ירוקת החמור

יעקב לזר

 

החפרפרת שיש לליכוד בקדימה מצליחה לדווח להם הרבה לפני שהדברים מתפרסמים בפומבי, בכמה מנדטים עלתה קדימה בסקרים שיתפרסמו בסוף השבוע 


עושים משום דבר סיפור דרמטי

 

חביבה צידון היא האחות של יעקב אלפרון והיא הזדרזה כמובן לצאת להגנתו. "מה ההתרגשות? עושים משום דבר סיפור דרמטי", אמרה ל"מעריב". "כולם מתרגשים מדקירה, אבל היום כל ילד בן 13 דוקר. אני מקווה שכל הסיפור הזה לא נכון, ובסוף יתברר שזה ניפוח של המשטרה, אבל גם אם הוא נאלץ לשלוף סכין, מה שאני לא מאמינה, הוא עשה את זה רק מתוך הגנה עצמית".

 

כל ילד בן 13 דוקר. יש מעטים שלא, אבל הם יוצאי הדופן. רוב הילדים הולכים עם סכין קפיצית בכיס וכשיש הזדמנות - דוקרים. רוב הילדים גם הולכים עם עשרה שקלים בכיס, וכשיש הזדמנות הם מתערבים עם החברים שלהם, שהם יפילו זקנה שחוצה לבדה את השביל בגן הציבורי.

 

בשביל עשרים שקל, רוב הילדים גם יפילו את הזקנה וגם ידקרו אותה.

 

עלילות דם איומות ונוראות

 

עלילות הדם שטפלו נוצרים נגד יהודים במאות הקודמות באירופה החשוכה, הן כאין וכאפס לעומת עלילות הדם שרוקמים יהודים נגד יהודים בעצם הימים הללו, ועוד במדינת ישראל.

 

"מתברר שכל ראשי המשטרה והפרקליטות היו שותפים לעלילת דם אחת גדולה", אמר השבוע יו"ר סיעת המפד"ל, חה"כ שאול יהלום. "חשיפת העובדה כי לא נמצאו שיירים של סודה קאוסטית בבגדי השוטרים, מעידה כאלף עדים שחייבים לבטל את מאות כתבי האישום נגד הצעירים שהואשמו כנראה, רק על בסיס פוליטי וללא שום קשר למציאות".

 

גם ארגון זכויות האדם ביש"ע, שבראשו עומדת אורית סטרוק מהיישוב היהודי בחברון, נותרה מזועזעת עד עמקי נשמתה לנוכח הגילוי שלא מדובר בסודה קאוסטית, אלא סתם באבקה בלתי מזוהה ובלתי מזיקה. מדובר "בעלילת דם נגד מאות אנשי ימין, רובם בני נוער, בהובלה של ראשי ובכירי מערכת אכיפת החוק", הודיע הארגון, "הכפשה תקשורתית, הצהרות בבתי משפט ללא בסיס עובדתי ואפילו כתבי אישום שקריים".

 

הרב אליעזר מלמד, שהוא רב היישוב הר ברכה ורבה של הישיבה הנמצאת שם, סבור שלא רק נגד המתבצרים בכפר דרום נרקמה עלילת דם נוראה, אלא גם נגד מתיישבי חברון. "כמעט כל המאפיינים של עלילות הדם האנטישמיות לדורותיהם, זולת הצורך בדם נוצרים לאפיית מצות, קיימים ביחסה של התשקורת וגורמי השלטון ליהודי חברון", כתב הרב מלמד. "בכל מאשימים אותם. כאשר המח"ט כיוון נשק אל מול יהודים ודרך אותו - במקום לתבוע את סילוקו מהצבא, מציגים אותו כמי ש'נאלץ' לעשות כך. מי אילץ אותו? וכי נשקפה סכנה לחייו?! זו עלילת דם! כאילו היהודים מסכנים את חייהם של החיילים ששומרים עליהם".

 

בתוך שלל התמונות שהוצגו השבוע בטלוויזיה מהאינתיפאדה היהודית בחברון, נראתה נערה מתנחלת משליכה מאחד הגגות מתקן של מוטות מתכת על החיילים למטה ברחוב. "היא משליכה ברזלים על החיילים", אמר כתב הטלוויזיה.

 

מהיכן ידע הכתב להגיד שהמתקן שהושלך הוא מברזל? הוא היה שם? הוא ערך למתקן בדיקות מעבדה? ואם ימצאו שמה שהנערה זרקה על החיילים עשוי בסך הכל מאלומיניום ולא מברזל, ואלומיניום כידוע היא מתכת הרבה יותר רכה וידידותית, מה אז? מישהו יטרח להתנצל? מישהו יבוא לנערה לבקש את סליחתה?

 

עלילת דם, אין לזה שם אחר, עלילת דם איומה ונוראה. אם הנערה הזו הייתה השבוע בין עצורי חברון ובסופו של דבר יוחלט להגיש נגדה כתב אישום, זה יהיה רק על בסיס פוליטי וללא שום קשר למציאות.

 

קסם של בחור

 

מה משותף ליורם שפטל וארי שמאי? שניהם עורכי דין, ושניהם ביססו את מקומם בתודעה הישראלית, לאחר שנטלו על עצמם לייצג דמויות שהציבור מתעב. עו"ד שפטל הגן על איוואן דמיאניוק שנחשד כקצב מטרבלינקה, עו"ד שמאי נאבק על זכותו של יגאל עמיר להתייחד עם בחירת לבו לריסה טרימבובלר. המרכיב הפרסומי הכרוך בעצם ההסכמה לקבל על עצמם את הייצוג של שני הטיפוסים המפוקפקים הללו, בוודאי לא נעלם מעיניהם של שפטל ושמאי. הראשון אגב איש ימין מובהק, השני איש שמאל. בעניין השאיפה לפרסום אין הבדל.

 

במוסף "הארץ" התפרסם השבוע ראיון מקיף עם עו"ד שמאי, וממנו למדנו עד כמה טעינו בהערכת אישיותו של יגאל עמיר. עמיר הוא בחור אינטליגנטי, עדין נפש, ידען גדול, חריף ובקיא, נעים הליכות ולא אלים. הוא נראה "כמו ילד נחמד מבני עקיבא, שמגיע לביתן של זקנות ועוזר להן בספונג'ה". עמיר מתעב רוצחים, במיוחד את הרוצח ברוך גולדשטיין ואת הרוצח נתן זאדה, כי הם, בניגוד לו, רצחו חפים מפשע. הוא בז לאוהדי בית"ר ירושלים ששרים לכבודו, לא שונא ערבים ואפילו מכבד אותם. "עשו לו דה-הומניזציה ודמוניזציה", אומר שמאי. הוא לא שאל את עמיר מה הוא היה מצביע בבחירות הקרובות, אבל לפי התיאור הזה, יתכן שהוא היה מצביע למרצ. מי יודע.

 

מה שאומר שלא עכשיו ואולי לא בשנים הקרובות, אבל בעוד מספר שנים לא גדול, צריך יהיה לשקול ברצינות לקצוב את ענשו של יגאל עמיר, ואחר כך לאפשר לו להשתחרר מהכלא. עשר שנים הוא כבר יושב? מאסר עולם זה משהו כמו 21 שנה? עוד חמש שנים יהיה סביר לחשוב על שחרור. בתנאים מגבילים כמובן. בחור עדין נפש, נעים הליכות, לא אלים, אידיאליסט שהחליט להקריב את עצמו למען מה שהוא חשב שהוא אינטרס של העם היהודי, מה תרוויח החברה הישראלית מזה שתחזיק אותו בכלא לכל ימי חייו?

 

ואם בסופם של מאמצי עו"ד שמאי יהיה לעמיר ולטרימבובלר ילד משותף, בוודאי ובוודאי שיהיה מקום לבחון את שאלת השחרור. שילד יגדל כל חייו בלי אבא? רק חברה בלתי אנושית מסוגלת לעולל ככה לילדים.

 

הפינה הקיבוצית

 

תסלחי לי, אני אומר לה בעדינות רבה, הקיבוץ השוויוני הזה, שאת כל כך מבכה את חורבנו, את הרי כבר לא חלק ממנו שנים רבות.

 

למה אתה אומר ככה? היא מחזירה שאלה.

 

לא כל כך נוח לי לדבר על זה, אני ממשיך, אלה דברים שלא נוהגים להגיד אצלנו לאנשים. אבל את ובעלך נוסעים כל שנה פעמיים ואפילו שלוש פעמים לחו"ל, את הבית שלכם הרחבתם במימון עצמי, לכל הילדים שלכם שעזבו את הקיבוץ יש דירות משלהם שאתם עזרתם להם לרכוש, ואפילו השאלה כמה פנסיה ייתן לכם הקיבוץ לא ממש מעניינת אתכם, כי העתיד שלכם מהבחינה הכלכלית מובטח. לשכנים שלכם, שהגיעו יחד אתכם לפני שנים רבות לקיבוץ והשקיעו בו, בדיוק כמוכם, את כל נשמתם וכוח עבודתם, אין אפילו חלק קטן ממה שיש לכם. הם לא יכולים לעזור לילדים שלהם לרכוש דירה, הם נוסעים לחו"ל אולי פעם בחמש שנים, והם יחיו לעת זקנתם ממה שהקיבוץ ייתן או לא ייתן להם. אז איפה פה השוויון שכל כך חסר לך?

 

מה זה שייך? היא אומרת לי, נעלבת. מה שייכים הכספים שיש לנו מבחוץ, לשוויון כאן בפנים? אני לא מבינה למה אתה קושר בין הדברים.

 

לא רק אני, אני אומר לה, לא רק אני.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים