חומר למחשבה

חומר למחשבה

שלמה גלזר


שלמה גלזר

בעמוד התנועתי בשבוע שעבר פורסם כי גרי ברנר (חצור) הודיע למזכיר התנועה כי הוא מסיים את תפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של חבצלת. "נפלה בזכותי ההזדמנות להיות יו"ר גבעת חביבה במשך ארבע וחצי שנים החל מאוגוסט 2001. בתקופה זו ביצענו תוכנית הבראה רב שנתית. כדי לשקם כלכלית את הגבעה, הוכנה תשתית ניהולית שצריכה להבטיח המשך נאות לגבעה", כתב ברנר (חצור) למזכיר התנועה גברי ברגיל, במכתב בו הודיע לו על סיום כהונתו. "אני רוצה להודות לחברים והחברות שקיבלו על עצמם משימה לא פשוטה והביאו כבוד לתנועה ולערכים שהיא מייצגת", הוסיף ברנר במכתבו.

 

ברגיל ציין עם קבלת ההודעה הרשמית, שלגבעת חביבה הייתה זכות גדולה ליהנות מכישוריו של ברנר, אותם העמיד לרשות הגבעה בהתנדבות מלאה ובתוספת לעבודתו בקיבוצו - חצור.

"בשנות כהונתו של גרי", כתב ברגיל, "נעשה מאמץ עצום לייצב את מצבה הכספי של גבעת חביבה ואין ספק שלכישוריו ונחישותו של ברנר יש חלק חשוב בהצלחת המהלך".

בימים אלו, הוסיף ברגיל, "מתקיימת התייעצות משותפת להנהלת גבעת חביבה, קרן חבצלת ומזכיר התנועה לגבי הדרך בה יש להמשיך בעתיד את הניהול והבקרה של מועצת המנהלים ולאחר שהתייעצות זו תסתיים ייצא מכרז במטרה לבחור יו"ר חדש. אחת האפשרויות שנבחנת היא למזג את מועצת המנהלים של חבצלת וגבעת חביבה, ולבחור יו"ר שיהיה חבר במועצת המנהלים של  חבצלת וייתן את הגיבוי הציבורי למנהל הגבעה ולהנהלה הפעילה שלה".

 

ההודעה הזאת, איך לומר בעדינות, היא סוג של "מכבסת מילים" שהפכה למקובלת במקומותינו, אחרי שבעל תפקיד ציבורי מסיים את תפקידו, גם אם לא ממש הצליח בו. הוא גם אינו נדרש לתת דין וחשבון לבעלי הנכס (החברים והחברות), עליו הופקד מטעמם. סביר להניח כי גם מועצת התנועה (הגוף שבחר בו לתפקיד) לא תזכה לשמוע ממנו דו"ח, וכך גם חבריה, נציגי הקיבוצים, לא יוכלו להציג כמה שאלות.

 

להזכירכם, לאחר שברנר התמנה ליו"ר ג"ח, ביקר עזרא דלומי ב"הדף הירוק" תחת הכותרת "הגיל והתרגיל" את העובדה כי ברנר, שלא רצה בחנן ארז (היום ראש המועצה האזורית "מגידו") כמנכ"ל ג"ח בנימוק שהוא מחפש מנכ"ל דינמי וצעיר, מינה לתפקיד כעבור זמן קצר את חבר קיבוצו דב פודר, המבוגר מארז. ברנר השיב לו כי הוא ישמח לדווח על המתרחש בגבעה ועל השיפור בענייניה, במקום לעסוק ברכילות. חלפו להן 4.5 שנים, ואם מישהו מקוראינו זוכר דיווחים של ברנר על המתרחש בגבעה, שיתקשר.

 

ברנר, כזכור, הוזעק על-ידי ברגיל להחליף את אפרים רוזן (שריד) ובמקביל הוחלפה המנהלת רחל אהרוני (בית אלפא) על-ידי המנהל שהוגדר אז כזמני, דב פודר מחצור. אז, למיטב ידיעתי, עמד הגירעון של הגבעה על כ-3 מיליון שקלים.

והגירעון הזה יחד עם המגמה המסתמנת הייתה הנימוק המרכזי לביצוע החלפות המנהלים. הרבה מאוד עבר על גבעת חביבה בארבע וחצי שנותיו של ברנר כיו"ר, תקופה בה הגדירו כמה מבכירי  מערכת הכלכלית של הקבה"א את גבעת חביבה כ"בור שחור" שמאיים למוטט את קרן חבצלת כולה.

 

אביא את כמה נתונים:

 

בשנים אלו צברה הגבעה גירעון ענק של כ-18 מיליוני שקלים.

גירעונות ענק אלו לא מנעו הצנחת מינויים שעלו למערכת הגירעונית של גבעת חביבה סכומים נכבדים. כדי שתקבלו מושג על ההגדרה ייצוב המערכת, שנת 2005 הסתיימה בגירעון 2.8 מיליוני שקלים. 800 אלף שקלים היו גירעון ישיר, ועוד 2 מיליון כוסו ע"י הלוואה מקרן "חבצלת".

 

  • לדוגמה, ח"כ לשעבר מוסי רז, לאחר שלא נבחר לכנסת בבחירות הקודמות, מונה לסמנכ"ל, תפקיד שלא היה קיים קודם לכן וספק רב אם היה נחוץ.
  • מנהלת בכירה מאוד המשיכה לקבל משכורת והחזיקה ברכב של הגבעה חודשים ארוכים אחרי שסיימה את עבודתה שם.
  • על הנעשה במכון היהודי-ערבי עדיף שלא להרחיב את הדיבור במסגרת זאת והוא "שווה" כתבה נפרדת, אבל הרושם שנוצר אצל לא מעט אנשים הוא, שהמקום הפך למוקד של מינויים שהסיבות להן אינן בהכרח טובת המוסד.
  • הוקמה תחנת רדיו שהיום מרבית הכספים שגייסו עבור הגבעה הולכים אליה. רק מה, היא אינה בבעלות הגבעה, מי שמנהל אותה הוא מוסי רז והיא "שייכת" בפועל למשפחתו של חנא סניורה.
  • מערכת גיוס הכספים בארה"ב עברה זעזועים קשים ונפגעה מאוד.
  • במסגרת מאמצי ההבראה נחתם חוזה "בעייתי" לטווח ארוך עם קבלן תפעול, המעיק מאוד על תזרים המזומנים.

 

לפי הידוע למערכת העיתון, במהלך שנים אלו נכתבו דו"חות ביקורת שעסקו בגבעת חביבה, שאפשר להגדירם כ"לא פשוטים". אבל ככל שידוע לנו, דו"חות אלו לא הגיעו לדיון ציבורי במועצת התנועה כפי שנהוג ומתחייב.

 

ייתכן כמובן, כי מאמציו, כישוריו ונחישותו של ברנר מנעו גירעון כפול או משולש, וברור כי לגורמים נוספים כמו האינתיפאדה, משרד החינוך, וגם בעלי תפקיד אחרים בתנועה היה חלק לא קטן במצבה הקשה. אבל על רקע נתונים אלו, להגדיר את תקופתו של ברנר כשיקום כלכלי, והכנת תשתית ניהולית שצריכה להבטיח המשך נאות לגבעה - זה נראה כסוג של היסחפות.

 

מה גם שאחריותו המרכזית של מי שמכהן כיו"ר מועצת המנהלים בתקופה בה המוסד שהוא אחראי עליו הולך ומתדרדר, הוא להתריע על כך, להצביע על שינוי כיוון ולוודא שאכן כך מתרחש.

 

מי שכנראה לא שותפים לשבחים של ברגיל על תקופת כהונתו של ברנר הם ראשי קרן חבצלת החדשים, היו"ר יעקב בכר והמנכ"ל יהודה ברעם, שניהם חדשים בתפקיד. העובדה היא שלאור "הישגים" שמציגה הגבעה בשנים האחרונות, הם החליטו כבר לפני שבועות ארוכים, כי כדי לשפר באופן משמעותי את הניהול והפיקוח של ועל הגבעה, יש לפזר את מועצת המנהלים של ג"ח ולהטיל את האחריות הזאת על מועצת המנהלים של חבצלת.

 

עוד הוחלט כי במסגרת ההתארגנות החדשה ישב מנכ"ל חבצלת ברעם יום בשבוע בגבעה ויפקח מקרוב על המתרחש שם. כנראה שהם יודעים מדוע זה נחוץ.

 

משימות יש - איחוד לא ממש

 

בעיתונות הקיבוצית גם פורסם כי תיאו קמינר (צרעה) החל לאחרונה פעילות במסגרת אגף המשימות. משימתו - חיבור גרעיני תנועת נוער הצופים לקיבוצים. בפגישת מזכירות האגף סקר קמינר את מסעותיו בקיבוצים למציאת אכסניה ל-5 גרעיני "צבר" המורכבים בעיקר מבני יורדים.

 

עד כאן הכל יפה וטוב. אבל מהידיעה הזאת עולה שלוש תמיהות:

א.         האם אין חובת מכרזים על המינויים באגף המשימות? ואיך בדיוק ומי קובעים שם את המינויים?

ב.         האם ייתכן כי באגף המשימות לא שמעו שלפני יותר מחמש שנים התבצע איחוד בין התנועות?

ואם כן שמעו, האם זה מקרה בלבד, שאין וגם לא היה אף פעיל באגף המשימות שהוא חבר הקבה"א?

ג.          והכי חשוב, מי ואיך קובעים מהי משימה תנועתית? האם לא היה ראוי לקיים לקראת כל שנה במסגרת תוכנית העבודה השנתית דיון ציבורי/תנועתי בו תקבע מועצת התנועה מהו סדר העדיפויות שלה ומהן משימותיה?

 

איפה הכסף?

 

כזכור, בארגון אגף המשימות התנדבו חברי קיבוצים רבים ובני נוער לעזור למפוני גוש קטיף לפרק ולבנות את החממות שלהם מחדש. מבצע חשוב ומרגש שזכה להדים רבים.

 

לאחרונה שאל אותי אחד המתנדבים, ואני מנצל את הבמה העומדת לרשותי ושואל את אותה שאלה ברבים: המדינה שילמה 150 שקלים ליום עבודה לכל מתנדב והדיווחים דיברו על אלפי מתנדבים.

מישהו יודע האם ומתי שילמה המדינה את הכסף שהבטיחה?

אם לא, מי דואג שהיא תשלם? אם כן - לאן הלך הכסף?

 

אין חדש תחת השמש

 

בשבוע שעבר חשף יעקב דרומי כי רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן, מנהל חקירה בשלושה קיבוצים זעירים: צבעון, שם המליץ לפרק, פלך וחנתון. בפלך, לפי מה שנכתב, יש 10 חברים וקבוצה של בוגרי השומר הצעיר, שרוצה להתיישב במקום.

 

הסיפור הזה החזיר אותי שנות דור אחורה. ב-1981 הייתי רכז כ"א של התנועה (מה שכונה אז גייס) ובאותה שנה הוחלט כי משלחת השומר הצעיר תיקח אחריות על הקיבוץ שנוסד זמן קצר לפני כן והתקשה להתרומם. באותה עת היו בו מספר משפחות יוצאות חבר המדינות.

משמעות ההחלטה הייתה כי מספר י"ג ישהו שם דרך קבע, סמינרים ופעילויות של השומר הצעיר יתקיימו שם ותהיה תורנות של אחד מהחברי הנהגת התנועה במקום.

 

חלפו להן 25 שנים, גרעינים באו והלכו, אנרגיה רבה וסכומי כסף גדולים הושקעו ובפלך עדיין אין קיבוץ וגם כנראה כבר לא יהיה.

מה שעוד לא השתנה היא יכולת התנועה להסתכל למציאות בעיניים, ללמוד את הנתונים ולקבל את ההחלטות הנכונות, גם אם משמעותן היא פרידה עצובה מחלומות.

 

  • חבר שקרא את העמוד הזה לפני שירד לדפוס, אמר לי "השתגעת, תצטרך לרדת למקלט אחרי שהוא יתפרסם". תאמינו לי, שאחרי 7.5 שנים של עריכת העיתון, אני יודע את זה לבד. השאר, לשיפוט הקוראים.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים