קליק למשק

דנה גורן, מורן לוי

 

לפני שנה הוקם באתר האינטרנט "תפוז" פורום המוקדש לקיבוץ וקיבוצניקים * אז הנה כמה "טעימות" מהקיבוץ הווירטואלי * הקליקו והציצו  


אייר: שמוליק כץ, געתון

נפתח בהזמנה: אתם מוזמנים - גדולים כקטנים, בני משק כחברים, וגם העירוניים הסקרנים שרוצים להרגיש קיבוצניקים מדי פעם - להיכנס אל הפורום "קיבוצניקים" באתר "תפוז", ולחלוק עמנו את חוויותיכם: מהקיבוץ, מהעיר או ממקום מגוריכם, באשר הוא.

 

הקיבוצים, היום, הם לא מה שהיו פעם. הפרטות, מעבר לשכר דיפרנציאלי, ריבוי שכירים, פרשיות סמים, פחות מגויסים לצה"ל, חקיקת חוקים חדשים ועוד... וכולם לוקחים חלק נכבד באקטואליה הישראלית. גם על כל אלה, ועל עוד נושאים רבים אחרים, תוכלו "לדבר" כאן, בפורום. נשמח לשמוע את דעותיכם ואת עמדותיכם וליהנות מנוכחותכם - כחלק ממשפחה מאוחדת ומיוחדת.

 

בתחילת ימיו של הפורום נתקלנו בהודעות מוזרות כמו: "שלום לכם. אפשר לדעת בבקשה מה זה קיבוץ?"; "פלאפונים אני מניח שאין לכם, טלפון יש בכל בית? או אחד לכל שכונה, או אחד לכל הקיבוץ?"; "מאשרים לכם להיכנס לאינטרנט?"; "כל מי שגר בקיבוץ עובד ברפת, או שיש עוד ענפים?"; "היה לי חבר שביקר בקיבוץ והוא אמר שיש שם רמזור כל איזה 20 מטר כדי לכוון את הפרות, זה נכון?! הפרות מבינות את הרמזור?!"; "בתי ספר אני בטוח שיש, אבל איפה? בקיבוץ?"; "זה נכון שהממשלה נותנת לכם הכול בחינם ואתם אוכלים בלי לשלם?"; "נכון שמחלקים לכם סיגריות חינם?"; "יצאתם פעם מהקיבוץ?"; "הייתם פעם בחו"ל?".

 

בתגובה, פתחנו "שרשור" של כל הסטיגמות שיש עלינו, הקיבוצניקים. למשל: באים לבית הספר בכל בוקר אחרי שסיימו לחרוש את השדה ולחלוב את הפרות, לא משלמים על כלום, לא יוצא להם הרבה לנסוע באוטובוסים ולהשתמש במעליות, ובכלל, הטכנולוגיה המתקדמת די רחוקה מהם, מעשנים רק נובלס, סנובים, אוכלי חינם, ועוד.

 

מכירים, בטח מכירים

 

"מכירים את זה ש...",  הגרסה הקיבוצית

 

מכירים את זה, שאתה נכנס עם חברים לא מהקיבוץ לחדר האוכל ואחר-כך באים חברי קיבוץ שונים אל ההורים או הסבים שלך ומדווחים עם מי אתה מסתובב?

מכירים את זה, שאתה משוחח או עובד עם חבר קיבוץ מסוים, ואחר כך הוא מתקשר להורים שלך ומספר כמה שאתה נחמד/ מצחיק/ בוגר/ חכם וכו'? או את חבר הקיבוץ שקבוע קורא לכם בשם של האחות או האח שלכם?

מכירים את זה שחברי הקיבוץ המבוגרים שואלים אותך: "של מי אתה, ילד?", וכשאתה עונה, הם אומרים לך שרואים שאתה בן למשפחה הזאת לפי העיניים, או הפנים, או הידיים? או כשמביאים את החבר/ה הראשון/ה לארוחת ערב ביום שישי, ואחר כך במשך שבועיים זו שיחת היום בקיבוץ?

מכירים את זה, שהולכים באמצע הקיבוץ עם עטיפה של מסטיק ומתים לזרוק אותה לפח, אבל משום מה אין פחים בסביבה, אז זורקים אותה בתוך השיחים של המועדון לחבר?

מכירים את זה, שאתם נכנסים לקיבוץ עם אוטו וכל חבר/ה שעובר/ת עם האופניים בוהה בך לתוך האוטו? או שפתאום אתם קולטים שגם אתם מתנהגים כמותם, כשנכנס איזשהו אוטו לקיבוץ?

מכירים את זה שכשהיינו ילדים היינו מכניסים את כל שאריות האוכל לתוך הקומקום בחדר האוכל, ויוצרים מיץ חדש?

מכירים את זה, שאתם קונים מצית בכל-בו, ויום אחרי זה ההורים שלכם כבר יודעים שאתם מעשנים כבדים?

מכירים את זה שאיזשהו אירוע פרטי בקיבוץ עושה רעש ב-14:00 בצוהרים וכל מי שלא הוזמן מתעצבן, אבל בעצם מקנא כי לא הוזמן?

מכירים את זה שאתם מרגישים בחדר האוכל כמו בתצוגת אופנה?

מכירים את זה, שבמרפאת הקיבוץ הזקנים הקבועים מראיינים אותך על "מה יש לך?", גם אם לא בכיף שלך לדבר אתם על הפרזיטים שיש לך בבטן?...

מכירים את זה שאתם נוסעים לאנשהו ומזמינים רכב, ואז מתקשר אליכם מישהו (זקן, בדרך כלל) שבמקרה נוסע באותה השעה לכיוון ורוצה להצטרף, וממש לא בא לכם לנסוע אתו עכשיו ולהתחיל למצוא את המקום שהוא רוצה לרדת בו, אבל לא נעים לכם לסרב?

מכירים את זה שכאשר מישהו מהמשפחה חולה, ואז בכל מקום שאתה הולך אליו ניגשים אליך אנשים שבחיים לא דיברו אתך ומתחילים לראיין אותך, כולל שאלות כמו: "אז מי עוזר לכם בבית? ודואגים לכם לאוכל ולכל מה שאתם צריכים?".

מכירים את זה, שמישהו חוזר מחו"ל אחרי הרבה זמן, ובא לחדר האוכל בפעם הראשונה, וכולם באים ושואלים את כל השאלות האפשריות ומתחילים לזיין ת'מוח על השכן של הדודה של הסבתא של הטכנאי טלוויזיה של אחותו, שגם הוא טייל שם פעם?

מכירים את זה שבחדר האוכל יש שולחנות קבועים, כולל השולחן של הרפתנים, שמסריחים מקילומטרים ולכן אף אחד לא יושב לידם?

מכירים את זה שיש כלב אחד שמפחדים ממנו, כי הוא תקף בערך את כל הקיבוץ, אז במקום לעבור לידו עושים הקפות סביב כל הקיבוץ רק כדי להגיע בשלום?

 

איזה טיפוס

 

טיפוסים קיבוציים, גרסת פורום קיבוצניקים

 

"הרכלנית" - בדרך כלל תעבוד במכבסה. בילדותה ספגה את עודפי הפולניות שנטפו מהוריה. היא תביט בכל מכונית שתעבור בשטחי הקיבוץ, תסובב את הראש אחריך כשתעבור לידה עם האופניים, ולא תהסס לרוץ לשאול את אימא שלך "מי זה הבחור שציפי מסתובבת אתו". הרכלנית תדע מי בהיריון ומתי ולמה ואיך, ומי באמת האבא, היא תהיה הראשונה שתדע על חתונות, ולרוב לא תשב לבד בארוחות בחדר האוכל, כי תמיד כולם ירצו לשמוע מה באמת קורה בקיבוץ.

 

"העצבני" - זה שיבעט בכלב נובח, יכה חתול במטאטא ויאהב רק את המשפחה שלו. אף אחד לא ממש ידבר אתו בקיבוץ, אבל כולם ידברו עליו ויחקו אותו מאחורי גבו. החבר העצבני יעסוק, לרוב, בעבודות מזדמנות, ואל תדאגו: כשתהיה הצבעה בעד או נגד שכר דיפרנציאלי, או על קבלת חבר חדש - הוא יצביע נגד.

 

"האידאולוג" - לרוב יכהן כמזכיר הקיבוץ באיזשהו שלב בחייו, לעתים קרובות גם יהיה לו רקע בחינוך, או בקיאות באיזשהו נושא הומאני. לרוב יהיה שמאלני, שיוצא להפגנות ואף מארגן אותן. לדעתו, הקיבוץ צריך להישאר כפי שהוא, הנוער צריך להתחנך על ערכי עבודה, ולמרות הכול - החליבה חייבת להימשך! ביתו, לרוב, יהיה מלא בספרות גבוהה ושירה, ובכיסו תמיד תמצאו זוג משקפיים וממחטה מבד.

 

"הקפיטליסט המתקדם" - זה ששואף לשינוי בקיבוץ, בדרך כלל יליד הקיבוץ שהתחתן עם עירונית (בה נעסוק בהמשך). גם לדעתו הנוער צריך להתחנך על ערכי עבודה - תמורת כסף, כמובן. לרוב יהיה זה עובד חוץ, שנטש את המפעל הקיבוצי לטובת משרת מנכ"ל או יועץ במפעל הכושל של הקיבוץ השכן. את הספה הישנה שירש מהוריו שנפטרו, ואת הטלוויזיה "סילורה" בת העשר יחליף ידידנו בספת עור שחורה ובטלוויזיית פלזמה. ואגב, הוא יהיה גם הראשון שישבור את מסורת ה"בלי מכוניות פרטיות", יסכים לקבלת הטבות מהמפעל (כן, אותו מפעל) ויתהדר במכונית חדישה.

 

"אשתו העירונית" - פגשה את בעלה הקיבוצניק בצבא ומאז העניינים פורחים, חוץ מזה שהם החליטו לעבור לקיבוץ, ולכן את הכסף שהיא מרוויחה - כפסיכולוגית או מנהלת בית ספר - היא צריכה להעביר לממסד הקיבוצי, ולקבל תקציב זהה לזה שמקבל העובד במכבסה (אבוי!). היא, שהתקבלה לחברות, תעודד את בעלה לקחת את עסקת הרכב הפרטי, כי "פשוט אי אפשר להמשיך ככה!". היא תהיה זו שתכניס לקיבוץ את משטר הספורט האירובי, תערוכות הבגדים (היוקרתיים!) והתכשיטים, ולא תהסס לבלות יותר מפעם בחצי שנה במספרה, כמו יתר הנשים בקיבוץ.

 

"המשוגע של הקיבוץ" - בכל קיבוץ יש לפחות אחד כזה. הנוער ייהנה ממנו, כי תמיד טוב שיש על מי לצחוק... הוא יתהלך בקיבוץ בשעות לא קונוונציונליות, ידבר לעתים קרובות עם הציפורים והעצים ותהיה לו חיבה מסתורית לילדים הקטנים בקיבוץ. לרוב יעבוד בחדר האוכל, או הפנצ'ריה, ולא יהסס להרים את קולו מדי פעם (יותר מדי פעמים).

 

דנה גורן (יגור) ומורן לוי (מענית) הם מנהלי הפורום "קיבוצניקים" ב"תפוז"



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובה למאמר


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים