יצירה: שיר, מיצג הנצחה, ספר שירים של אורה ערמוני, 2 תערוכות, חידות

יגאל פרנקל - רשפים, יבל ברקאי, ארנון לפיד, קרני עם-עד, יורם ירושלים


אז מה

יגאל פרנקל, רשפים

 

אם את רעי בי יסית הקנאי

אומר בלבי רק: אז מה,

אם הוא יפיץ עליי בלע וגנאי

אומר בלבי רק: אז מה,

אם הוא ישמיע גידוף באוזניי

אומר בלבי רק: אז מה,

אם יטרידני אחרוק בשיניי

ואומר בלבי רק: אז מה.

 

אך אם תמונתך תעלה מול עיניי

לא אומר בלבי רק: אז מה,

אזכור שבחרת באחר על פניי

ובלי אומר אדאב ואדמע.

 

הנצחה אמנותית

יבל ברקאי

 

"לבך עדיין פועם בי" * לזכר ניר כהנא

 

פרויקט גמר מרגש במגמת אמנות, "לבך עדיין פועם בי" - יצרה מיטל בן-דוד ממרחביה, תלמידת "עמקים תבור". הפרויקט מוקדש לזכרו של ניר כהנא מטבעון, ששירת ביחידת המעברים של המשטרה הצבאית ונדקר למוות במחסום קלנדיה, בדצמבר האחרון. מיטל הכירה את ניר דרך החבר שלה, שהיה ידידו. המיצג הוא חדר של מטר על מטר וחצי, צבוע כולו באדום-ורדרד ומרושת בחוטי חשמל צבעוניים, המדמים עורקים, ורידים ונימים. על הרצפה מונחות כתבות שהתפרסמו על ניר, ומהן צומח עץ ולצדו סמלים שונים. בני משפחתו של ניר הגיעו פעמים מספר לצפות במיצג, התרגשו מאוד ויצרו קשר עמוק עם היוצרת, מיטל.

 

פנינה פואטית

ארנון לפיד

 

השירה, בספרה החדש של אורה ערמוני "עוברת אורח", אינה מזייפת ומתחכמת ומאוהבת בעצמה * היא נהירה ובהירה וגם דשנת שפה ודימויים להלל * דו"ח המבקר המתפעל

 

כמה מן המרכיבים, החומרים והלכי הרוח בספר השירים החדש של אורה ערמוני, "עוברת אורח" (הוצאת כרמל) מוכרים מספרה היפהפה השני, "במדבר דברים" (את הראשון מעולם לא נתנה לי) - שפע של חי, צומח, נוף ודמויות מקומיים ("עורבים אפורים מנקרים בבשר המת... חיוויאי נועץ טרפו... נץ ננעץ כחץ"; "סנא אבו-ראזק רוקמת בסתר/ חוט שחור דק כשערה..."; "הזית לא הניב השנה/ ולו כזית..."), שפה ומטפורות מקראיות, "כנעניות" ("איש אינו קורא לבנו קין/ אפילו אב קורא לבנו אבשלום/ יודע כי בגוד יבגוד..."; "...ואתה מתייצב למרחוק/את האבן לגול... ואם ימצאו כי לא מרים הם/ מאררים/ כי מי מריבה..."), מכאובי אהבה, ואותה מלנכוליה מפוכחת, או פיכחון מלנכולי קיומיים, של "מי שאינו מאמין", בלשונה של לאה גולדברג (גם אם התברך במשפחה ברוכת ילדים מוצלחים ונכדים מתוקים).

 

אבל הפעם יש עוד, ולא מאותו דבר. יש מחאה - פנינה פואטית ("צדקת, אדוני הצנזור/ ילדה קטנה בדרכה לבית הספר/ איננה עניין לשירה...ילדה קטנה בדרכה לבית הספר/ לפתע כורעת/ טווח הירייה מתקצר"), יש כמה שירי געגועים לבית ההורים ("אמי/ בטרם מצאה מנוח לנפשה טרופת הגעגועים/ בשכחה/ בטרם מצא גופה המיוסר/ מנוחה בטוחה..."; "...כלי כסף משחירים/ ששרדו מבתי הוריי והורי הוריי/ שננטשו וחרבו...")

 

ויש מחזור שירים שלם, "תשוקת מרחקים", שלשירו הראשון מקדימה הכותבת, כאילו יש צורך, הבהרה קצרה: "אני מתקשה לכתוב שירים שלא מכאן". ערמוני, שמסיבות משפחתיות מזדמנת, הלוואי עלינו, לא מעט לארה"ב, אומנם מתמוגגת שם ממראות הירק, היערות והאגמים הגדולים של ניו-אינגלנד, אבל לבה, ישראלית קרתנית שכמותה, בציון, וליתר דיוק, במדבר (מעניין, לא בגליל), מחוז אהבתה הוותיק. הנה המשוואה בין שם לכאן: "שם/ סנאי מתרוצץ ללא הרף, מתהדר במניפת זנבו/ גשמים מעיינות נחלים נהרות עולצים אל הים/ ירוק ברבבות מופעים מחולל ברוח, בשמש, בראי האגם/ אבל לא. זו לא המוזיקה שלי...כאן/ במדבר/ מתחת לפני השקט/ מבראשית מידפקת/ מוזיקה עוברית/ קמאית...". שיר אחד קודם אומנם מצהירה ערמוני על "יצר הקינון המתנגש בי ביצר הנדידה", אבל, אם הבנתי נכון, היא אינה מ"ציפורי הנוד" המתייסרים ב"כאב של שתי המולדות", אם לחזור שוב ללאה גולדברג.

 

אני אוהב את השירה של אורה ערמוני, לאו דווקא משום ישראליותה (לא כל מה שישראלי יפה). אני אוהב אותה משום שאינה מזייפת ומתחכמת ומאוהבת בעצמה, משום שהיא נהירה ובהירה - עד כמה שרצוי ומותר לשירה להיות כזאת - ומשום שהיא דשנת שפה ודימויים להלל. ואולי גם, טיפ-טיפה (הנה הגילוי הנאות) בגלל שאני אוהב את המחברת.

 

הירקון שלא הכרתם

 

ציורי נוף משובבי עין וצבע של נחל הירקון * עכשיו בגלריית ראש-הנקרה

 

חבר ראש-הנקרה שהזדמן לתערוכת הציור "בין מים למים" (אוצרת: רבקה סיני), שנפתחה בגלריה בקיבוצו, אמר בלשון מבודחת: "סוף סוף תערוכה שמדברת עברית". החבר, שביקש להחמיא לציורי נוף הנחל משובבי העין והצבע, כיוון בדבריו לתערוכות אחרות המוצגות במקום, אשר לא-אחת מהוות אתגר אינטלקטואלי וחומרי לצופים בהם. ואכן, ציורי שיר ולאה כוכב שבדרון, ביחד ולחוד, מזמנים אתנחתא של יופי ופשטות בתוך הכאוס האמנותי שמרחיב ומסבך את גבולות הדיון באמנות. הירקון שלהם נראה צלול ומזמין מתמיד, לגמרי לא אותו נחל מפוקפק גדוש סחי וזוהמה הממית את הצמחייה והחי שבתוכו. במכחול שלהם הוא עשוי להיראות כנהר אירופי קריר ודשן (לאה כוכב שבדרון) או כנהר אפריקאי או סיני שקוף וחמים (שיר שבדרון), והאור המבליח מהשמים והמים נדמה שלא מכאן.

 

למרות הדמיון הסגנוני בין השניים, המשפיע והמושפע משום הקרבה הפיזית והנפשית, ניתן להצביע על הבדלים בין הירקון של לאה לירקון של שיר. אצל לאה מדובר בשכבות של צבע על בד, בחומריות חמורת סבר ו"כבדה" יותר. הנוף מוגדר על-ידה בכתמי צבע. אצל שיר מהבהב אור רך, של שקיעה או זריחה, והקו אצלו דומיננטי יותר.

 

האישה יוצרת תקריבים של נוף, הגבר צופה בו ממרחק. אצלה מודגשים המים על חשבון השמים, הוא מעניק לעליונים ולתחתונים אותה חשיבות. רק הדילוג בין החלל הגדול בו מציג שיר, לחלל הקטן יותר בו מציגה לאה, מביא את הירקון בשלמותו הזורמת. התערוכה נפתחה בשבת האחרונה שלפני הבחירות, וטוב שכך. לאחר ים המלל שהציף את האוויר והרחוב סביב, טוב היה להירגע, לנשום קצת ים של צבע ואווירה ופשוט לשתוק. לספוג ולהחריש. התערוכה תינעל ב-23.4, כך שאפשר לפקוד אותה גם בתקופת הפסח וראשית האביב.

 

מסכת נשים

קרני עם-עד

 

תערוכה של פיסול וציור במוזיאון בית יגאל אלון בקיבוץ גנוסר

 

בגלריה לאמנות של מוזיאון בית יגאל אלון בקיבוץ גנוסר, נפתחה בשבת (1.4) התערוכה "מסכת נשים" של הפסלת רינה חייקין והציירת אסתר פריד (אוצרת: נאוה הראל שושני). בתערוכה עוסקות שתי אמניות בפיגורה הנשית, על פניה הרבות. מגוון רחב של דימויים נשיים מטופלים באזמל ובמכחול, באבן ובצבע: הכרומוזומים הנקביים, הדומים בצורה מדהימה למודל היופי הנשי הקלאסי ומעוררים את השאלה הבלתי נמנעת - שמא בעצם הם המכתיבים אותו; שותפות הגורל הוויזואלית של הנשים עם צלמיות הפריון מעוגלות הקצוות; הגרסה המודרנית של ה"אישה-קולב"; קורבן התרבות המקדשת את הרזון. כל אלה, ולצדם האישה כרקמה אנושית נושמת, חווה ומגיבה, לעתים מתבוננת מהצד ולעתים שחקנית ראשית במסכת חיים ארוכה ומרגשת. התערוכה תינעל ב-24.6.06.

 

פתרתי חידה: דלקת קרום המוח

יורם ירושלים

 

1.      במה עוסק נאוטולוג?

2.      מי לפי הפרסום גדולה ומרגשת?

3.      מה היה שמו של אחיו של וינסנט ואן-גוך?

4.      באיזה אזור בגוף כואב למי שיש לו מטטרסלגיה?

5.      לאיזה ענף ספורט שייך ניל פרייד?

6.      מי מבצעת חידוש לשיר "כבר אחרי חצות" שביצעה, במקור, אילנית?

7.      מיהו יאיר מנדלסון?

8.      באיזו עיר בארץ פועל המרכז הפמיניסטי "אישה לאישה"?

9.      מה משותף לצ'ה גווארה, אידי אמין ואריאל שרון?

10.  איזו מתנה קיבלו האמריקאים מהיפנים ב-1912?

 

התשובות

 

1.      נאוטולוג הוא רופא המתמחה בטיפול בפגים.

2.      מדינת ישראל, לפי מסע הפרסום של משרד התיירות.

3.      חאן.

4.      בכרית כף הרגל.

5.      שיט. ניל פרייד הוא דגם של גלשן רוח.

6.      דין דין אביב.

7.      גיבור ספרו החדש של מאיר שלו "יונה ונער"

8.      בחיפה.

9.      כולם נולדו ב-1928.

10.  3,000  עצי דובדבן.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים