קולטורה

אורית פראג, טלי כהן-גרבוז, יובל דניאלי

 

שפע של תערוכות המציגות אמנים צעירים וותיקים מופיעות בגלריות הקיבוציות והאזוריות בפריפריה לקראת האביב


צפון: השרוט והלא-מושלם

טלי כהן-גרבוז

 

עופר ללוש - בין תחריט לפיסול, תערוכה במוזיאון הפתוח בתפן, קטלוג ודיסק, אוצרת: רותי אופק

 

"תערוכתו של עופר ללוש היא פרי של שיתוף פעולה בין סדנת התחריט בקיבוץ כברי ובין המוזיאון הפתוח בתפן. מעבר לקרבה הגיאוגרפית בין שני המקומות, שיתוף פעולה מתבקש זה מסב את תשומת הלב לפעילות האמנותית המתקיימת בצפונה של ארצנו, שבמרכזה עומדת האמנות הישראלית".

 

דברים אלה כותב סטף ורטהיים במבוא לקטלוג המאוד מושקע שיצא לרגל התערוכה של עופר ללוש בתפן, הכוללת מבחר מתוך עבודות התחריט שלו ומבחר מפסליו.

 

עופר ללוש יוצר במשך שנים אמנות עקבית, בעלת השפעות מודרניסטיות ברורות ומובחנות. חומרי העבודה שלו נעים בין ברונזה בפסלים לתבליטי גבס ולתחריטים בטכניקות שונות, כולל חריטה בקרטון. דמות האדם והנוף, שני נושאים כבדי היסטוריה, מקבלים אצל ללוש זהות מאוד מסוימת המתקיימת לרוב סביב לדיוקן העצמי, או ל'אני' מתבונן.

 

בתערוכה בתפן ניתן משקל רב לדיוקן העצמי. הוא מקדם את הצופה בקיר מול הכניסה לחלל הגלריה, כסוג של הצהרת נוכחות, ומלווה אותו הלאה בין תחריטי הנוף לפסלי הגוף. התערוכה יכולה להיקרא כניסוח עבודתו של עופר ללוש לאורך כ-30 שנות עבודה. הדיוקן העצמי שלו, כנושא, הופיע כבר ב-1980 בגלריה גורדון בתל-אביב ולפני כשלוש שנים בתערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון תל-אביב. ללוש מייצר שוב ושוב דמות גבר, כעת בשנות העמידה, בחלק מהעבודות במלוא גופו ובחלקן בפחות מכך. הוא מופיע בתחריטים מסוגים שונים ובתבליטי גבס וברונזה.

 

העמידה שלו אינה פרונטלית לגמרי, אלא מעט בפרופיל, משהו בדומה להתבוננות עצמית מול מראה. העמידה המעט רפויה, אבל לא מתמסרת, משחזרת את עצמה בכל העבודות. הדיוקן העצמי מתנסח כדמות גבר עמומה שתווי פניה נגרעו בתבליט, כמו בתהליך של ריקבון-הגוף ונשרטו בתחריט באין ספור קווים דקים, עד לסף ההיעלמות. החומר של ללוש נמצא במאבק מתמיד בצורה המוגמרת והוא מקבע את העבודה על התפר בין הצורה המנוסחת לחומריות הגולמית. גם כאן בא לביטוי היבט מודרניסטי שיכול למצוא את הדיו על נקלה בעבודות תבליט הגוף של מאטיס וכמובן אצל ג'אקומטי.

 

ללוש מדבר על ראשית הגוף מתוך החומר, ובאותה נשימה - על כיליונו. פסל האישה שלו – המוצב מול תחריטים בדמותה, גדול ממידת אדם. הגוף התלת ממדי עולה מתוך משטח הברונזה כישות נטולת זהות ועל-זמנית. זהו עירום נשי עם ביטוי מופשט של אברי גוף ושיער. מעבר להקפדה על קווי מתאר: שקיעת עמוד השדרה, השדיים, הגוף חרוץ לעומק כצורה גולמית שמשמרת את עקבות לידתו מתוך החומר. באותה נשימה הוא מדברת גם על מותו. פני מומיה במצב של מוות נצחי ובלתי מתכלה: במקום פנים - גריעה של חומר שמותירה ארובות עיניים בלבד.

 

השרוט והלא-מושלם בעבודות של עופר ללוש הוא חומר בסיס ליצירת אמנות עמוקה, חזקה מאוד ויפה עד בלי די.

 

מרכז: עוף החול היהודי

יובל דניאלי

 

שרגא וייל, הגלריה החדשה בגבעת חביבה, ע"ש סת ריצ'ארד טיילור, אוצר, יובל דניאלי, תערוכה מתמשכת

 

יצירותיו של שרגא וייל מקיבוץ העוגן, נבחרו לחנוך את הגלריה החדשה ע"ש ריצ'ארד טיילור, בגבעת חביבה. הגלריה הוקמה בסיוע תרומה של אמו של הצעיר שנספה בתאונה, והוקדשה למורשת כמחווה לזכרו של אביו של ריצ'ארד שהיה ניצול גטו ורשה.

 

התערוכה מכילה רטרוספקטיבה של יצירת וייל ומדגישות את הצבעוניות העזה רבת הפנים של עבודותיו. עוף החול המיתולוגי, אותה ציפור ארכאית השבה לתחייה מתוך אפרה, משמשת לשרגא וייל מטאפורה לעם היהודי הקם לתחייה מתוך אפרו שלו לאחר השואה. וייל, צייר סימבולי-ריאליסטי, שומר בעקביות על סגנון יצירה ייחודי, מתייחס בסמליו למקורות התנכיים וקושר אותם לאירועים בני-זמננו, אם בהקשר השואה או בהקשרים אחרים.

 

וייל, שחווה את אימי השואה, מגיש ביצירתו עדות אישית ובצידה גם פרשנות יהודית. מסעו לארץ ישראל לאחר המלחמה נמשך כשנתיים וכלל גם את אי הגירוש, קפריסין, שבו רואה וייל מעין תקופת "צינון" או הזדככות ההכרחית לדבריו כדי להוריד את המסך על העבר הנורא של השואה ולפתוח תקופה חדשה.

 

עם הגיעו לקיבוץ העוגן ב-1947 החל וייל לחפש את מקורותיו הקמאיים, דרך נופי הארץ החדשים אותם פירש כנופי המקרא, חלקם גילם כאותם נופי-גן מיסטיים וכאיור ארוטי למגילת "שיר השירים". גם מגילת קהלת זכתה לפרשנותו האמנותית.

 

יצירתו של וייל היא רבת רבדים ופנים. היא נוגעת בקרוב וברחוק, באהבה הגדולה ואף במוות, כאן בארץ ישראל המתחדשת ושם בגולה שנחרבה.

 

דרום: מפת היובל

 

נעם רבינוביץ, מפת בארי, 1949

 

נועם רבינוביץ, חבר בית השיטה, מציג בגלריה בבארי את "מפת בארי 1949". בתערוכה יוצגו כ-30 מפות מטופלות. מקור המפות במפה "בארי 1949", המופיעה בספר "דברי ערך" שיצא בבארי לכבוד חג ה-50. ספר זה וספרים נוספים נשלחו אל האמן בדואר, לבקשתו, יחד עם חומר תיעודי רב. מצויד במפה ובחומר הרב שקיבל, יצא רבינוביץ למסע היכרות עם קיבוץ בארי. המפות הן התשתית הקבועה בכל אחת מהעבודות, עליהן צייר האמן, שרטט ואף רקם דימויים משלו. עם פתיחת התערוכה ניתן יהיה לראות ולהוריד את המפות מאתר האינטרנט של הקיבוץ ובגלריה.

 

בחדר הווידיאו יוקרן הסרט "מסע עם נר הלילה החופי - המשך". הסרט נוגע במסעותיו של האמן עם נר הלילה החופי.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים