנה הם מודים שזה היה הכי חשוב. בכלל, רוב הסטודנטים שלנו מדווחים שהחוויה במכון הערבה שינתה את חייהם".

 

לרר מציין שכמו בכל מוסד אקדמי, "יותר ממחצית הפעילות של המכון מתקיימת בשדה המחקר". מרכז המחקר של המכון, בניהולו של אלון טל, נהנה מיותר מ-12 מיליון דולר במענקי מחקר, התומכים בעשרות פרויקטים שונים בתחומי הסביבה, רובם ככולם עם מוקד בינלאומי. כעת, עוסקים חוקרים ממכון הערבה בנושא זיהום האוויר בירושלים, בבית-לחם ובעמאן, יחד עם אילת ועקבה - בפרויקט אחד, המתמקד בחלקיקים קטנים במיוחד 2.5 (pm). כמו כן, טל מנחה צוות שחוקר תוכניות לחינוך סביבתי בארץ, ואת תוצאותיהן.

 

ד"ר אליין סולוויי מנהלת במכון את המרכז לחקלאות בת-קיימא, בו היא מלמדת ומנהלת את המחקר בתחום. היא הקימה ומנהלת מטע ניסיוני בקיבוץ, כבר למעלה משלושים שנה. סולוויי, ילידת קליפורניה, הגיעה אל הערבה בשלהי מלחמת יום הכיפורים. "באתי לארץ כמתנדבת", היא מספרת, "קטפתי תפוחים בגליל העליון, אך בשל המלחמה ישנו במקלטים וחטפתי דלקת ריאות, אז חיפשתי מקום עם אקלים יבש וחם יותר". במטע הניסיוני היא חוקרת את התכונות המאפיינות מאות זנים של עצי פרי, עשרות זני קקטוסים, ואפילו דגנים. יכולת ההישרדות שלהם בתנאי הערבה הקיצוניים היא הראשית בין התכונות הללו, אך מעניינות אותה גם הסגולות הרפואיות של צמחים. לפני כמה שנים מונתה סולוויי לחברה בצוות של המרכז הרפואי ב"הדסה עין-כרם", כמומחית לצמחי מרפא נדירים. היא מלמדת ומרצה בכנסים של ארגון המזון העולמי ובאוניברסיטאות רבות. פרויקט מחקר שסיימה לאחרונה עוסק במיני עצים ליישום חקלאי באזורים מדבריים בישראל ובמרוקו. הפרויקט, בשיתוף חוקרים ממרוקו, בדק עשרה מינים (ביניהם: ארגניה, חרוב, שקד, צלף, שיזף, ספודילה, מורולה), כדי ללמוד את עמידותם לתנאי מליחות ויובש.

 

אשתקד עלתה סולוויי לכותרות - לא בשל ההצלחות שלה ברפואה טיבטית, ולא בשל ספרה על חקלאות בת קיימא, אלא בשל זרע של עץ תמר. היה זה חרצן שנמצא בחפירות של מצדה לפני כ-30 שנה, שגילו מוערך באלפיים שנה. את השתיל - שעלה יפה, והיום הוא בן שנתיים - שומרת סולוויי בבית רשת, בהסגר.

 

מים וביוב חוצים גבולות

 

שני מוקדי מחקר עכשוויים של המכון נמצאו במוקד של כנס חוקרים מטעם נאט"ו, שהתקיים במכון בחופשת הסמסטר, בנושא "ניהול משאבי מים בתנאי עימות". את הכנס ארגן ד"ר קלייב ליפצ'ין ממכון הערבה, העומד בראש צוות מחקר בינלאומי שמנסה להבין את מכלול הבעיות של ים המלח ולתכנן עבורו עתיד טוב יותר. משתתפים בו חוקרים ירדנים, ישראלים ופלסטינים, בתמיכת האיחוד האירופי.

 

ורד בלן, 30, בוגרת המכון, שותפה במחקר. "העניין של ים המלח מורכב כל כך", היא אומרת, "ולכן בנינו מודל מתודולוגי מיוחד. לכל דיסציפלינה יש חוקר נפרד, ובסוף נחבר את הכול ביחד. זאת דוגמה מצוינת לעבודה של המכון, כי המחקר נוגע בכל התחומים: זיהום, ניהול משאבי טבע, מדיניות, גיאולוגיה, תכנון ופיתוח". לדבריה, התקשורת בארץ לא ממש עושה את עבודתה נאמנה בעניין ים המלח. "התקשורת מתמקדת בבעיית הבולענים, כי זה נושא דרמטי ואקטואלי. כל השאר פחות דרמטי בעיניה. המדינה התנערה מאחריותה בתחום, היא נותנת רק פתרונות קצרי טווח" - כמו שיפור תשתיות כביש 90, וקרקע חלופית לקיבוץ עין-גדי.

 

באי הכנס של נאט"ו שהו יומיים בים המלח, כדי לראות את התוצאות שהושגו במהלך עשרות שנים של מה שגדעון ברומברג, המנכ"ל הישראלי של אגודת "ידידי כדור הארץ במזרח התיכון", מכנה: "הדוגמה הכי טובה לשיתוף פעולה בינלאומי במזרח התיכון" - הטיית מקורותיו המתוקים של ים המלח. "סוריה, ישראל, לבנון וירדן, כולם עבדו ביחד כדי לייבש אותו", הוא אומר, ומוסיף כי מפעלי הפוספטים של ישראל וירדן אחראים על 30% מהייבוש, על-ידי אידוי המים, אך השאר נגרם באמצעות הטיה של מקורות המים לצורכי חקלאות ולשימושים אחרים.

 

באי הכנס הישראלים הופתעו לשמוע את דבריו של נאדר אל-חטיב, המנכ"ל הפלסטיני של ידידי כדור הארץ במזרח התיכון, על משטר המים בגדה המערבית בחודשי הקיץ. "בקיץ, אני משמש כרודן בבית שלי", סיפר אל-חטיב. "על הגג ניצבים 35 מיכלים, אך בפנים אין מים בברז. אני בודק כל הזמן שאף אחד לא מבזבז". זאת, בשל העובדה שבשיא הקיץ, זורמים מים במערכות העירוניות רק כמה שעות בשבוע. אין צורך להיות מומחים כדי להבין את הנחיצות בחיסכון. על אף העובדה הידועה, שהשימוש במים במגזר הביתי בישראל גבוה פי חמישה מזה שברשות הפלסטינית, השאירו הפרטים את המשתתפים פעורי פה.

 

בעיה נוספת המשותפת לישראל ולפלסטינים שייכת לקצה השני של צריכת המים - מי הביוב, הזורמים מיישובי גב ההר הפלסטיניים דרך 15 נחלים המזדהמים עוד יותר בשטח ישראל, ולבסוף נשפכים לים התיכון. הגדול ביניהם הוא נחל הבשור, המנקז את אגן ההיקוות הגדול ביותר בישראל. ממקורו, ליד חברון וקריית-ארבע, זורם הבשור דרך אזור התעשייה של באר-שבע, דרך שדות המספוא של הנגב המערבי, וחוצה שוב את הגבול ברצועת עזה, בה הוא הגוף היחיד של מים זורמים. ד"ר ליאור אסף, מרצה להידרולוגיה במכון הערבה, נמנה עם קבוצה של חוקרים ישראלים ופלסטינים, המודדים ערכים שונים במי הנחל כחלק ממחקר מקיף של המכון, על נחלים חוצי-גבולות. "אם זה מריח כמו ביוב, ונראה כמו ביוב, כנראה שזה ביוב", אמר ד"ר אסף למשתתפי הכנס.

 

"זאת הפעם הראשונה בארץ שנעשה מחקר כזה", אומרת בלן. "הקבוצה בוחנת את כל ההיבטים, הן המדיניים והן המדעיים". כמו המים, שזורמים ללא הבחנה בגבול, גולשים התחומים הללו זה לזה. לדוגמה, בלן מציינת שסגרים חוזרים ונשנים וביטול המימון הישראלי והבינלאומי עיכבו - עד עצירה מוחלטת - את ההקמה של מתקן לטיפול שפכים בחברון. כתוצאה מכך, הביוב ממשיך לזרום היישר מהרשות הפלסטינית אל ישראל, וממנה חזרה לרשות הפלסטינית, לים התיכון.

 

התפישה הבין-לאומית של המכון מעודדת גם את המשך הקשר בין בוגריו. אנשי המכון גאים ביותר מ-400 בוגרים, שבחלקם הגדול עובדים היום בתחום הסביבה, חציים במזה"ת. "החלום שלי הוא, שיום אחד יהיו כל שרי איכות הסביבה של ירדן, ישראל ופלשתין - בוגרי המכון", אומר לרר. לרגל חגיגות העשור להיווסדו של המכון הקימו הבוגרים עמותה בינלאומית, "רשת הערבה לשלום וסביבה, ששמה לעצמה, כמטרה ראשונה, פרויקט לקירוב בין בני נוער ישראלים וירדנים, באמצעות חינוך ושיתוף פעולה בענייני סביבה. שישים בוגרים של המכון, מישראל, ירדן, פלסטין וארצות אחרות, נכחו בכנס היסוד של הרשת, שהתקיים בעקבה בחורף האחרון. השלב הראשון בפרויקט הוא תוכנית לימודי סביבה שינהלו סטודנטים במכון בבתי הספר בשתי הערים. התלמידים ילמדו על נדידת הציפורים באזור, ויצטרכו לענות על השאלה "מהי דת הציפורים?", כדי ללמוד על שיקולי הציפורים בבחירת סביבה למנוחה במהלך הנדידה. כך יוכלו התלמידים להיפתח אל מבט אחר על האזור וסכסוכי תושביו האנושיים. בוגרי המכון עוסקים בתחומי מחקר ועשייה רבים, חלקם בתמיכת המכון.

 

החזון הציוני הירוק

 

בעד אוויר נקי * בעד מים נקיים * בעד מחזור פסולת * בעד פעילות אזורית

 

ד"ר אלון טל, בעבר חבר קטורה, משמש כמנהיג סביבתי בישראל זה יותר מ-15 שנה. בנוסף למכון הערבה, בו הוא עדיין מלמד ומנהל את מחלקת המחקר, יסד טל שורה של ארגונים ירוקים בארץ - ביניהם, בראש ובראשונה, את עמותת "אדם, טבע ודין", ב-1990. עם היווסדה של העמותה, טל בעצם ייבא לארץ את השיטה האמריקנית של שתדלנות סביבתית דרך מערכת המשפט. בכל הזדמנות הוא מדגיש כי חשיבה סביבתית אינה מכירה בגבולות בינלאומיים, ולכן הוא יוזם שיתופי פעולה סביבתיים בין ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית ומדינות אחרות באזור. "חמישים השנים הראשונות של ההיסטוריה הישראלית היו מלחמת קיום, מלחמה על הריבונות הפוליטית של העם היהודי. האתגרים של מאה השנים הבאות הם הרבה יותר מרתקים", טוען טל. "הדור שלי מניח את קווי המתאר בין השטחים שייסללו וינוצלו, לבין אלו שיישמרו כדי שדורות העתיד יוכלו ליהנות מאותה השראה שנגעה ללבם של נביאים ועולי-רגל במשך אלפי שנים. המאבק שלנו הוא לא נגד משהו ספציפי, אלא בעד: בעד אוויר נקי, בעד מים נקיים, בעד מחזור של פסולת. אנחנו חייבים לומר כן: כן לשלמותם של בתי גידול, כן לחיסכון באנרגיה וכן לחזון הציוני הישן של מאבק למען איכות חיים טובה יותר בישראל".

 

בשנת 2001 הוקם במכון הערבה אגף לפעילות סביבתית מקומית, הפועל היום תחת השם "סביבה בריאה בערבה" (סבב"ע). בנוסף לפעילות הקבועה של המודל בכל קהילה, כגון: עידוד מחזור וחיסכון, ניקיון קהילתי וכיוצא באלה, מתמקד "סבב"ע" בנושאים הקרובים ללבם של תושבי הערבה. בין הנושאים שבהם פעל עד כה: שמירה על שטחים פתוחים, חינוך סביבתי ומניעת ציד. עתה, עם חידוש הכרייה במכרות תמנע, מגביר הארגון את פעילותו בתחום ומקים ועדה למעקב על חברת "ערבה מיינס", הפועלת במכרות.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים