ירוקת החמור

יעקב לזר

 

קרנבל בריו, קרנבל. מי שלא יבוא, חבל 


הגיעו מים עד רפש

 

משהו רע קורה בקיבוץ הארצי. במיוחד בתקופה האחרונה.

 

יש בעיה קשה ומתמשכת עם ההתנהלות הכספית. לפי החישובים שלנו, הגירעון המצטבר בשנים האחרונות בקיבוץ הארצי, על גופי התמך שלו, הגיע לסכום של למעלה מ-30 מיליון שקל. 15 מיליון שקל גירעון בגבעת חביבה (כפי שדווח כאן לפני שבוע), ושאר המיליונים החסרים מתחלקים בין השומר הצעיר, צוותא ופעילות הבית.

 

איך מסתדרים עם גירעון כזה? גם על כך כבר דיווחנו לא פעם ולא פעמיים - מוכרים נכס של "חבצלת", וכשצריך - עוד נכס. המנהלים, יוצרי גירעונות הענק, לא רק שאינם נקראים לסדר, הם זוכים לגיבוי בשוטף, ולשבחים על פועלם המבורך בסיום עבודתם. ממשיכים לעבוד בשיטה הישנה והמוכרת - כשהשבר הגדול יגיע, והוא יגיע, זה כבר יהיה בקדנציה של מישהו אחר.

 

יש בקיבוץ הארצי בעיה קשה בדרך קבלת ההחלטות. שומריה, למשל.

לפני כחודשיים וחצי התקבלה בתנועה החלטה היסטורית, תקדימית, חשובה ביותר - לנטוש את קיבוץ שומריה ולמסור אותו למפוני גוש קטיף. מזכירות הקיבוץ הארצי אפילו לא כונסה לדון במהלך הזה. הוא לא נמצא מספיק חשוב כדי שהמזכירות תחליף דעות לגביו. אפשר גם לשאול מהכיוון ההפוך - מדוע לא דרשה המזכירות לקיים דיון בנושא שומריה? מדוע לא קם שם מישהו, דפק על השולחן ואמר - לא ייתכן שכך יתנהלו הדברים? משום שבמזכירות הזו אין מי שידפוק על שולחנות. נדמה לי, שב-25 השנים בהן אני קשור בצורה זו או אחרת בעבודתי העיתונאית בתנועה, עוד לא הייתה מזכירות כל כך רופסת, כמו ההרכב הנוכחי של מזכירות הקיבוץ הארצי. נאמנות זה שם המשחק. לא לתנועה.

  

היעד הבא הוא כיבוש "הדף הירוק". אני חושש, שהמאמץ הגדול המושקע עתה למען בחירתו לתפקיד עורך "הדף הירוק" של עופר קול, שהוא לא עיתונאי, שמעולם לא היה עורך, שהוא לא חבר קיבוץ (ואף פעם לא היה), מטרתו אחת - להציב בראש העיתון אדם מקורב, שיודע מה מותר ומה אסור לפרסם, מהם החומרים שכדאי שחברי הקיבוץ הארצי ייחשפו אליהם, ומה רצוי לחסוך מהם. עופר קול איננו עיתונאי ולא עורך, אבל גם לו יש יתרון מובהק על פני מתחריו - הוא היה עד לא מזמן הדובר של גברי ברגיל. ועדת מיון מקצועית (בראשות איש התקשורת גרשון וילן), ביצעה בשבוע שעבר במשך כשעתיים וחצי ראיונות עומק יסודיים עם עשרה מועמדים לתפקיד העורך, המליצה על ארבעה, ונחשו מי נמנה על המומלצים? עופר קול כמובן.

 

מבקר הקיבוץ הארצי, אלי לוי (שובל), וגם זה קרה בשבוע שעבר, בחן את הליך בחירת עורך "הדף הירוק" ומצא אותו בלתי תקין. לוי כתב ליוסי בן שאול, רכז כ"א האדם בתנועה, מהו הליך הבחירה אותו צריך להוציא לפועל. התשובה שקיבל הייתה, שאין כוונה ליישם את דרישתו, בשל לוח זמנים לא נוח. במילים אחרות - עם כל הכבוד למבקר, לא הוא יחליט מהם סדרי העבודה התקינים של התנועה. בעקבות זאת הודיעה חברת ועדת הביקורת, מיכל שצקי (מגן), שהיא מתפטרת, ויעצה לחברי הוועדה האחרים לנקוט בצעד דומה.

 

הגיעו מים עד רפש ואי אפשר להחשות יותר. הנאמנות בקבה"א משתלמת, ועל חוסר נאמנות משלמים מחיר כואב, אבל יש גבול.

 

(גילוי נאות - אני בין ארבעת המועמדים שעלו לשלב הגמר בתחרות "עורך נולד". כשתיוודע ההחלטה הסופית, אחבק בהתרגשות ובכנות את מי שייבחר. לא יהיו חיבוקים אם הנבחר יהיה עופר קול).

 

יקיר המדור

 

בראשון על הבוקר, טילפן אלי חבר נחשון וסיפר, שהדברים האחרונים שכתב רונן סנדר על נחשון באתר האינטרנט של התנועה הקיבוצית כל כך הרגיזו אותו, עד שהחליט לכתוב תגובה, שתספר לקוראי האתר מיהו באמת רונן סנדר. הוא שלח את התגובה בעילום שם, כמקובל במדור, אבל להפתעתו היא לא התפרסמה. ביקשתי לשמוע מה האיש כתב, ואומנם הדברים נוסחו בחריפות, (האיש היה נזעם כאמור) אבל היו נכונים, כולם דברי אמת.

 

התקשרתי לעורך המדור, ישראל רפפורט. זו לא הפעם הראשונה שהוא מתארח במדור הזה. רפפורט אישר שהוא פסל את התגובה, והסביר שהיא לא עוברת את הסף של תקנון האתר. היא לא עוברת, משום שהיא מתייחסת לגופו של האיש, ולא לגופן של דעותיו (משהו כזה).

 

לרונן סנדר, תושב בנחשון, מותר להשמיץ את הקיבוץ כאוות נפשו, ולהמציא דברים שלא היו ולא נבראו, אלא במוחו הקודח. פעם אחרי פעם. זה כן עובר את הסף של תקנון האתר. כשמישהו מקיבוץ נחשון רוצה להסביר לקוראי אתר הקיבוצים מיהו סנדר ומדוע מאוד מאוד כדאי לו שנחשון יישאר קיבוץ שיתופי, זה אסור, כי זה מתייחס לגופו של האיש.

 

ואין לזה שום קשר כמובן לכך שסנדר הוא מעמודי התווך האידיאולוגיים של מתנגדי הקיבוצים הדיפרנציאליים. גם אם זה היה ההפך, התוקף היה דיפרנציאלי והמושמץ והמוכפש היה קיבוץ שיתופי, גן שמואל למשל, המדור היה נוהג באותן אמות מידה ממש.

 

לירות ללא חשש

 

"תתרחקו עשרה מטר ותירו בהם", כך נשמע, צולם והוקלט, קצין מג"ב פוקד על החיילים שלו, שהתעמתו עם מפגינים נגד הקמת הגדר בכפר בית סירה, ההפגנה בה נפגע מתן כהן בן ה-17 בעינו. זו פקודה שלעולם לא תישמע כאשר המפגינים יהיו מתנחלים.

 

אם הנפגעת הייתה עין של מתנחל, חברי הכנסת של הימין היו מרעישים עולמות. לא פחות מוועדת חקירה. כשהנפגעת היא עין מהשמאל, אף חבר כנסת לא משמיע ציוץ וחצי ציוץ. רק זה חסר להם לעת בחירות, להיות מזוהים בדרך כלשהי עם האנרכיסטים המפגינים נגד הגדר.

 

עד ה-28 במארס אפשר לירות בהם ללא חשש. צה"ל יספר שהם נפגעו מאבנים, המערכת הפוליטית תתרחק מהם כמו מאש.

 

ניסיון אונס בעמונה

 

אגב ועדת חקירה. אני מקווה שבפני הוועדה לחקר האירועים בעמונה שהתכנסה השבוע לראשונה, יופיע הנער ל', שראה במו עיניו איך שני שוטרי יס"מ מנסים לאנוס צעירה ממתנגדי הפינוי בעמונה. סיפורו של ל', ש"מסרב להיחשף בשל החשש מנקמת המשטרה", הופיע בשבוע שעבר בעיתון "ישראל שלי - מוסף מיוחד לציבור הרחב של העיתון בשבע". "הענק תפס לה את הידיים מעל הראש, ראיתי שהיא מנסה להתנגד, והוא נגע לה שם. היא התחילה לבכות, ואז היס"מניק הקטן אמר לגדול - 'כמה הבנות הדתיות יפות'. אמר מה הוא רואה - דברים גסים".

 

הנער ל' החליט למנוע את המעשה, רץ לעבר השניים, תפס את האלה שהיס"מניק הקטן שם בצד כדי שיוכל לאנוס את הנערה, והכניס לו "וואחד מכה בפנים". השוטרים התחילו לרדוף אחריו והנערה הצליחה לברוח. לעיתונאי שהביא את העדות המרתקת הזו, קוראים במקרה או שלא במקרה אריאל כהנא. אין תגובה של מג"ב לסיפור.

 

אני אישית בטוח שלא היה ולא נברא, אלא לצורך בחירות נברא, אבל מי יודע. אני מצפה בקוצר רוח לכך שהנער ל' והנערה הנפגעת יתייצבו בפני הוועדה ויספרו את סיפורם. האמת חייבת לצאת לאור.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים