עלילות ג'וזפינה

רקפת זהר

 

פורסם ב-25.9.1995

 

דיוקנו של האמן כאישה נשואה


"בזמן האחרון את באמת קצת מגזימה," אמר לי השבוע עמירם, תוך שהוא מעמיס על אופניו ערמת בגדים שיכלה לספק את מחסורו של בית יתומים קמבודי, אילו רק נשלחה לקמבודיה במקום למכבסה המקומית.

"סליחה," אמרתי וייצבתי עבורו את הכידון המתנודד. "אתה רוצה עזרה?"

"לא התכוונתי לכביסה!" התעצבן עמירם. "אני מדבר על הטור שלך."

"הטור בעיתון? מה אתו?"

"את לא יכולה לכתוב את כל הדברים האלה בלי להקפיד על מינימום של דיוק," אמר עמירם והתכופף להרים גופייה שנפלה מן הערמה. משום מה הוא מתעקש לעטוף את הבגדים בסדין מקופל ששני צדדיו פתוחים.

"מה כתבתי לא נכון?"

"כל הקטע עם אחד במאי. את יודעת יפה מאוד שלא תליתי דגלים בשום מקום ואני גם לא מתכוון לתלות."

"אני יודעת, אבל זה התאים לי מבחינה ספרותית. וכבר הסברתי לך שאתה ועמירם שבטור הם לא אותו אדם."

"כן, סתם יש לנו אותו שם ובארוחת בוקר שואלים אותי מה שלום ג'וזפינה."

"באמת, עמירם, הרי אין שום קשר בין מה שאני כותבת לבין המציאות."

"באמת? אז מה קרה עם הבחור ההוא שאימא שלו נפטרה?"

"אבא שלו," תיקנתי וצללתי להרים מהמדרכה מכנסיים משובצים שנילי אוהבת במיוחד.

בקצב הזה לא יישאר ליתומים הקמבודים מה ללבוש.

 

"לא משנה, את יודעת יפה מאוד שזה בכלל לא קרה בשדות-פלפל אלא בעין-גמבה, אז למה את כותבת עלינו? למה להוציא שם רע לפלפוליה?"

"אתה צודק," הנהנתי ושוב התכופפתי אל המכנסיים. אולי הם לא שמעו כאן על ההמצאה של שקיות ניילון. "יותר מכך, אני אגיד לך. זה קרה גם באשמורת-בוקר."

"באמת?" התפלא עמירם. "לא ידעתי."

"כן, וגם בנווה-קרפד ובביצנייה. אולי אפילו בדודאים."

עמירם הסתכל עליי בחשד והתיישב על כיסא האופניים.

"את סתם אומרת."

"מה פתאום סתם? אתה חושב שהייתי ממציאה?"

"כן."

"נכון. אבל זה היה יכול לקרות, ומן הסתם גם קרה, אלא שלא הייתי שם כדי לכתוב על זה."

"מסקנה?" עמירם הרגיש את הניצחון קרב ובא.

"מסקנה, שאם אתה מבטיח לא להפיל שום דבר בדרך למכבסה, אני לא כותבת יותר על פלפוליה."

"סגור." אמר עמירם ויצא לדרך. כשהגיע לסיבוב קראתי לו ונופפתי גרב לבן במקום מטפחת.

"אתה נכנס לטור הבא!" צעקתי בעוד הכביסה שלי מתפזרת לכל רוחב הכביש. והרי לכם מחירה של חירות האמן.

 

מה נשתנה? ג'וזפינה, הספר

 

לאחר עשר שנים שבהן פרסמה רקפת זהר, בת ברעם וחברת עין-שמר, טורי "ג'וזפינה" בעיתון "הקיבוץ", שיצרו פולקלור מקומי ייחודי, וגם כמה סכסוכים עם אנשים חיים אשר דימו למצוא את בת דמותם בתוככי העלילות - יצא לאור, בשנת 2005, הספר "עלילות ג'וזפינה (יש הנחה קיבוצניקים!), ובו מקבץ של עלילות שיישארו אתנו לנצח.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים