יוחנן והבנות

יוחנן בית הלחמי


 

פורסם ב-9.2.95


 

השבוע הגיע למערכת מכתב מפתיע מלשכת ראש-הממשלה. אומנם חתום עליו ג'ים מוריסון, אך יוחנן, שמכיר אישית את תסבוכת שמות העט הפיקטיביים של שימון שבס, יודע במי באמת מדובר. במכתב מתבקשים כותבי המדור לעזור לראש-הממשלה, מר יצחק רבין, עקב ירידת קרנו בקרב הציבור, בכל דרך אפשרית. "כבוד מילולי וויזואלי, הם בהחלט דרך אפשרית", מוסיף שבס ברמיזה. הבנות התנגדו, כמובן, וטענו שבקשה כזאת נוגדת כל יסוד של אתיקה עיתונאית. יוחנן, אדם טוב לב מאוד בתוכו, הסביר לבנות מה קורה כשמצילים נפש אחת בישראל והזכיר להן שאתיקה-שמתיקה.

 

נפתח באייטם אולטרה-חיובי שלעולם לא היה מתרחש לולא כבוד ראש-הממשלה, מר יצחק רבין: שלשום חידש דואר ישראל את קשריו עם הדואר הירדני והראשונים שניצלו זאת היו, כמובן, קיבוצניקים: מפעל העדשות של אושה, "אופטיפלס", שלח דוגמאות של עדשות לאופטומטריסט ירדני בעמאן. יוחנן, מצדו, מיהר ושלח אתמול לכל חברי הפרלמנט הירדני מאות ברכות לרגל חודש הרמאדאן על גבי גלויות של הכותל.

 

בבית-הספר לקולנוע בגבעת-חביבה מתקבל בכל יום, במשך חודשיים, טלפון ממטרידה ערבייה כבת 16, שמאחלת בחום "חמאס וויל קיל יו טודיי" ומנתקת. לאחר תלונות רבות החליטה משטרת עירון לטפל בעניין והציבה האזנה לקווי הטלפון של בית-הספר. יוחנן משוכנע שראש הממשלה, מר יצחק רבין, עם מוחו האנאליטי להבריק, כבר מזמן היה עושה כוכבית  42ופותר את כל העייסק.

 

בלוטן ארגנו סדנה של "חברה לומדת על חינוך", במסגרתה הזמינו להרצאה את זאב דגני, מנהל עירוני ד' בתל-אביב. אך אבוי: במכתב הבקשה שנשלח לדגני התערבה יד נעלמה, שנכנסה לתוך קובץ המחשב ועשתה שמות בהזמנה. בכל מקום בו נכתבה המילה "חינוך" היא שונתה ל"חניקה", המילה "חברה" שונתה ל"מוות" והמילה "קבוצה" ל"חתולים". זהו אומנם מעשה נפשע (ובעיקר מביך), אך יוחנן בטוח שבשביל פנינים כמו "אתה מוזמן להשתתף כמרצה בסדנה על חניקה" ו"תפקידה של החניקה בבית-הספר", זה היה שווה.

 

כשראש-הממשלה, מר יצחק רבין, היה תלמיד ב"כדורי", נזכר יוחנן, הוא הפך לילה אחד את כל תמרורי ההכוונה במוסד, כך שהעגלון שהביא את החלב ממסחה, נכנס עם הכדים לחדרו של המנהל במקום לחדר-האוכל. צחוק גדול היה באותו ערב בחדרי הפנימייה.

 

מסיכום שנערך בברעם עולה כי בשנת 1994 (השנה הזאת עם כל הטקסים החשובים שראש-הממשלה, מר יצחק רבין, השתתף בהם והביא לנו כבוד ונחת בטונות) שילם הקיבוץ 10,000 שקל על קנסות תעבורה. הפרט המעניין הוא שרוב הקנסות הוטלו על גברים שביצעו עבירות מהירות וחלקם הקטן על נשים שביצעו עבירות חניה. הבנות מזכירות לכל הגברים את הקשר ההפוך בין נהיגה מהירה לגודל אבר המין. יוחנן מזכיר לכל הנשים את הקשר ההפוך בין חניה באדום-לבן לשיער רך, מלא ברק וקל לסידור.

 

במכתב גלוי למרכז ענף המזון בלוחמי-הגטאות מבקשת שושי ש', חברת הקיבוץ, להפסיק את השימוש בכלים חד-פעמיים לשם לקיחת אוכל לחדרים. הכלים האלה, שאינם מתכלים, מסבירה שושי, משחררים בשריפתם גזים רעילים המזיקים מאוד לעולם בו אנו חיים. במקום זאת היא מציעה לאפשר לחברים לקחת אוכל בכלים שיביאו מהבית. יוחנן דווקא נזכר כי ראש-הממשלה, מר יצחק רבין, מקפיד לאכול רק בכלים חד-פעמיים, בגלל הכבוד שהוא רוחש למעמד האישה והעובדה שלאה שונאת (אבל ממש) לעשות כלים.

 

עלון יגור, "דפי יגור", פתח במבצע מנויים לבנים וחברים שעזבו את הקיבוץ. תמורת 100 ש"ח לשנה יקבל כל אחד מהם את העלון לביתו. יוחנן, קורא ותיק של העלון, ממליץ לכל העוזבים לקחת את המבצע הזה בשתי ידיים: הדיווחים מהוועדות מרתקים, והברכות לרגל הולדת תינוקות - גאוניות. ראש-הממשלה, מר יצחק רבין, בעצמו היה חותם על העלון אם הוא לא היה עסוק כל-כך בלקבל החלטות חשובות והיסטוריות, שרק אנשים קטנים וקטנוניים שלא רואים מטר קדימה יכולים לבוז להן.

 

באושה החליטו להפנות עורף לשיטה הישנה של חלוקת עיתונים בתאי הדואר - אף אחד לא מוכן לקחת את זה על עצמו - ולהציב אוטומטים לחלוקת עיתונים כמו בעיר. יוחנן חושב שמכל דבר שנעשה בדיוק כמו בעיר - נרוויח (ובגדול).

 

בשדה-נחום הוחלט לבטל את ההחלטה, שמי שלא לוקח מנה בשרית בארוחת-צוהריים, מחויב רק בחצי-מנה (2 ש"ח). במקום זאת הוחלט לערוך מעקב אחר מספר חצאי המנות שנלקחות. מה שמזכיר ליוחנן שכבוד ראש-הממשלה, מר יצחק רבין, נוהג לקחת במזנון הכנסת רק מנות בשריות, מכיוון שהן עוזרות לו להוציא משפטים מבריקים ומטבעות לשון בעתות משבר. את הברקת ה"פרופלורים" המפורסמת הוא הגה אחרי מנה של גולש ואורז, ואת "התרגיל המסריח" הוא המציא אחרי קציצות עם רוטב עגבניות.


בבית-זרע מתנכלים כבר הרבה זמן לתבניות החמין בליל-שבת. לא מכבר הגדיל מישהו לעשות והרים תבנית שלמה של 20 קילו(!) מהתנור לשימושו הפרטי. בנצי, האקונום, מזהיר את החברים שאם המעשה לא ייפסק, מצוי החמין בסכנת הכחדה. יוחנן לא מבין מה הבעיה לתפוס את מי שאכל את החמין. באמת שהוא לא מבין. אין דבר יותר פשוט מזה. באמת. נו, הבנתם? שנמשיך? זה כל-כך פשוט, אין יותר פשוט מזה. קלטתם? טוב נו, זה קשור לאחד מחמשת החושים. מי שלא תפס עד עכשיו - זב"שו. המדור הוא מדור מכובד שלעולם לא יכתוב מילה נחותה וגסה כמו נאדים.

 

ציטוטים

 

אוטופיה חלבית

"מישהו חלם על כמויות כאלו לפני חמש שנים?" (מרכז המשק במעגן, מתייחס לממוצע של  10,476 ליטר חלב לפרה ב-1994)

 

תעלומת הגשם

"למה וכיצד נשכח ממני נתון זה? קשה לי להסביר" (מודד הגשם של בארי, לא מבין איך כתב לחברים ש-600 המ"מ שירדו עד כה הם שיא מקומי, בעוד שב-1991/2 נמדדו 750 מ"מ)

 

חברה'מן בקבינה

"קודם תעלו ואחר-כך נדבר על 'ירידה', ענה שמחהל'ה" (זוג מקיבוץ אלונים מתאר את רוחב-לבו של נהג המשאית של המפעל המקומי, שלקח אותם עד מחוז חפצם בזיכרון-יעקב למרות שמיהר לתל-אביב)

 

קנאת עופות

"כמעט בכל הציפורים איבר המין הוא פנימי ואינו נראה כלפי חוץ. היען הזכר הוא יוצא מהכלל בצורה קיצונית. יש לו איבר מין ענק" (מרכז ענף היענים באשדות-יעקב איחוד, מסביר על היען לחברי הקיבוץ)

 

בשורה חמה

"ניתן עתה לשתות קפה בצוהריים" (חברי משאבי-שדה מתבשרים על התקנת ברז מים חמים במכונת השתייה בחדר-האוכל)

 

פן עכשיו

"יום ו' - אך ורק למקרים דחופים ביותר!" (הספרית מוסרת על ימי הפתיחה של המספרה)

 

אפילוג

 

כמו אחרי כל פיגוע טרור אכזרי, גם אחרי אסון בית-ליד ניסתה הממשלה לנקוט צעדים שיחסלו אחת ולתמיד את הטרור, כלומר יחזירו את המנדטים האבודים בסקר של יום שישי. הצרה היא שמתאבדים הם זן נדיר של אסון טבע, וכמו כל הקולגות שלהם - רעידות אדמה, טייפונים, שיטפונות - אי אפשר לחסלם אך ניתן לנקוט צעדים שיעמעמו את הרגשת חוסר-האונים.

 

במקרה שלנו לא צריכה הממשלה להסתפק רק בריטואל הסגר שלה, אלא להוסיף צעדים שלא יחסלו את הטרור, כאמור, אך יילחמו בתחושת חוסר האונים: צריך להקים גדר על הקו הירוק ולהפיץ בשטחים שמועה שבישראל מסתובבת מפלצת ע-נ-ק-י-ת, עם ריח איום מהפה, שטורפת את כל מי שלא מצליח לבטא תוך 10 שניות את האות פ'; לסלול אוטוסטראדה רחבה, בלי יציאות (!), שתתחיל בגדה המערבית ותחזור אליה בלופ; להטיל על מרצחי החמאס עונש של נסיעה יומיומית ברכבת שדים של הלונה-פארק; להגיד לתושבי שכם, למשל, שמי שישב בבית כשלגופו רק כאפייה על הראש ויחכה לביקור של דודו טופז עשוי לזכות בטוסטר-אובן; להקים חוליות של אזרחים מתנדבים שידפקו על דלתות תושבי השטחים באמצע הלילה ויברחו; והכי חשוב: להורות לכל אזרחי המדינה להתחפש לערבים לפני שהם יוצאים מהבית.

 

עכשיו כבר מותר לגלות:

 

את המדור האלמותי "יוחנן והבנות" ייסד, בשנות התשעים של המאה הקודמת, "יוחנן בית-הלחמי", שם העט של חגי לפיד, בן קיבוץ צרעה. בשנות האלפיים המשיך את "מורשת יוחנן" מעוז קורן, בן קיבוץ יזרעאל.



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים