גם מנהל הכלא אליו ישלח עמרי שרון לריצוי מאסרו,

התמנה לתפקיד בעקבות התערבות של עמרי

 

ירוקת החמור / יעקב לזר


עורך תהיה לנו

מתי התחילה הספירה לאחור, לסיום תקופת כהונתו של העורך הנוכחי של "הדף הירוק"?

מתי הפך שלמה גלזר בעיני הקבה"א מעורך שאפשר לעבוד אתו, לעורך שצריך לפעול בדחיפות להחלפתו?

אנחנו יודעים לסמן בדיוק את התאריך: 30.06.05. במועד זה פורסמה ב"הדף הירוק" כתבה שעסקה בדו"ח המבקר אלי לוי (שובל), על ההתנהלות הכספית של הקיבוץ הארצי ב-2004. "דו"ח המבקר לשנת 2004 חושף שורה של ליקויים ארגוניים ותקציביים, הן ברמת המערכת המרכזית והן בחלק מהגופים השייכים לקבה"א, בם גבעת חביבה והשומר הצעיר", נאמר בפתיח. הכתבה פורסמה למרות לחצים כבדים שהפעילו גברי ברגיל ואחרים לגנוז אותה, ומרגע הפרסום הפך גלזר למי שהמלך אינו חפץ ביקרו.

דו"ח המבקר ל-2004 נדון במזכירות התנועה והיה נגנז שם, אלמלא אחד מחברי המזכירות שהחליט שהוא מספיק חשוב כדי שגם חברי הקיבוץ הארצי יעשו אתו הכרה, והדליף את תוכנו לעיתון.

עיתונות ראויה לשמה חיה מהדלפות כאלה ומשתבחת בהן. בקיבוץ הארצי פרסום מסקנות דו"ח

ביקורת ללא אישור מלמעלה, זהו דבר עבירה, שהעונש עליו הוא הרחקת העורך ממשרתו.

(בקיבוץ הארצי פועלת מזה שנים רשות "הדף הירוק". אם יש טענות כלפי העיתון, אם נוצר צורך

דחוף בהחלפת העורך, הרשות היא הגוף שבו נושאים כאלה צריכים להיות נדונים. למותר לציין

שדיון כזה לא התקיים).

אני מעריך וחושש, שהמאמץ האדיר המושקע בימים אלה למען בחירתו של עופר קול, דוברו

לשעבר של גברי ברגיל, לתפקיד עורך "הדף הירוק", נועד בדיוק כדי למנוע הישנות תקלות

מביכות כמו פרסום דו"ח ביקורת בלתי רצוי. מועמדותו של קול, שאיננו עיתונאי, שבוודאי איננו

עורך עיתון, שאיננו ולא היה חבר קיבוץ, שהיה דוברו של מי שאותו העיתון צריך לבקר (גם לבקר),

הייתה צריכה להידחות על הסף, על-ידי הוועדה "המקצועית", שבחנה את המועמדים. במקום זאת, באופן לגמרי לא מפתיע, הוא אחד ממומלציה. (דובר ועיתונאי זה ממש לא אותו הדבר. אני מטיל ספק אם דובר טוב יכול להיות גם עיתונאי טוב, ולהפך).

בחירה נכונה של עורך ל"הדף הירוק" תבטיח, שאם מנהלי גבעת חביבה יצהירו שהם סיימו שנה

מסוימת באיזון כספי, לא יבוא איזה עורך סורר ויגיד לקוראיו - רגע רגע, אבל המאזן של גבעת

חביבה הנמצא בידי, מראה משהו אחר לגמרי, שהגבעה הפסידה כך וכך מיליוני שקלים באותה שנה מאוזנת. אם וכאשר יהיה ב"הדף הירוק" עורך ידידותי ולא "לעומתי", אני חושש שהוא ידאג לכך, שמה שאומרים בבית הקיבוץ הארצי זה גם מה שציבור קוראי העיתון יידע. כי זה מה שהוא צריך לדעת.

המבקר לוי בחן לא מכבר את תהליך בחירת עורך "הדף הירוק" (שעשה כמה "פליק-פלאקים"

שובבים מאז צאתו לדרך), ומצא אותו בלתי תקין. לוי כתב ליוסי בן שאול, רכז כוח אדם בתנועה,

מהו הליך הבחירה אותו צריך להוציא לפועל. התשובה שקיבל הייתה, שאין כוונה ליישם את

דרישתו, בשל לוח זמנים לא נוח. במילים אחרות - עם כל הכבוד למבקר, לא הוא יחליט מהם סדרי

העבודה התקינים של התנועה.

בעקבות זאת שלחה חברת ועדת הביקורת, מיכל שצקי (מגן), מכתב מחאה לכל חברי הוועדה,

ויעצה להם להתפטר. ברגיל ענה לשצקי, כי אין אפשרות לכנס את מועצת התנועה עד יוני,

ומכיוון שהעורך חייב להתחלף כבר באפריל, אין מנוס מבחירה מיידית של עורך חדש. ליו"ר רשות

"הדף הירוק" אמציה רייז (כפר מסריק), עוד לא גילו שהעורך חייב להתחלף באפריל, לא כל שכן

לגלזר עצמו. הקדנציה של גלזר, אגב, מסתיימת רשמית רק באוגוסט. (אפשר לשאול, מה בער כל

כך ליצור מהומת אלוהים סביב החלפת עורך "הדף הירוק" ודווקא בתקופה זו, לעת בחירות? מדוע

אי אפשר היה ליזום החלפה מסודרת, שקטה, לקראת אוגוסט?)

(גילוי נאות - אני בין ארבעת המועמדים שעלו לשלב הגמר בתחרות "עורך נולד". כשתיוודע

ההחלטה הסופית, אחבק בהתרגשות כל מי שייבחר. לא יהיו חיבוקים אם הנבחר יהיה עופר קול).

 

התחלנו בדו"ח המבקר על ההתנהלות הכספית הבעייתית של הקבה"א ב-2004, ובו נסיים. ביולי

2005, כשבועיים לאחר פרסום מסקנות הדו"ח ב"הדף הירוק", התקיימה מועצת הקיבוץ הארצי,

והנושא כמובן הועלה על סדר היום על-ידי כמה נציגי קיבוצים מוטרדים. ברגיל הסביר, "כי הדיון

בדו"ח הביקורת במזכירות לא הסתיים, וכאשר הוא יסתיים, הדו"ח יובא לדיון במועצת הקבה"א".

גם המבקר לוי אמר באותה הזדמנות, שאין בדעתו להתייחס לנושא, "עד למועד קיום הדיון

במועצת התנועה, שיעסוק בדו"ח הביקורת". אנחנו ממתינים. גם לוי ממתין.

 

 

החמור שלא נער

"ירוקת החמור" מהשבוע שעבר יורט בדרכו לדפוס, ולכן לא הופיע בין דפי העיתון.

המדור הופיע (לזמן קצר) באתר האינטרנט של התנועה הקיבוצית, עד שנגנז גם שם. זו הסיבה

שמשוטטי האתר פגשו את "ירוקת החמור", בווריאציות שונות יש לציין, וקוראי העיתון לא.

(מעולם לא קיבלתי תגובות רבות כל כך למדור שאיננו קיים, ושבשום מקום אי אפשר למצוא

אותו. נפלאות דרכי הבורא).

קטעים מהמדור הגנוז משובצים ב"ירוקת החמור" השבוע, ואם הם ייראו מוכרים למי מהקוראים, זה

ההסבר.

 

 

ניסיון אונס בעמונה

אני מקווה שבפני הוועדה לחקר האירועים בעמונה שהתכנסה בשבוע שעבר לראשונה, יופיע הנער ',  שראה במו עיניו איך שני שוטרי יס"מ מנסים לאנוס צעירה ממתנגדי הפינוי בעמונה. סיפורו של ל', ש"מסרב להיחשף בשל החשש מנקמת המשטרה", הופיע לפני שבועיים בעיתון הבחירות "ישראל שלי - מוסף מיוחד לציבור הרחב של העיתון בשבע". 

וזה תיאור המעשה, כפי של' חזה בו: "השוטר הענק תפס לה את הידיים מעל הראש, ראיתי שהיא

מנסה להתנגד, והוא נגע לה שם. היא התחילה לבכות, ואז היס"מניק הקטן אמר לגדול - 'כמה

הבנות הדתיות יפות'. אמר מה הוא רואה - דברים גסים".

הנער ל' אמיץ הלב החליט למנוע את המעשה, רץ לעבר השניים, תפס את אלת השוטר שהיס"מניק הקטן הניח בצד כדי שיוכל לאנוס את הנערה ללא הפרעה, והכניס לו "וואחד מכה בפנים".

השוטרים ההמומים התחילו לרדוף אחריו, והנערה ניצלה את המצב החדש שנוצר וברחה. לעיתונאי שהביא את העדות המרתקת הזו, קוראים במקרה או שלא במקרה אריאל כהנא. אין תגובה של מג"ב לסיפור.

אני אישית בטוח שלא היה ולא נברא, אלא לצורך בחירות נברא, אבל מי יודע. אני מצפה בקוצר

רוח לכך שהנער ל' והנערה הנפגעת יתייצבו בפני הוועדה, בדלתיים סגורות, ויספרו את סיפורם.

אסור שאפי איתם, אורי אריאל ואריה אלדד יעברו על אירוע חמור שכזה בשתיקה. אלות בראש זה

סיפור אחד, ניסיון אונס סיפור אחר לגמרי, והאמת חייבת לצאת לאור.

 





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים