מחומה ומגדל לשוק עולמי בלתי מוגבל

איל להב

 

השינוי בקיבוצים מעודד יזמויות אישיות * גם תרבות הבילוי והקנייה של עם ישראל - המחפשת שילוב של אזורי קנייה ובילוי - נותנת רוח גבית לפריחתן של חנויות "יד שנייה" קיבוציות 


בתיה רוקמן

יזמויות ועסקים קטנים אינם דבר חדש בחצר הקיבוץ. שנים רבות הם היו ביטוי לרעיונות או לרצונות אישיים, ורובם לא "התרוממו" כלכלית.

 

השינויים בקיבוצים נתנו דחיפה מחודשת ליוזמה האישית, ובשנים האחרונות החלו להופיע בקיבוצים חנויות חנויות "יד שנייה" רבות. תרבות הצריכה בישראל השתנתה אף היא, ורכישות רבות נעשות דווקא בשבת, מה שעודד את המגמה, וחנויות "יד שנייה" רבות בקיבוצים נהנות משילוב של מחירים זולים וסביבה ירוקה ונעימה לקנייה.

 

התנופה המחודשת מעוררת שאלות רבות: האם שווה להשקיע בחנויות כאלו ובעסקים קטנים? כמה ימי חסד לתת להם עד שיוכיחו את עצמם? האם קיבוצים שמצבם הכלכלי טוב יותר ו"שבע", מעדיפים למנוע כניסה של עסקים קטנים חדשים, בעוד קיבוצים שכבר הופרטו או שמצבם לא מעודד ואין להם מה להפסיד, מאפשרים לחברים חופש רב יותר בניסיונות לקמת עסקים חדשים?

 

התשובות אינן חד-משמעיות. כיו יש מעט מאוד חנויות "יד שנייה" קיבוציות שמחזיקות את עצמן, או מצליחות להציג רווחים.

 

בכל העולם צובר ענף זה תאוצה. אתר האינטרנט הפופולרי ebay, הוא שוק וירטואלי ענק שמיליוני גולשי אינטרנט בעולם כולו פונים אליו לקנייה ולמכירה של "יד שנייה". גם בארץ הכניסות לאתרי "יד שנייה" מתרבות מיום ליום. בקרוב נזכה בלחיצת עכבר אחת לגעת בימים של פעם, ולגלוש גם לאתרים של חנויות "יד שנייה" קיבוציות.

 

אחד הרעיונות המתגלגלים בין הסוחרים הקיבוציים הוא הקמת רשת קיבוצית, שתנוהל כרשת חנויות ותהיה בעלת שם זהה לכל חנות.

 

חנויות "יד שנייה" בקיבוצים מורכבות ממודלים שונים, ממכירת מוצרים מגוונים, מיחס שונה של הממסד בכל מקום ומכוח ואופי קנייה המשתנים מאזור לאזור.

 

כתבנו איל להב יצא לשטח, ובחן מדגם לא מייצג:

 

"במחשבה שנייה" - קיבוץ שפיים

 

"התחלתי לאסוף חפצים מזמן, כי ידעתי שבסוף תהיה לי חנות יד שנייה", אומרת אורה גרייבר משפיים.

 

"בשפיים יש בהחלט נטייה לתת לחברים לנקוט יזמויות, אבל זה קשה מאוד. יש לך חלום, אבל אתה לא איש עסקים, ועליך לעבור המון מערכות ולשכנע שזה כדאי. בהתחלה היו המון הרמות גבה", היא אומרת.

 

החנות שהקימה - "במחשבה שנייה", ממוקמת ברפת ישנה. העמודים שהחזיקו את המבנה עדיין קיימים ונצבעו בצבע צהוב, חלונות קטנים עם סורגים, רצפת בטון שכוסתה בשטיחים והרבה מאוד חפצים כמו ריהוט, כלים ישנים ותכשיטים, מונחים במקום זבל הפרות וריח התחמיץ.

 

גרייבר פתחה את החנות לראשונה לפני כארבע שנים. בגלגול הראשון שלה שכנה החנות במגדל המים של הקיבוץ, אשר עד אז שימש כארכיון. "עברתי שבעה מדורי גיהינום כדי להגיע לכאן", היא מספרת, "אמרו לי תפתחי לשנה אחת ניסיון במגדל המים. המקום היה מוזנח וקטן, והרגשתי לא נוח עם הלקוחות שלי, אבל לא ביקשתי כלום. נכנסתי אליו כמו שהוא, ועשיתי ממנו ממש מקום חמוד. קיבלתי המון תגובות חיוביות.

 

"הייתי שם שנתיים. בינתיים הרפתות שלנו הועברו אל מחוץ לקיבוץ, ובחלק מהן בנו סטודיו לקרמיקה", היא מספרת, "ביקשתי להעביר את החנות לאחת הרפתות הישנות, מפני שהמקום ממש נושק ל'חוצות שפיים' וגם מבחינה אסטרטגית המיקום טוב מאוד. שוב נתקלתי בקשיים, בוועדות, בישיבות ובמאבקים. בסוף החליטו שמעבירים אותי, ואפילו שיפצו פה קצת, בנו קיר עץ ומטבחון, וכל השאר עשיתי אני. עכשיו יש יותר לקוחות, יש להם מקום להסתובב, ואני מרוצה מאוד", היא מחייכת.

 

"באופן אישי הרגשתי שלי זה עושה משהו, שאני נהיית נחמדה יותר ממה שאני, פתוחה יותר ושמחה לארח אנשים ולשרת אותם. הרגשתי שזה הייעוד שלי בחיים, ממש ככה. אני מרגישה שאם מוציאים אותי מפה, ממש גומרים אותי".

 

גרייבר עובדת בשיטת הקונסיגנציה, כלומר אנשים מביאים פריטים, היא משלמת לבעל הפריט כשהוא נמכר, ומשאירה לעצמה רווח מסוים, מעין מתווכת. היא מצדה מנסה כל הזמן להגדיל את כמות הלקוחות בחלוקת פליירים בשבתות במתחם "חוצות שפיים" ובמשלוח כרטיסי ביקור בדואר.

 

גרייבר: "אני משלמת שכר דירה לקיבוץ ומנהלת פה הכל בעצמי, אבל רוצים לראות הכנסה, כמובן. מבחינת הקיבוץ, אסור שיהיו לי הוצאות פרט לחשמל ולשכר דירה, אני גם לא יכולה לקנות דברים חדשים", היא מסבירה, "לסוג כזה של חנות צריך נשימה ארוכה במיוחד".

 

מבחינתה, יד שנייה הוא סוג של אורח חיים: "הכל אצלי יד שנייה בבית, גם הבגדים. אני מקווה שתרבות ה'יד שנייה' תחלחל קצת יותר, כי אנשים פה זורקים הכל. הכל פה חדש, מבריק ונוצץ", היא אומרת, "מכרתי פעם כיסא נדנדה שמישהי הביאה לפה כי לא היה לה מקום בבית. היא אמרה שאין סיכוי שזה יימכר אבל שאנסה. שמתי עליו תווית מחיר של 3,500 שקלים בידיים רועדות", היא מספרת, "כעבור יום נכנס לפה מישהו שחיפש כיסא למשרד, וקנה אותו במחיר הזה. שתינו יצאנו נשכרות".

 

ל"מחשבה שנייה" יש לקוחות קבועים שמגיעים פעמיים-שלוש בשבוע, "אני יודעת ששמעו על החנות גם באזורים מרוחקים יותר, וזה מחמיא מאוד. מי שבא הנה פעם אחת, מגיע הנה עוד פעם - אין חוכמות".

 

"בוטיק המציאות" -בית אלפא

 

בבית-אלפא קיים מודל אחר לגמרי של חנות "יד שנייה". אילנה סלע ולאה טוכמן, שהקימו את החנות לפני כ-16 שנה, מנהלות אותה ועושות זאת בהתנדבות וללא כל קשיים מול הממסד.

 

"החנות אינה למטרות רווח", מסבירה סלע, "היא הוקמה לספק פתרון לאנשים אשר ברשותם דברים שאין להם מקום, או שהם לא רוצים".

 

טוכמן, ששהתה בארצות-הברית כשנתיים עם המשפחה, מסבירה מנין לקוח הרעיון: "כשהגענו לארצות-הברית השגנו את כל החפצים לדירה מחנויות 'יד שנייה', או ממנהג שנהוג שם: מי שלא צריך משהו, שם אותו בצד הכביש במקום לזרוק לאשפה, ומי שצריך את זה בא ולוקח.

 

כשחזרתי לארץ עבדתי בבית ילדים, והרגשתי שזה קטן קצת ואני צריכה כמה שעות למלא את החסר", אומרת טוכמן, "כנראה זה היה באוויר, ואני באתי בעיתוי הנכון. במקרה גם היה חדר קטן שהתפנה. ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות".

 

החנות שוכנת בבניין הכי עתיק בבית-אלפא, בעבר הרחוק שימש המקום כאורווה ואחר כך כחדר חוגים, כך שבמהלך השנים שופץ ולא היה צורך בהשקעה כלשהי.

 

"בחודש הראשון הביאו כל כך הרבה דברים שהצטברו אצל אנשים במחסנים, אז קיבלנו גם את האולם הגדול של המבנה", מספרת סלע, "כעבור מספר שנים קיבלנו גם את החדר ששימש לסנדלרייה".

 

ב"בוטיק המציאות" אפשר למצוא כמעט הכל, החל במשחקי ילדים, כלי בית וקוסמטיקה, דרך נעליים, בגדים ורהיטים, וכלה במוצרי חשמל כמו מחשבים, טלוויזיות ותנורים. טוכמן וסלע ממיינות היטב את הפריטים.

 

מה שאינו ראוי למכירה או לא נמכר לאחר זמן מה - נתרם לנזקקים. לא מחזירים את הפריט לבעליו.

 

הן מתמחרות את הפריטים שמביאים חברי הקיבוץ, מסמנות אותן, ומזכות את בעלי הפריט שנמכר היישר לתקציבו האישי. הקיבוץ גובה תשלום של שכר דירה סמלי מאוד על השימוש במקום, וכדי לשלם אותו הן גובות עשרה אחוזים מכל פריט שנמכר.

 

"יש רשימת המתנה כי יש כל כך הרבה ציוד", אומרת טוכמן, "זה פתרון מצוין לחיילים, לצעירים ולאנשים בעלי יכולות מצומצמות מבחינה כלכלית.

 

"זה המון עבודה. בערבים באמצע השבוע מלא מאוד. באים הרבה לקוחות מבחוץ. יש אנשים שבשבילם זה בילוי ואנחנו מבקשים מהם לצאת מהחנות כדי לסגור.

 

בשגרת היומיום טוכמן דואגת לחיות במשק החי, וסלע אופה עוגות בקונדיטוריה. את החנות הן פותחות פעמיים בשבוע אחר הצהריים ובשבתות, אז גם כמות הלקוחות גדולה: "יש לנו המון לקוחות מכל הארץ", אומרת סלע, "הפרסום הוא בעיקר מפה לאוזן, הפריטים שמתקבלים הם רק מחברי קיבוץ. זה מקום בשביל כיף, והפרגון מהקיבוץ גדול מאוד", הן מסכמות בחיוך.

 

"ארטמיס" - מעברות

 

ארטמיס - אלת הציד והירח במיתולוגיה היוונית. לפני שנה בלבד נפתחה החנות על ידי מיכל גאון-הרוש.

 

החנות היא בעיקר נישה של דברים ישנים ומעט דברים חדשים במראה ישן, והמוצר המבוקש ללא הפסק הוא פריטים ישנים עם הדפס שושנים.

 

גאון-הרוש עצמה אוספת חפצי יד שנייה כבר 15 שנה. "אספתי בבית, ובינתיים למדתי את הנושא, קניתי ומכרתי", היא מספרת, "זה התחיל בנסיעות לתל-אביב, לקניית בגדים יד שנייה ומכירה לחברות, אחר כך הרחבתי את תחום האספנות גם לתכשיטים, ולאט לאט התרחבתי בקניותיי, בידיעותיי ובנסיעותיי".

 

את כל הידע שצברה במהלך הזמן מיסדה בחנות: "באף מקום בעולם אתה לא לומד להעריך דברים, לקבל החלטה מה לקנות או לא, איך למכור, למי למכור, או איך לעשות רסטורציה (שיקום של יצירת אמנות שניזוקה), אף אחד לא ילמד אותך את זה, זה רק החיים, הקשרים, ההצלחות והכישלונות. זו הייתה האוניברסיטה שלי", היא אומרת. "התחום שלי הוא וינטג' - משהו משומר, זה מושג שבא מעולם היין, מה שעומד יותר זמן הוא טוב יותר.אני עוסקת בחפצים קטנים ופה ושם בעתיקות".

 

שיטת הקנייה של גאון מייחדת אותה מחנויות אחרות. רוב החפצים נקנים באינטרנט או בחו"ל. "לפני ארבע-חמש שנים נכנסתי לנישה של עבודה באינטרנט, שזה אומר פשוט מסחר בין-יבשתי (באתר ebay), החלפה, קנייה, מכירה והמשך לימוד וקבלת מידע בלתי פוסק מהאתר ומהאנשים שסוחרים בו", היא מסבירה. "אני מוכרת וקונה באמצעות האתר, גם ישן, גם עתיק וגם חדש". מדי פעם היא קופצת לפראג לחדש את המלאי:

 

"גיליתי את הסיפור של פראג, שבעיניי הוא אוצר בלום", מספרת גאון, "לאחר שטיילתי שם, קשרתי קשרים, וכיום יש אנשים ששומרים דברים במיוחד בשבילי, הם מצלמים את הפריטים, שולחים לי תמונות, ואני בוחרת. אני משיגה שם הרבה מאוד דברים, על אף שהרבה יותר קשה להשיג את הדברים מאשר למצוא קונה. בלחיצת אצבע זה עולם ומלואו, מחומה ומגדל - לשוק עולמי בלתי מוגבל", היא אומרת בהתלהבות.

 

גאון-הרוש: "לאחר שהייתי עמוסה בידע, בקשרים, ביכולות ובהצלחות - פניתי לקיבוץ שייתן לי מקום לפתוח חנות. זה היה קשה, כי זו שפה ומושגי התפרנסות שאף אחד לא מכיר, מאמין בהם ויודע עליהם. נתנו לי להתחיל מכלום, חדר קטן ששימש כחדר לתופרת במשך 40 שנה. אמרו לי: 'קחי את זה ותראי רווח'. אז היום מהמקום הקטן הזה אני עושה את המקסימום, אני עובדת בעוד עבודות כדי לא למשוך כסף מהחנות, ואת כל מה שאני יכולה אני עושה סביב השעון. שבעה ימים בשבוע החנות פעילה לכל סוג של מסחר".

 

אני טוענת שאם אבוא עם תוכנית עסקית של 400-300 אלף דולר ואגלגל מיזם גדול מאוד, זה תמיד יעשה רושם על מקבלי ההחלטות. כמו שתגיד להם בואו לציד ממוטות, זה יעניין אותם יותר, אבל אנחנו העסקים הקטנים - זה כמו להזמין אותם לציד של שפנים ומי אמר שזה מעלה את האדרנלין מספיק?!

 

גאון-הרוש גם עברה במשך שנה קורס לניהול עסקים קטנים של מט"י (מרכז לטיפוח יזמות) "צריך להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, מה הולך ומה כבר לא. הדבר הכי נמכר לנשים בארץ זה סיפור של שושנים", היא אומרת, ומצביעה על מבחר עצום של חפצים מעוטרים בשושנים. "אבל אני אמשיך בעיסוק הזה תמיד. זו עבודה לכל החיים, היא לא נגמרת. אפשר לעבוד בכל גיל, וזה מתפתח כל הזמן בגלל האינטרנט".

 

הקשר של "ארטמיס" הוא לא רק עם אספנים ומחפשי מתנות חדשות, החנות גם מספקת סחורה ייחודית לבעלי חנויות "יד שנייה". גאון-הרוש: "אני עושה הכל כדי שהמקום יצליח וימשיך לגדול איתי. אני נמצאת בזה בכל רגע ובכל מקום".

 

"נע-נע" - קיבוץ נען

 

לאחר ההפרטה צריכה ריקי גרין, המנהלת את החנות כשלוש שנים מתוך השבע שהיא קיימת, לדאוג לפרנסתה האישית, ולא רק לרצות את צוות היזמות שפועל בקיבוץ מאז חודש יולי האחרון.

 

גרין שבאה מתחום החינוך מסבירה: "זו משרה מלאה, מה שהחנות מרוויחה זה מה שאני מרוויחה. לפני ההפרטה לא שילמתי כלום על השימוש במקום. עכשיו אני משלמת חשמל, ארנונה ושכר דירה. כרגע אני מאוזנת מבחינת ההוצאות".

 

כמו רוב חנויות "יד שנייה" שצריכות לשכנע את הממסד לתת להן מקום כדי להתחיל בו, גם כאן לא היה קל. חברת קיבוץ אחרת היא שהקימה את המקום, הצליחה לשכנע את המוסדות לתת השקעה מינימלית לשיפוץ המקום, וכעבור ארבע שנות ניהול נסעה לשליחות בצרפת, וגרין תפסה את מקומה.

 

במבנה שהיה פעם חנות נעליים ומורכב משני חדרים, מציעה גרין חפצים ישנים וחדשים, בדים, תכשיטים, וילונות וכריות. "לאחר ההפרטה עברו האנשים תהליך של הסתגלות, ועכשיו קונים יותר", היא אומרת, "אבל ענף היזמות עדיין לא פורח פה, הוא בתחילת דרכו".

 

צוות היזמות אמון על הליווי העסקי, אבל פעמים רבות היא עושה בעצמה את עבודת השיווק. מיקום החנות הוא די מרכזי, ונמצא ליד הכלבו וחנות מתנות, אך עדיין רק כשליש מהלקוחות באים מבחוץ, והם מגיעים בעיקר לקנות יד שנייה, יתר הרוכשים הם תושבי נען. את הפריטים בחנות מביאה גרין ממקורות שונים בתוספת חפצים שמביאים אנשים מבחוץ. "האווירה בחנות מיוחדת, ואנשים מסתובבים בהרגשה נעימה ונוחה", כך מתארת גרין.

 

מט"י - מרכז טיפוח יזמות

 

מט"י, מרכז לטיפוח יזמות, היא רשות לעסקים קטנים ובינוניים העוסקת בהקמת עסקים ובסיוע לתפעולם.

 

היא פועלת בתחום זה בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים, ובהם משרדי ממשלה (בעיקר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, המשרד לקליטת עלייה ומשרד התיירות), הסוכנות היהודית, הרשויות המקומיות, ג'וינט ישראל וארגוני עסקים.

 

הרשות משמשת כ-ONE STOP SHOP, כתובת מרכזית אחת לבעל העסק או ליזם, שבה יכול היזם או בעל העסק להיעזר בסל שירותים כולל העומד לרשותו, או לקבל הכוונה ומידע על כלים רלוונטיים אחרים המופעלים על ידי גורמים אחרים לטובתו.

 

השירותים העיקריים הניתנים על ידי מט"י הם: ייעוץ מקצועי, הדרכה, הפניה למקורות מימון, מידע והכוונה.

 

לדעת מה עושים

 

בתיה רוקמן מאפיקים - מנהלת מט"י קיבוצים באיגוד התעשייה הקיבוצית. "התפקיד הוא לכוון, לסייע ולקדם את העסקים. בפועל אני נפגשת עם הנהלות קיבוצים כדי להסביר את היתרונות של עסקים קטנים בקיבוצים, ומה הדרכים להקים עסק כך שיתקיים לאורך זמן. אני גם נפגשת עם קבוצות של יזמים, מנהלי ענפים וענפי שירות שצריכים לעבור להתנהלות עסקית.

 

"בפגישה הפרטנית האדם בא עם החלום, ואנחנו עוזרים להגשים אותו וליישם אותו. בקיבוצים זה מתבטא בהכוונה איך מתייחסים לעסקים, איך לתמחר, איך לכוון אותם, איך להכין תוכנית עסקית, תוכנית שיווק, ניתוח, רישיון עסק, תקנון, הסכם בין היזמים לקיבוץ, מה גובה השכר דירה וכו'. אנחנו יושבים עם היזמים וגם עם המנהלים כדי ששני הצדדים יראו בדיוק במה מדובר ומהם הדברים שיכולים להגביל.

 

מטרה חשובה שאני שמה עליה דגש: שאנשים יקימו עסק מתוך ידע. זה אומר - למידת החומר, למידת השטח ורק על הבסיס הזה לעשות תוכנית עסקית, כדי שלא ייווצר מצב שבו מקימים עסק ונופלים בתוך זמן קצר, או שלא מממשים את החלומות. צריך ללמוד את מה שאתה רוצה לעשות אותו.

 

"הליווי הוא בהתאם לצרכים של הקיבוצים. יש קיבוצים שאני נמצאת בהם יותר, יש כאלה שלא הגעתי אליהם, ויש קיבוצים שאני נמצאת בהם נקודתית, ואחרי זה הם תופסים את המטרייה ורצים קדימה.

 

"יצא לי לטפל אישית בחמש חנויות 'יד שנייה' בקיבוצים שונים. אחד הדברים הראשונים הוא להחליט במה מתמקדים, מה קורה באזור, לא להתפרס על כל התחומים. קודם כל לבדוק מה השטח מבקש, ומי המתחרים שלך.

 

השלב השני הוא להגדיר מה אתה באמת רוצה, ועל בסיס זה לקבוע מחיר מכירה ומחיר לספק, ובסוף לעשות הנהלת חשבונות מסודרת.

 

"הדבר הכי חשוב הוא שהמקום יהיה די מזמין בעל אווירה נעימה, שייווצר רצון להגיע אליו ויהיה במקום אסטרטגי טוב.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים